בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת המחזאי האירי בריאן פריל

פריל, מחשובי המחזאים האירים במאה ה-20, מת אתמול בגיל 86. הוא כתב יותר משלושים מחזות, שחלקם תורגמו לעברית והועלו בארץ, וזכה לכינוי "צ'כוב האירי"

תגובות

המחזאי בריאן פריל, מחשובי המחזאים האירים במאה ה-20, מת אתמול (שישי) בגיל 86 ממחלה ממושכת בביתו בגרינקאסל שבמחוז דונגאל במערב אירלנד. פריל כתב יותר מ-30 מחזות, שחלקם תורגמו לעברית והועלו בישראל, בהם "רוקדים בלונאסה", "מולי סוויני" ו"עיר חופשית", וזכה לכינוי "צ'כוב האירי". הוא הותיר אחריו את אשתו אן מוריסון, שלוש בנות ובן, ויובא למנוחות מחר.

בראשית דרכו עסק פריל, יליד העיירה קיליקלוגר, בהוראה ובשנות ה-50 לימד מתמטיקה בבתי ספר יסודיים ובחטיבות בינתיים במחוז לונדונדרי שבאירלנד. לצד זאת כתב סיפורים למגזין "ניו יורקר" ומחזות לרדיו של הבי-בי-סי. ב-1963 הזמין אותו הבמאי האנגלי טיירון גאתרי, מחשובי הבמאים במאה ה-20, לצפות בחזרות ל"שלוש אחיות" מאת אנטון צ'כוב, שחנך את התיאטרון שייסד במיניאפוליס.

אי־פי

חוויה זו הותירה בפריל רושם עז ועוררה אותו למחשבות על אירלנד מולדתו, ובעקבותיה כתב את מחזהו הראשון "פילדלפיה, הנה אני בא", העוסק בלילה האחרון של גבר אירי בארצו, בטרם יהגר לארצות הברית. המחזה, שנחשב לפורץ דרך בסגנונו, זכה להצלחה בדבלין, בלונדון ובברודוויי והועלה ב-1995 גם בתיאטרון באר שבע, בתרגומו ובבימויו של עידו ריקלין. באחת ההפקות הראשונה של המחזה הופיע השחקן האירי ליאם ניסן, שהיה בראשית דרכו ושיחק גם בארבעה מחזות נוספים מאת פריל. "היה תענוג לומר את מלותיו ולחוש בטוח בידיו של האומן המיומן הזה", אמר ניסן לבי-בי-סי.

ב-1967 כתב פריל את "אוהבים: מנצחים ומובסים", שעסק באהבת נעורים והועלה בתיאטרון הספרייה בראשית שנות ה-90 בתרגום ובבימוי ריקלין. ב-1973 כתב את "עיר חופשית" על מאבקם של שלושה מפגינים למען שוויון זכויות בעיר דרי שבאירלנד. ההצגה עלתה בתיאטרון העירוני חיפה ב-1987 בתרגום רבקה משולח ובבימוי נולה צ'ילטון, שב-1993 ביימה באותו תיאטרון את מחזהו של פריל "פרנסיס הפנטסטי".

עלילות רבים ממחזותיו של פריל אמנם התרחשו באירלנד אך כללו, להערכת ריקלין, מרכיב אנושי אוניברסלי שהקל לתרגם ולהעלות אותם ברחבי העולם וכן לחבר אותם ליוצרים ולקהל מקומיים. "פריל הצליח לגעת במורכבות של אנשים בתוך הקהילה שהם חיים בה ובתוך השפה שהם מדברים אותה בצורה שהפכה את זה ממשהו דוקומנטרי או מקומי לנוגע בחוויה אנושית עמוקה דווקא במיקרו שלה: איך אנשים באשר הם אנשים מתנהגים, חיים, מרגישים ומדברים", אמר ריקלין ל"הארץ".

מחזה נוסף שבחן את התרבות האירית, ותורגם אף הוא בידי ריקלין, הוא "תרגומים" מ-1980, שבחן את השתלטות האנגלים והשפה האנגלית על אירלנד דרך סיפור אהבה בין אשה אירית לחייל אנגלי. "בארץ זה היה מאוד חזק כי דיברו על זה שוואדי ערה הפך לנחל עירון", הוסיף. "תרגומים" היה המחזה שפתח את פעילות קבוצת התיאטרון "Field Day" שהקימו פריל והשחקן סטיבן ריאה, בשאיפה לקיים תיאטרון יוצר משמעותי בצפון אירלנד.

ב-1990 כתב פריל את מחזהו המפורסם ביותר, "רוקדים בלונאסה", המשחזר זיכרונות ילדות משנות ה-30 בעיירה אירית דמיונית בשם "בֶּליבג", ששבה והופיעה במחזותיו. ב-1991 זכתה ההצגה בפרס האוליבייה הבריטי, ב-1992 בשלושה פרסי הטוני האמריקאי וב-1998 עוּבדה לסרט קולנוע בהשתתפות מריל סטריפ. "איבדנו מחזאי נפלא, הומניסט מלא תבונה ואדם נחמד", אמרה סטריפ לבי-בי-סי. בישראל הועלה "רוקדים בלואנסה" בין היתר בתיאטרון הבימה ב-1994, בתרגומו של דן אלמגור ובבימויו של ריקלין.

"לא סתם השוו את פריל לצ'כוב מפני שהוא באמת הצליח לכתוב על במה, משפחה וזיכרון, לגעת בזיכרון ילדות בצורה נורא עמוקה" אומר ריקלין, "אף שב'רוקדים בלואנסה' יש חמש אחיות ג'ינג'יות באירלנד, כל מי שעשה או ראה את ההצגה דיבר אתי על כמה זה החזיר אותו או נגע לו בצורה נורא מדויקת בזיכרון ילדות שלו. זה היה הכישרון האדיר שלו. מלבד זאת, כמעט בכל פעם שהעליתי מחזה שלו הקאסט נהיה מאוד משפחתי. היה בטקסטים משהו חם מאוד ומלא קסם, וכך היה קל מאוד ליצור את המרקם של משפחה או של חברה אינטימית בעבודה עליהם".

לצד המחזות המקוריים כתב פריל עיבודים למחזות קלאסיים נוספים של טורגנייב, כמו "חודש בכפר" ו"אבות ובנים", וכן למחזות של צ'כוב כמו "שלוש אחיות", "דוד וניה" והמחזה הקצר "הדב". באחד הראיונות ניסה פריל להסביר את הקירבה שהוא חש למחזאים הרוסים של המאה ה-19. "הדמויות במחזות שלהם מתנהגות כאילו המרכיבים הוודאיים בחיים שלהן יהיו יציבים לנצח, אף שידעו שהחברה שלהן מידרדרת", אמר, "נראה שהן ציפו שהבעיות שלהן ייעלמו אם הן רק ידברו עליהן ללא סוף". 

ב-2008 עיבד גם את "הדה גאבלר" מאת הנריק איבסן. אף שמיעט לקחת חלק בפעילות פוליטית וחברתית, ב-1987 מונה פריל לחבר בסנאט האירי על ידי ראש הממשלה דאז צ'ארלס הוהי. ב-2004 נחנך בבלפסט "תיאטרון בריאן פריל", מרכז תרבות הכולל אולמות קולנוע ותיאטרון וחדרי חזרות, שב-2009 נוסף לו גם מרכז לחקר התיאטרון על שמו של המחזאי.

ב-2011 העלה תיאטרון החאן בירושלים את מחזהו של פריל "מולי סוויני" מ-1994, בתרגומה של מרים יחיל-וקס ובבימויה של ג'יטה מונטה. "ניתן להציב את פריל שכם אל שכם מול המחזאי האנגלי טום סטופארד", מוסיף ריקלין, "אם סטופארד הוא מחזאי גדול ואינטלקטואל עם ברק שנוגע ברגש, פריל הוא מחזאי רגשי אדיר עם נגיעה באינטלקט. לשניהם יש יכולת לשונית אדירה. אצל פריל היא יותר אימפרסיוניסטית, עם שפה שמרגישים שלא התאמצו עליה. הוא השאיר גוף עבודות כה עשיר וחבל שלא עושים אותו מספיק בארץ בשנים האחרונות. הוא לא צועק את עצמו ואנחנו צריכים מחזאים כאלה".

ויטלי פרידלנד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו