בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרס מפעל חיים לבמאי חנן שניר

שניר, במאי הבית של תיאטרון הבימה ומוותיקי המורים למשחק במכללת סמינר הקיבוצים, יקבל את הפרס בטקס פרסי התיאטרון הישראלי בחודש הבא

3תגובות

הבמאי חנן שניר, במאי הבית של תיאטרון הבימה ומוותיקי המורים למשחק במכללת סמינר הקיבוצים, יקבל פרס על מפעל חיים בטקס פרסי התיאטרון הישראלי שייערך ב-19 ביוני. לצד פרס זה (ע"ש השחקן מאיר מרגלית) מתמודד שניר, בן 72, בקטגוריית במאי השנה על "הכיתה שלנו" מאת תדיאוש סלובודז'אנק, הפקה משותפת של הבימה והקאמרי.

שניר, מהבמאים החשובים והמשפיעים ביותר בתיאטרון הישראלי ב-40 השנים האחרונות, למד בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובהמשך באקדמיה המלכותית לדרמה בלונדון (RADA). בתקופת לימודיו בלונדון שימש במאי מתמחה לפיטר ברוק בהפקת "חלום ליל קיץ".

לאחר הכשרתו הדרמטית והתיאטרונית עבר הכשרה בפסיכודרמה והשלים תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטת בוסטון. לצד עבודת הבימוי שלו במרבית התיאטראות הרפרטואריים בארץ מאז אמצע שנות ה-70 הוא גם מטפל בפסיכודרמה, מקיים סדנאות בתחום ואף משלב טכניקות השאובות ממנו בחזרות להצגותיו. מאז 1984 משמש שניר כבמאי בית בהבימה, ובעונת 1991 אף שימש מנהל אמנותי של התיאטרון. לצד מאות הצגות תיאטרון הוא ביים גם את האופרות "דידו ואניאס" ו"טבעת החנק" באופרה הישראלית וכן "דון ג'ובאני" בבית האופרה של בוסטון. עוד ביים הצגות בתיאטראות בפולין, בגרמניה ובקפריסין.

דודו בכר

חברי ועדת פרס התיאטרון למפעל חיים, היו"ר אורי עופר, הבמאים צביה הוברמן ועודד קוטלר והשחקנים לאורה ריבלין ועודד תאומי, ציינו בנימוקיהם את השתייכותו של שניר לדור יוצרים בעל מחויבות טוטאלית לתיאטרון ואת היותו של התיאטרון הרפרטוארי האיכותי לפיד שלאורו הם צועדים. "כאשר עוקבים אחר הבחירות האמנותיות של חנן ניתן לזהות את המחויבות הגדולה שלו לאמת אמנותית ולמצוינות בכל ההחלטות הקשורות לעבודתו, החל מבחירת המחזה דרך בחירת היוצרים והשחקנים", כתבו, "העולם התיאטרוני של יצירותיו מקיף, מגוון, עשיר ורחב – מהדרמה הקלאסית ועד לדרמה המודרנית־עכשווית, מהמחזאות היהודית ועד למחזאות ישראלית מודרנית. בכל אלה הוא נוגס בנועזות רבה מחד ובדקדקנות גדולה מאידך. השחקנים בהצגותיו מגיעים להישגים גבוהים במיוחד בגילום דמויותיהם וכך גם מעצבי התפאורה, התאורה, התנועה ומלחיני המוזיקה".

במשך שנותיו בתיאטרון מרבה שניר לתת פרשנויות חדשות להצגות שביים בעבר, בחלוף כמה עשורים, ולבחון מחדש את החומרים עם צוות שחקנים שונה. כך זכורות שתי שתי הגרסאות ל"נמר חברבורות" מאת יעקב שבתאי שביים בהבימה ב–1985 וב–2006, "קדיש" מאת אלן גינזברג שביים בהבימה ב–1976 בהשתתפות ליא קניג וב–2000 בהשתתפות גילה אלמגור, "האב" מאת אוגוסט סטרינדברג שביים ב–1989 וחידש ב–1994 וכן "אנשים קשים" מאת יוסף בר־יוסף שביים לראשונה ב-1987 ובהמשך ב–2000. זכורות גם שתי הגרסאות שלו ל"עלי כינור" על פי שלום עליכם שביים ב-1975 בתיאטרון באר שבע ובהמשך ב–1989 בהבימה.

שניר גם כתב וביים שלושה מחזות לפי ספרי עמוס עוז, "מקום אחר", "אותו הים" ו"קופסה שחורה", וכן תרגם, עיבד וביים את "חודש בכפר" מאת איוואן טורגנייב. מלבד זאת ביים שני מחזות מאת אנטון צ'כוב, "השחף" בתיאטרון באר שבע ו"דוד וניה", בהבימה, את מחזהו של פדריקו גרסיה לורקה "חתונת הדמים", את מחזותיו של הנריק איבסן "רוחות", "אלוף הבונים" ו"איולף הקטן" ושני מחזות מאת גלעד עברון, "יהוא" ו"הר לא זז". לצד זאת ביים את מחזהו של חנוך לוין "סולומון גריפ" ועיבד וביים את מחזהו של נסים אלוני "אכזר מכל המלך".

דניאל קמינסקי

בשנה האחרונה, לצד "הכיתה שלנו", ביים שניר בהבימה את "אדיפוס: תיאור מקרה", גרסתו לטרגדיה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס, שאותה בחר למקם בבית חולים פסיכיאטרי. את גרסתו ל"אנטיגונה" מאת סופוקלס ביים ב-2006 כהפקה משותפת של הבימה והקאמרי. על עבודתו זו זכה בפרס במאי השנה.

"דומה שלא רק החותם האמנותי של שניר מבדיל אותו מבמאים בני דורו, אלא גם תנועתו בין העולמות – בין עבודתו בתיאטרון לעבודתו כמנחה וכמטפל בפסיכודרמה", כתבה ד"ר דורית ירושלמי בספרה "דרך הבימוי" הבוחן את ההיסטוריוגרפיה של הבימוי בתיאטרון הישראלי (הוצאות כנרת זמורה ביתן ודביר, 2013), "מצד אחד ניתן לומר שהמודל הפסיכודרמטי המוצפן בהצגותיו הפך במרוצת הזמן לנוסחת בימוי ומן הצד האחר, בתור דרך עבודה עם שחקנים, הוא גם סוג של גישת בימוי המאפשרת לחקור את תהליכי הריחוק וההזדהות של השחקן עם הדמות, את האפשרות להיות גם בתוך הסצינה וגם להתבונן בה כמעין שיקוף של הצופה באולם". עוד הוסיפה ירושלמי כי "בתור במאי בית שניר אינו משמש רק ציר של יציבות אמנותית בסבך תהפוכותיה הניהוליות ומצוקותיה הכלכליות של 'הבימה', אלא הצגותיו הן גם נדבך מהמטען האמנותי המצטבר של התיאטרון הלאומי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו