בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למירי רגב אסור להתערב, הכסף הציבורי הוא לא שלה

שלילת תמיכה בתיאטרון או איום על פסטיבל בגלל תוכנן של הצגות הוא דבר פסול. התערבות שלטונית בתוכן דיבור אסורה, אלא אם מדובר בהסתה לגזענות או לאלימות

160תגובות

סדרת הצעדים שנוקטת שרת התרבות כדי להשפיע על תכנים של הצגות, דרך השעיית תמיכה כספית (או איום בהשעיה כזו), מעידים על זניחת תפישה ראויה של חופש הביטוי האמנותי לטובת תפישה לפיה צריך הביטוי האמנותי לתאום את השקפתה הפוליטית של שרה זו או אחרת.

בעבר הדגיש בג"צ מספר פעמים את חופש הביטוי האמנותי. הדבר נעשה אמנם בעיקר בהקשר של הטלת צנזורה על הצגות וסרטים, בימים בהן היתה קיימת צנזורה כזו, אך רלבנטי גם להחלטות הנוכחיות. כאשר פסל צנזורה על המחזה "אפרים הולך לצבא" של יצחק לאור, על אף השוואה שהמחזה ערך בין הממשל הישראלי בשטחים לממשל הנאצי, ציין השופט אהרן ברק בשנת 1987, כי אף שהיה ילד בשואה, והדברים צורבים את לבו, הרי ש"אנו חיים במדינה דמוקרטית, אשר בה צריבת לב זו היא לב לבה של הדמוקרטיה".

אמיל סלמן

במסגרת דיון נוסף בבג"צ באותו עניין אמר נשיא בית המשפט העליון אז, מאיר שמגר, שהרעיון שהמועצה לביקורת מחזות תעצב אמות מידה של מוסר ותגבש אמות מידה חינוכיות ותאסור את ההצגות שאינן חינוכיות לדעתה, אינה משתלבת עם תפישותינו המשפטיות. בג"צ חזר על עקרונות דומים כאשר פסל את הצנזורה על סרטו של מוחמד בכרי "ג'נין ג'נין".

שלילת תמיכה בתיאטרון או איום על פסטיבל בגלל תוכנן של הצגות, פסול באופן דומה: מדובר בהתערבות שלטונית בתוכן דיבור, התערבות שאסורה אלא אם כן מדובר בהסתה לגזענות או לאלימות. העובדה שהצגה או סרט עוסקים באנשים שביצעו רצח, אין בה להעיד שמדובר בהסתה לאלימות (על פי הפסיקה גם ״פגיעה ברגשות" עשויה להצדיק הגבלה על ביטוי - אך רק במקרים קיצונים ונדירים), וספק רב אם ההצגה על וליד דקה והסרט על יגאל עמיר (מבלי שראיתי אותם) מכילים משהו שאפילו מתקרב להסתה כזו.

מאחר שקיומה של תרבות במדינת ישראל, כמו בכל מדינה, תלוי במידה רבה בתמיכה הציבורית, הרי ששלילת תמיכה כזו משמעותה איום משמעותי על אפשרות קיום חופש הביטוי האמנותי. תפישתה של מירי רגב על פיה מותר לה לעשות כן כי מפלגתה קיבלה 30 מנדטים שגויה מן היסוד: הכספים המחולקים לתרבות הם כספי כלל הציבור, ולא שייכים לכיס המפלגתי או הפרטי של מירי רגב, ואל לה לחלקם לפי תפישת עולמה הפוליטית.

לפגיעה בחופש הביטוי מתווספים פגיעה בסדרי מנהל שדורשים שלא תישלל תמיכה מגוף כלשהו בלי שתינתן לגוף זה ההזדמנות להישמע. נראה שגם כללים אלו הופרו ביחס לתיאטרון אל־מידאן.

אשר להחלטת שר החינוך להוציא את ההצגה "הזמן המקביל" מסל התרבות, גם החלטה זו פסולה בשל התערבות פוליטית של השר בהחלטות של הגופים המקצועיים. אפשר להיזכר בהחלטת שר החינוך זבולון המר ז"ל בשנת 1997 לאסור על שידור פרק בתוכנית "קלפים פתוחים" בטלוויזיה החינוכית שעסק בנוער להטב"י. בג"צ פסל אז החלטה זו, וכך ראוי שיעשה אם שר החינוך יתמיד בעמדתו, שפוגעת בחופש הביטוי ובהחלטות הגופים המקצועיים במשרד החינוך, גופים שלהבדיל משר החינוך מכירים את ההצגה ותוכנה לעומקם.

"שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע מה טוב לאזרח לחשוב; ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית, שאינה 'מודרכת מלמעלה'", כתב השופט לנדוי בבית המשפט העליון ב–1962. נדמה שעל רגב ובנט לשנן מלים אלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו