פסטיבל א־ז'אנר בתיאטרון תמונע יעסוק במושג "כיבוש"

הפסטיבל השנתי שייפתח בחודש מארס יכלול התייחסויות פוליטיות לצד אירועים פרועים דוגמת ארוחה של ירקות כבושים והתכתבות חיה בנושאים חברתיים

תמר רותם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
תמר רותם

הכיבוש כמושג וכרעיון הוא הנושא שנבחר לפסטיבל א־ז'אנר השנתי, המתקיים בתיאטרון תמונע בת"א־יפו. הפסטיבל הרב־תחומי הבועט בהגדרות מסורתיות של תחומי אמנות, יתקיים בפעם ה–12 בחודש הבא (18.3–22.3) ויכלול בין השאר מופעים פרועים כמו ארוחה רבת משתתפים שמורכבת מכבושים, סרט הנערך לייב על הבמה בארבעה מסכים בו־זמנית לצלילי מוזיקה של נעם ענבר (סולן "הבילויים"), שיחזור הקרב על המרמרה, חקירה בצפונותיו של בנק הזרע, ועוד.

אוצר הפסטיבל והאחראי לפרויקטים מיוחדים בתיאטרון תמונע, יאיר ורדי, הזמין יוצרים "לבחון לעומק ומזוויות שונות את השימוש שאנו עושים ב'כיבוש' בהוויית חיינו, במרחב הבין־אישי, החברתי והפוליטי והקיומי של החיים". ההיענות לקריאה תתבטא במיצגים השואבים מעולם התיאטרון, המחול, הווידיאו והמוזיקה. היצירות יתייחסו לכיבוש גם במובן של סימון או ציון, וכן לפעולות פשוטות מחיי היומיום. "אנו מוצאים עצמנו כובשים את לב האחר, כובשים רגעים לכדי זיכרונות, כובשים מושגים בכדי לחשוב", אומר ורדי.

"סראונד", מתוך המיצג של אורי לוינסון ועדיה גודלבסקי שיעלה בפסטיבלצילום: אורי לוינסון

יצירתם של אבי מוגרבי ונעם ענבר, "הפרטים" (The details), מתייחסת למושג הפוליטי 'כיבוש' באופן המקובל. היא הוצגה לראשונה בפסטיבל ברלין 2012 וכוללת סצינות שצולמו בשטחים הכבושים, רובן לקוחות מסרטים של מוגרבי, שמוקרנות בו־זמנית על ארבעה מסכים.

במסגרת תוכנית בינלאומית בשיתוף עם מכון גתה, תחת הכותרת "צעדים ללא גבולות", יתארחו צמד האמנים, היוצרים והמרצים Deufert & Plischke מברלין, שיציגו בפסטיבל את הפרויקט "מכון לאנתרופיה", העוסק בכאוס במערכות תיאטרליות וחברתיות. והם גם יעבירו סדנה ליוצרים.

רועי פביאן ואלה נובק בחרו להתייחס לנושא בסדרת מפגשים תחת הכותרת "בא דיבוק!", שבהם אנשי עט שמייצגים שני צדי מתרס של סוגיה חברתית, ינהלו תכתובת ביניהם על הבמה. כל כותב מגיב לקודמו ומהווה חולייה בשרשרת שמניבה כמה נקודות מבט, בהשתתפות: תהל פרוש, רון דהן, דוד ניאו בוחבוט, עודד בן־דורי, ראג'י באטחיש, אליעז כהן ויעקב ביטון.

מתוך עבודתם של אבי מוגרבי ונעם ענבר, שתוצג בפסטיבלצילום: אבי מוגרבי ונעם ענבר

בין היצירות היותר קלילות, שאינן מוותרות על מבט אירוני, אפשר לכלול את דניאל כהן לוי המספר ב"על גופתי המתה" את "סיפורו של הצבא השני הכי מוסרי בעולם", פנטזיה על צבא אלטרנטיבי. או אירוע ההאכלה של עשרות אנשים, "בית הבליעה" שמו, כשארוחת הערב כולה עשויה מירקות כבושים.

ורדי סבור כי פירוק המושג בדרך אמנותית "עשוי לתת לנו עוד מבט על המנגנון האלים שמנהל אותנו", מנגנון שלדבריו אנחנו אוטמים את עצמנו מפניו.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ