הקאמרי ותיאטרונים נוספים תומכים במאבקו של תיאטרון מלנקי

פגישה של הנהלת התיאטרון עם משרד התרבות לא הסירה מעליו את סכנת הסגירה

תמר רותם
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמר רותם

תיאטרונים החלו במחווה של סולידריות עם תיאטרון מלנקי, שנמצא באיום סגירה.

בהצגות "סירנו דה ברז'רק" בימים רביעי וחמישי בשבוע שעבר עמד דודו ניב, אחד השחקנים בהצגה בקאמרי, וקרא כרוז שכותרתו ותוכנו "לא – לסגירת מלנקי", התולה את סגירת התיאטרון במחדל ואטימות של משרדי התרבות והאוצר. היוזמה להקדים להצגה את ההודעה היתה של השחקן איתי טיראן המככב בה. מעל הבמה קראו שחקני הקאמרי "לשרים, לפקידים ולכל אנשי המשרדים הקשורים לנושא לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותם למניעת סגירת התיאטרון ולמציאת פתרון יצירתי שיוכל לאפשר לתיאטרון מלנקי להמשיך בחיי היצירה ולהיות אחד ממוסדות התרבות אשר בזכותם יש לנו תרבות משגשגת".

שרית רמתי. "דיווחי העמותה נאותים", נכתב בדו"ח חשב האוצרצילום: אייל טואג

מלנקי נאלץ להפסיק את פעילותו לאחר שהושת עליו קנס של 300 אלף שקלים על ידי משרד התרבות,

בשל דו"ח שלפיו הוא קיבל סכום כסף שלא כדין, והגירעון הגדול שנוצר, שלא איפשר לו להתקיים. מלבד הקאמרי, שהטה שכם לתיאטרון הקטן בשעתו הקשה, עשו זאת רק תיאטרונים ספורים, לרוב קטנים – תהל שחולק עם מלנקי את חלל ההופעות במרכז הגאה בתל אביב, המרתף בירושלים ואחרים.

גופי תרבות נוספים שהגיבו בפומבי היו פורום מוסדות התרבות בראשות איתמר גורביץ, שכתב מכתב חריף לשרת התרבות, וכן ארגוני השחקנים שח"ם ואמ"י שהגיבו בפורומים שונים נגד הסגירה. במלנקי מאוכזבים אך מבינים: "הרוב פוחדים להגיב בפומבי, פוחדים להתעסק עם מינהל התרבות", אומרת שרית רמתי, מנכ"לית התיאטרון.

בשבוע שעבר הוזמנו מנהלי מלנקי – רמתי, איגור ברזין ועו"ד אודי ארד מהוועד המנהל של התיאטרון - לפגישה במינהל התרבות. הדיון רב המשתתפים שניהלה מנכ"לית המשרד, אורלי פרומן, הסתיים במפח נפש מבחינת מלנקי וללא כל פתרון נראה לעין.

לדברי רמתי, הם התבקשו להגיש שוב ערעור, הפעם לחשבת הכללית של משרד האוצר (את הדו"ח נגדם ערך סגן החשב) ובעיקר נדרשו להפסיק את המאבק הפומבי שלהם. זאת בלי כל התחייבות מצד משרד התרבות למחוק את החוב ואת הכתם, אותה הגדרה של פעילות לא חוקית. "במשך שנה, מאז הושת עלינו הקנס, התחננו לפגישה עם המינהל והושבנו ריקם", אומרת רמתי. "לכן לא באנו עם תקוות גדולות, אבל בכל זאת חשבנו שאולי נתבדה ובמשרד תהיה אוזן קשבת. בתוך שתי דקות נשטפנו על ידי אורלי פרומן על המאבק שלנו".

רמתי סבורה שלפגישה היתה מטרה אחת: שאנשי מלנקי יבטיחו לסיים את המאבק. "במשרד התרבות אין כל הבנה שהם צריכים להגן עלינו בפני האוצר", היא אומרת. "שרת התרבות היתה צריכה לומר לאוצר 'על גופתי המתה שייסגר תיאטרון מלנקי', ולא לדרוש מאתנו את הקנס. בסופו של דבר לא התקדמנו לשום מקום".

בשלב זה של הפרשה נראה שפרטי ההסתבכות של מלנקי אינם הסיפור והפרשה נהפכת לנייר לקמוס של התרבות הישראלית. אין עוררין על איכות התיאטרון ותוצריו. האם משרד התרבות בעד יצירתיות, פריחה של יצירה קלאסית שמאופיינת בקולות אחרים, לאו דווקא מהזרם המרכזי, או בעד נוקדנות ושלטון של פקידים? כרגע סבורים רבים בתחום התרבות הצופים בפרשה מהצד, שמשרד התרבות אינו מעודד יצירה אלא מתעסק באופן מביך בביורוקרטיה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ