שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מת דמיטרי טולפנוב, מייסד תיאטרון קליפה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

מייסד תיאטרון קליפה, דמיטרי טולפנוב, מת מהתקף לב בשבת, במהלך סיבוב הופעות של התיאטרון בהודו. טולפנוב נולד ב-1966 בסנט פטרסבורג שברוסיה, ולמד פיסול באבן, מוזיקה ומשחק בבית הספר לאמנויות בעיר. הוא התגייס לתזמורת הצבא האדום, כנגן חצוצרה. בהמשך היה חבר בלהקת הרוק "אביה" והקים את קבוצת התיאטרון DEREVO, שפועלת עד היום ברוסיה. ב-1994 פגש באמסטרדם את היוצרת הישראלית עידית הרמן, הם הפכו לבני זוג והחלו ליצור יחד. ב-1995 עברו להתגורר בישראל והקימו את תיאטרון קליפה.

בקליפה היה שותף טולפנוב לעיצוב יצירות התיאטרון, הלחין את המוזיקה לרבות מהן והשתתף בהן כשחקן. ההצגה האחרונה בה השתתף, "ללא כוחות מזוינים", היתה קופרודוקציה עם תיאטרון צ'כי, ואיתה נסעו טולפנוב והרמן להופיע בפסטיבל תיאטרון בהודו. הצגה קודמת בה השתתף היתה "אורפאו של הפרברים", שבה שיחקו הוא והרמן בני זוג שלאחר שנים של חיים משותפים האשה מתה, והבעל שנותר לבדו מתמודד עם השדים שיוצאים מחפצי הבית.

דמיטרי טולפנובצילום: גדי דגון

טולפנוב מת בדרכם להופעה בעיר ג'בלפור, לאחר שתי הופעות בדלהי.

עמית בר־עם, שהצטרף כשחקן לתיאטרון קליפה לפני שלוש שנים, אמר כי טולפנוב היה כריזמטי מאוד והיווה השראה לכל עובדי התיאטרון. "דימה היה אדם שממעט במלים, אבל המלים שלו היו חכמות וכמו כל מאסטר גדול הוא היה מאוד צנוע ומאוד חם. בחודשים האחרונים עבדנו על מופע חדש שבו לראשונה בחייו הוא החליט לביים קבוצה של שחקנים, אחרי המון שנים של חקירה אישית. בגיל 48 הוא הרגיש שהוא יכול, אבל לקח לו המון זמן להבשיל עם התובנה הזאת כי הסטנדרטים שלו היו מאוד גבוהים. רוב חייו יצר סולואים ומונודרמות שהיו ציוני דרך בחייו, ובעיניו הם היו המבחן החשוב בחייו של פרפורמר".

לדברי בר־עם, סוד היצירתיות של טולפנוב היה ההתעקשות שלו להסתכל במבט טרי של ילד על סביבתו. "היתה לו יכולת אלתור אדירה ומוסר עבודה מדהים. הוא ניגן על המון כלים ולימד אותנו להפיק צלילים מכל מיני כלים ולאלתר בעזרת חפצים", הסביר. "הוא היה נותן לשחקנים חפצים ישנים, והדריך אותנו להסתכל עליהם ולחקור אותם בצורה עמוקה, ונוצר משהו מהפנט. כל דבר שהוא עבד איתו - אם זה חומרים, כלי נגינה או עם הגוף, הוא חקר והגיע לשליטה מאוד גבוהה. הוא היה פיזי מאוד ופנטומימאי מדהים. דימה הזכיר כל הזמן שהבמה דורשת המון עבודה והמון כבוד ושבירה של המחשבה הקונבנציונלית. הוא התייחס לתיאטרון כאל חקירה אינסופית ורצה לעבוד עם אנשים שחיים בתיאטרון ועובדים רק בתיאטרון ולא רצים לחפש חלטורות. הוא חשב שהאמנות צריכה תרגול יומיומי ואימון יומיומי והיה רגיש לזה שהבמה תהיה מקום חי ולא מקום מת".

טולפנוב עם עדית הרמן, שותפתו לחיים וליצירהצילום: דניאל צ'צ'יק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ