בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת הזמר והשחקן תיאודור ביקל

ביקל, שנמנה עם להקת תיאטרון הקאמרי בשנותיו הראשונות, עבר לארצות הברית בראשית שנות ה-50 ושיחק שם בהצגות ובסרטים. הוא היה הראשון שגילם בברודוויי את דמותו של הקפטן פון טראפ במחזמר "צלילי המוזיקה"

5תגובות

הזמר ושחקן הקולנוע והתיאטרון תיאודור (מאיר) ביקל, שהיה הראשון שגילם בברודוויי את דמותו של הקפטן פון טראפ במחזמר "צלילי המוזיקה" ונמנה עם להקת התיאטרון הקאמרי בשנותיו הראשונות, מת אתמול בלוס אנג'לס והוא בן 91.

ביקל נולד בווינה ונקרא על שמו של חוזה המדינה בנימין תיאודור הרצל. בעקבות הכיבוש הנאצי של אוסטריה היגרה משפחתו לארץ ישראל והוא גדל בקיבוץ מסדה. בתחילת שנות ה-40 הצטרף לסטודיה למשחק של תיאטרון הבימה וגילם את זקן העיירה במחזה "טוביה החולב". ב-1945 פוטר מהבימה בין היתר לאחר שמחה בפני ההנהלה על כך שאינו מקבל תפקידים משמעותיים ושכישרונו אינו מוכר בתיאטרון, וכך עבר לשחק בתיאטרון המטאטא. הבמאי יוסף מילוא, שהקים את התיאטרון הקאמרי באותה תקופה, פגש בו והזמין אותו להצטרף ללהקת שחקני התיאטרון. בשנים 1946-1945 שיחק ביקל בתפקידי משנה בהצגות הקאמרי "אלוף בצלות ואלוף שום" מאת חיים נחמן ביאליק, "חתונת הדמים" מאת פדריקו גרסיה לורקה, "דודתו של צ'רלי" מאת ברנדון תומס ו"העולם בו אנו חיים" מאת קרל צ'אפק, כולן בבימוי מילוא.

ב-1948 טס ביקל ללימודי משחק באקדמיה המלכותית לדרמה בלונדון (RADA), שם התלהב השחקן והבמאי מייקל רדגרייב מכישרונו והמליץ לצרפו כמחליף להצגת "חשמלית ושמה תשוקה" שביים לורנס אוליבייה בהשתתפות ויויאן לי. החלטתו של ביקל שלא לשוב לישראל עם הקמת המדינה ופרוץ מלחמת העצמאות עוררה סערה ציבורית בזמנו. בראיון למוסף "הארץ" במאי 1994 אמר כי אף שקיבל באותם ימים תפקידים קטנים בתיאטרון האנגלי היה חשוב לו להמשיך ולהיות פעיל בו. "ידעתי שבארץ לא ישלחו אותי להילחם", הוסיף, "שחקנים שירתו אז בלהקות צבאיות ובידרו את החיילים. חשבתי שאם מדובר במשחק עדיפה כבר הבמה האנגלית. ככה זה, אדם הולך בעקבות הכוכב שלו".

רויטרס

ביקל עבר לארצות הברית בתחילת שנות ה-50 ושיחק בסרטים ובהם "המלכה האפריקאית" (לצד המפרי בוגרט וקתרין הפבורן) ו"מולאן רוז'" שביים ג'ון יוסטון. ב-1954 היה מועמד לראשונה לפרס הטוני על משחקו בהצגה "The Rope Dancers". על תפקידו כשריף מקס מולר בסרט "הנועזים" בבימויו של סטנלי קריימר הוא היה מועמד לפרס האוסקר ב-1958.

התפקיד הבימתי הגדול הראשון שבזכותו נודע ביקל בברודוויי היה של הקפטן גיאורג פון טראפ במחזמר "צלילי המוזיקה" מאת ריצ'ארד רוג'רס ואוסקר המרשטיין. ביקל שיחק בהפקה הראשונה של המחזמר לצד מרי מרטין שגילמה את הנזירה מריה, זכה בפרס הטוני על התפקיד וההצגה רצה בהצלחה בברודווי במשך כארבע שנים (ב-1965 עוּבד הסיפור גם לסרט מצליח בהשתתפות ג'ולי אנדרוז וכריסטופר פלאמר). "בשבילי זה היה בסך הכל עוד מחזה ולא חשבתי שאזכה בתפקיד", סיפר לימים ביקל ל"הארץ", "שרתי להם כמה שירים ותקעתי להם באמצע גם שיר עם גיטרה כדי שיידעו מה אני יודע לעשות". הוא סיפר בהקשר זה כי רוג'רס והמרשטיין כתבו בעבורו את השיר "אדלווייס", שאותו שרה משפחת פון טראפ בליווי נגינת הקפטן בפסטיבל שאליו היא מוזמנת לפני בריחתה מזלצבורג.

ב-1964 השתתף ביקל בלהיט הקולנועי "גבירתי הנאווה" שביים ג'ורג' קיוקר לפי המחזה מאת פרדריק לאו ואלן ג'יי לרנר, ובו גילם את הבלשן ההונגרי זולטן קרפאטי. ב-1967 שב לבמות התיאטרון האמריקאיות ולתפקיד טוביה החולב במחזמר "כנר על הגג". בתפקיד זה שיחק יותר מ-2,000 פעם בהפקות שונות שעלו עשורים לאחר הבכורה. "המחזמר מרגש את הצופים האמריקאים לא בגלל היהודים ולא בגלל מזרח אירופה, אלא בגלל מסורת", סיפר לימים בראיון, "בכל העולם מבינים את זה. כל אחד יודע מה פירוש הדבר שילדיך מתמרדים ובוחרים ללכת בדרך משלהם".

לצד תפקידיו בקולנוע ובתיאטרון הירבה ביקל להשתתף לאורך השנים גם בסדרות טלוויזיה, בהן "הכל נשאר במשפחה", "חוק וסדר", "בית קטן בערבה", "איירונסייד", "הוואי 5-0" ו"מסע בין כוכבים: הדור הבא", וכן באופרות הסבון "שושלת" ו"פלקון קרסט". הוא הופיע גם באופרות מוזיקליות שהועלו בין היתר בפילדלפיה ובקליבלנד, הקליט 37 אלבומים ובהם שירי עמים ב-12 שפות ויזם אירועי מוזיקה שונים.

ביקל היה במשך שנים רבות גם פעיל למען זכויות אדם. ב-1968 השתתף כציר בוועידת המפלגה הדמוקרטית בשיקאגו ומחה נגד מלחמת וייטנאם. "תמיד הייתי איש מחנה השלום", סיפר, "מלחמה עולה בדם ובכסף, שלום עולה בוויתורים וביוקרה". הוא היה סגן נשיא "הקונגרס היהודי האמריקאי", חבר מועצת המנהלים של ארגון "אמנסטי" וכן נשיא איגוד שחקני ואמני אמריקה.

אף שבמרבית שנותיו חי ביקל בארצות הברית הוא בא לישראל מדי פעם בפעם, בין היתר כדי להופיע בתקופת מלחמת יום כיפור ובמלחמת המפרץ ב-1991. הוא המשיך להופיע ב-20 השנים האחרונות גם בסרטי קולנוע, בפסטיבלים ובמופעים שונים בשירי עם. כך, ב-2002 הוא השתתף בסרט "החטא ועונשו". בינואר 2006 נערך לו ערב מחווה בתיאטרון הקאמרי בהשתתפות כמה מוותיקי השחקנים בתיאטרון הישראלי.

ביקל היה נשוי ארבע פעמים והותיר אחריו את אשתו הרביעית, איימי גינזבורג־ביקל, את בניו רוב ודני ביקל, את שני ילדיה של אשתו הרביעית וכן שלושה נכדים. מהמרכז הרפואי UCLA שבו אושפז בלוס אנג'לס נמסר כי מת מוות טבעי.

ביקל הופיע גם באופרות שהועלו בין היתר בפילדלפיה ובקליבלנד ונודע בעיקר כזמר פולק, הקליט 37 אלבומים ובהם שירי עמים ב-12 שפות ויזם אירועי מוזיקה שונים. בין אלבומיו: "איש צעיר וגברת" ו"חופשתו של שחקן". הוא הירבה לבצע שירים ביידיש, אסף כלי נגינה עממיים וכן הופיע פעם אחת יחד עם פיט סיגר בביסטרו בהוליווד.

השחקן חיים טופול פגש את ביקל לראשונה בלונדון ב-1966, כשהגיע לאודישנים ל"כנר על הגג". "התקנאתי בו על כך שהוא מדבר אנגלית שוטפת ושר בשפה הזו באופן חופשי", הוא נזכר בשיחה עם "הארץ", "ביקל היה שחקן טוב ומסור לתפקיד טוביה, שאותו גילם בערים הקטנות בארצות הברית. מדי פעם הוא החליף אותי בתפקיד, אם היה צורך". לדברי טופול, השניים שבו ונפגשו מאז פעמים אחדות וטופול שמר על קשר עם עפרה איכילוב, אשתו הראשונה של ביקל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו