בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יורי ליובימוב 1917-2014

אחד מבמאי התיאטרון המשפיעים ביותר בברית המועצות במאה ה-20 מת הערב בגיל 97. משנות ה-60 ועד לשנות ה-80, התיאטרון שניהל, "טגנקה", היה התיאטרון המתקדם והנועז ביותר במוסקבה

תגובות

במאי התיאטרון הרוסי יורי ליובימוב מת הערב (ראשון) בגיל 97. ליובימוב היה אחד מבמאי התיאטרון המשפיעים ביותר בברית המועצות במאה ה-20 ולא הפסיק לביים גם בשנים האחרונות. משנות ה-60 עד לשנות ה-80, התיאטרון שניהל, "טגנקה", היה התיאטרון המתקדם והנועז ביותר במוסקבה. בזכות הנועזות שלו, גם בתקופת הצנזורה החמורה ששלטה בברית המועצות בעידן הסובייטי, אנשי תיאטרון מכל הגוש הסובייטי נשאו אליו את עיניהם. לאחר שעזב את ברית המועצות בשנות ה-80, עבד בעולם והגיע גם לישראל. בהבימה ביים ב-1986 את "השקיעה" מאת באבל וב-1988 את "הנפש הטובה מסצואן" מאת ברטולט ברכט.

ליובימוב, יליד 1917 הצטרף ללהקה צבאית בימי מלחמת העולם השנייה. עם תום המלחמה החל לעבוד כשחקן וב-1946 הצטרף לתיאטרון וכטנגוב במוסקבה. כמה שנים מאוחר יותר זכה בפרס סטלין. כעבור שנים ספורות החל לביים בתיאטרון שבו שיחק. שנות ה-60 סימנו את הפריחה שלו כבמאי ומנהל התיאטרון החשוב בברית המועצות. ב-1963 ביים את ההצגה שפירסמה אותו "הנפש הטובה מסצ'ואן" מאת ברטולט ברכט.

הבמאי איגור ברזין המנהל האמנותי של תיאטרון מלנקי וזוכה פרס רוזנבלום, חי באותה עת בקזחסטן. כאיש תיאטרון בתחילת דרכו, ליובימוב היה עבורו דמות מיתולוגית. "גם אם לא היית בתיאטרון, ידעת מי הוא" הוא אומר. "ידעת שהוא לא מפחד. בשנים האלה היתה צנזורה ברוסיה בקולנוע בספרות ובתיאטרון. לא יכולת לעשות מה שרצית, לא יכולת לחשוב מה שרצית. אבל הוא היה איש ברזל. פעל ועשה ולא פחד מהשלטונות. זה היה יוצא דופן, כי הפחד היה בוורידים, בגנטיקה של האדם הסובייטי".

Russian Presidential Press and I

במובן הזה, אומר ברזין, יותר מהאיכות הדרמטית או האסתטית של ההצגות שלו – וליובימוב הטביע חותם גם במובן הזה כמובן – התרומה של ליובימוב לתרבות הרוסית היתה בעיקר בעמידה שלו כיוצר וכאמן בלי פשרות מול השלטונות. "הוא ניצב לבדו, בלי להתכופף ואמר את מה שרצה להגיד. להרבה אנשים, וגם לי, הוא תמיד ייזכר כמופת של איך להישאר בן אדם, ויוצר עצמאי, בתנאים לא תנאים ולא רק כבמאי".

בשנות ה-60 ליובימוב חולל מהפיכה בתיאטרון הרוסי. הוא קיבל לידיו תיאטרון קטן ומוזנח בשם טגנקה השוכן בכיכר טגנקה במוסקבה, הרחיב את הלהקה שהיתה בתיאטרון בעזרת סטודנטים שלו בבית הספר לתיאטרון על שם שצ'וקין והפופולאריות של התיאטרון נסקה. "פתאום כולם הבינו שזו תופעה שכדאי לשים לב אליה". כך החל המוסד שהפך לתיאטרון החשוב ביותר במוסקבה והמפורסם ברוסיה כולה ב-20 השנים הבאות.

לזכות ליובימוב יש לזקוף גילוי כישרון ענק: הזמר־משורר והשחקן ולדימיר ויסוצקי. ויסוצקי החל כשחקן ראשי בתיאטרון הטגנקה החדש, כך נקרא התיאטרון בראשותו של ליובימוב.

ברזין נסע למוסקבה כדי לראות את "הנפש הטובה מסצואן" בגרסה של ליובימוב, שהפכה לאחת ההצגות המפורסמות ברוסיה. בשנים הבאות, הוא ראה עוד כמה הצגות מפורסמות שבהן ליובימוב תבע את חותמו: "האמן ומרגריטה" של בולגקוב ו"המלט" של שייקספיר. "האסתטיקה שלו היתה מעניינת. הוא אהב לעבוד עם ספרות ולא עם מחזאות ובמובן זה הוא השפיע עלי. הוא הרגיש שהספרות יותר מתקדמת מהמחזאות ושיותר קל לו לומר מה שרצה דרך הספרות.

בתחילת שנות ה-80, ליובימוב נאלץ לעזוב את ברית המועצות. השלטונות סגרו לו את התיאטרון ולא נתנו לו לעבוד. זה קרה לאחר שוויסוצקי מת ונאסר על התיאטרון להעלות הצגה לזכרו. ב-1984 כשהיה בלונדון, האזרחות שלו נשללה והוא פוטר מהתיאטרון. השלטונות עשו הכל כדי למחוק אותו מהתודעה, ואסור היה לאזכר את שמו. בשנים הבאות הוא ביים בעיקר אופרות בלה סקלה במילנו ובכל אירופה.

עם תחילת הפרסטרויקה הוא חזר לברית המועצות ולטגנקה, אבל לא הצליח לשחזר את הצלחתו. להקת התיאטרון המקורית של טגנקה התפצלה והוא ייסד את קהילת שחקני טגנקה, אבל השנים שהיה בשיאו כבר היו מאחוריו. ליובימוב לא הצליח לשחזר את הצלחתו וב-2011 עזב סופית את התיאטרון לאחר ששחקני התיאטרון סירבו להשתתף בהעלאה מחודשת של "הנפש הטובה מסצואן" אם לא ישלמו להם. ליובימוב שילם מכיסו ולאחר ההצגה עזב בטריקת דלת. ב-2012 העלה בתיאטרון וכטנגוב שבו החל לעבוד הצגה חדשה ואז חלה. הצגה שהיה אמור להעלות בתיאטרון הבולשוי לא יצאה אל הפועל. "בשנים האחרונות, למרות שביים עד הסוף, הוא היה פחות מעניין", אומר ברזין, "התיאטרון השתנה היו מלחמות בין השחקנים. אבל מבחינתי הוא נשאר מספר אחד, כבן אדם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו