שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

יוצרים ישראלים ופלסטינים דורשים לחדש את חקירת רצח ג'וליאנו מר-חמיס

מעל 80 יוצרים, בהם הזמרת אמל מורקוס והבמאית אופירה הניג חתמו על עצומה: "אי חשיפת האחראים לרצח פוגעת אנושות בערכי צדק וחירות ומותירה את מפעלו האמנותי של ג'וליאנו מדמם וכואב"

יאיר אשכנזי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יאיר אשכנזי

יותר מ–80 יוצרי תיאטרון ואישי רוח ישראלים ופלסטינים חתמו ביממה האחרונה על עצומה הקוראת לרשויות הביטחון הישראליות והפלסטיניות לחדש את חקירת הרצח של השחקן והבמאי ג'וליאנו מר־חמיס בג'נין לפני ארבע שנים. מר נרצח ב–4 באפריל 2011 ביריות מטווח קצר בידי רעול פנים, סמוך לתיאטרון החופש שהקים וניהל במחנה הפליטים ג'נין. הוא היה בן 53 במותו והותיר אחריו אשה, שלושה בנים ובת. למרות מעצרים וחקירות שבוצעו לאחר מותו, הרוצח טרם נעצר והמניעים למעשה עדיין אינם ברורים.

על העצומה, שפורסמה בערבית, עברית ואנגלית כיוזמה של תיאטרון אל-מידאן בחיפה, חתמו בין היתר הזמרת אמל מורקוס, הבמאית אופירה הניג, המחזאי יהושע סובול והשחקן זיאד בכרי. "תחת ההתמקדות ברוצחיו של המנוח ובאיתור הרוצחים ראינו שהמאמצים כוונו דווקא לפגיעה באנשי תיאטרון החירות במחנה הפליטים ג'נין, שהינו כידוע מפעל חייו של המנוח", נכתב בה, "ג'וליאנו היווה דוגמה יוצאת דופן להתגייסות חסרת פשרות לעקרונות ולאמנות ששירתו את המאבק למען חירות, על כל גווניה וצורותיה. הרצח שלו בדם קר היווה מכה אנושה למפעל התרבותי שהיה חלק ממנו ולמענו פעל. אי חשיפת האחראים לרצח פוגעת אנושות בערכי צדק וחירות ומותירה את מפעלו האמנותי של ג'וליאנו מדמם וכואב. אנו דורשים חקירה מעמיקה אינטנסיבית והעמדת כלל האחראים לדין באופן מיידי".

כרזה של מר-חמיס על תיאטרון החופש בג'נין, כמה ימים לאחר הרצחצילום: דודו בכר

עו"ד עביר בכר, המייצגת את אלמנתו של מר, ג'ני נימן, ואת שלושת בניו, אמרה ל"הארץ" כי בידי ישראל קיימות ראיות מזירת הרצח ובידי הרשות הפלסטינת יש מודיעין הנוגע למקרה, אולם היא לא זוכה למענה מאף אחד מהצדדים ומתקשה להבחין בשיתוף פעולה. "בתקופה שעברה מאז הרצח היתה קונספציה בצד הישראלי שמי שמעורב ברצח הוא מתוך תיאטרון החופש", סיפרה, "ראינו גל מעצרים בקרב אנשי התיאטרון שלא הניבו כלום, מלבד כתבי אישום על עבירות אחרות כמו החזקת נשק או פעילות פוליטית. אט אט התחלנו להרגיש שהתיאטרון הפך ליעד ושזנחו את המטרה לחפש אחר הרוצח. אי אפשר לנהל את החקירה באופן פרטני, כאילו שמדובר ברצח אחד מני רבים, אלא צריך התגייסות ציבורית לעניין הזה כדי להציב אותו בראש סדר העדיפויות, אחרת איש לא יטרח לחקור ברצינות. אני לא חושבת שרצח של ישראלי מן השורה בשטחים לא היה מפוענח בחלוף ארבע שנים".

בכר חשה כי על אף היותו של מר שחקן מוכר, עמיתיו לא פעלו דיים כדי להיאבק על העמדת הרוצח שלו לדין ועל גילוי האמת. "יכול להיות שבצד הפלסטיני חוששים מהאפשרות שאם הרוצח יתגלה, ישראל תבקש להסגיר אותו לידיה", הוסיפה, "לא מעניין אותנו מי יעמיד אותו לדין — אנו רוצים שישלם את המחיר על כך במשפט הוגן. אין לנו אינטרס להפליל אנשים חפים מפשע, ואנו דורשים חקירה מיידית ושקופה ככל האפשר".

את פעילות התיאטרון במחנה הפליטים ג'נין ייסדה אמו של מר, ארנה, בימי האינתיפאדה הראשונה. ב–2006 ביקש מר להנציח את זכרה בתיאטרון שהקים סמוך לבית הילדים שהקימה. לצד תיאטרון החופש הקים בית ספר לתיאטרון וקולנוע ומרכז למחשבים לילדי הפליטים, שנשאו מסר של שלום בין העמים ומשכו מתנדבים מרחבי העולם. לפני הרצח של מר הוצת התיאטרון פעמיים והאיומים על התיאטרון ועליו נמשכו, בעיקר מצד מוסלמים קיצוניים שראו באופן שלילי את הפעילות במקום.

השחקנית סלווה נקארה, היועצת האמנותית של תיאטרון אל-מידאן, סיפרה ל"הארץ" על תחושת התסכול בקרב חבריו של מר־חמיס מכך שהחקירה נופלת בין הרשויות הישראליות לפלסטיניות, המגלגלות לטענתה את האחריות ביניהן. "כל יום נעצרים אנשים מהתיאטרון בג'נין, נכנסים ויוצאים מחקירות, אבל איש לא יודע כלום", היא אומרת, "כל אדם שמפיץ ערכים שהם לא נכונים לא לישראלים ולא לפלסטינים הוא לא רצוי. זה כאילו מטייחים את האיש, את העולם שהוא הביא אתו לג'נין, את האמנות ואת היצירה שלו. יש תחושה שהוא כאילו לא שווה לא בחייו ולא במותו, ושהגענו למבוי סתום שבו אין עם מי לדבר. אי אפשר לשתוק יותר".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ