קסם הפלייבק |

"הקוסם" מרגש בעיקר ברגעים בהם הוא מזכיר את המחזמר המקורי

המחזמר "הקוסם" הוא שואו מתוקתק אך חסר נשמה. זה לא הפריע לקהל לקבל בתשואות את השירים המוכרים ולהיעמד על רגליו כשמיכל ינאי וחבריה עלו לבמה במחווה להפקה המקורית

יאיר אשכנזי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"הקוסם". דיאלוגים וסצנות מההפקה המקוריות קוצרו לטובת הגעה זריזה לנאמבר הבא
"הקוסם". דיאלוגים וסצנות מההפקה המקוריות קוצרו לטובת הגעה זריזה לנאמבר הבאצילום: רפאל בן משה
יאיר אשכנזי

קשה להתייחס אל "הקוסם" בבימויו של ירון כפכפי ובכיכובה של רוני דלומי באופן אחר מאשר מופע בידור לחנוכה, ובהמשך לכך גם אין כל טעם לחפש את הצגת התיאטרון שבו או להשוות אותו להפקה המקורית שביים אורי פסטר ב–1994. בשבת האחרונה, אחרי ששיחקו ארבע הצגות רצופות, עלו משתתפי המופע של 2015 להצגה חמישית על במת המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, שבסיומה נערכה מחווה להפקה המקורית. כבר במבואת המשכן נפגשו שחקני ויוצרי ההפקה המקורית עם הצופים המבוגרים, בשנות ה–20 וה–30 לחייהם, שבאו במיוחד בשבילם לבד או עם ילדיהם ומילאו כשלושת רבעי מהאולם. בתור לכרטיסים הם נזכרו בקלטת הווידיאו הכפולה המפורסמת שתיעדה את ההצגה במלואה והצטלמו בהתרגשות עם הכוכבת הגדולה של אז, מיכל ינאי.

בפנים המתין להם שואו מתוקתק אבל גם לחוץ מאוד וקצר רוח, עם ארץ עוץ קרטוֹנית ושביל קטן של "אבנים צהובות" (ולא "מרצפות צהובות" כבמקור, כפי שהעיר בכעס אחד הצופים המבוגרים בהפסקה) בגוון חיוור. רבים מהדיאלוגים המקוריים ומהסצנות המקוריות קוצרו לטובת הגעה זריזה לנאמבר הבא, בתחושה שהנה קרבה שעת "העברת הכרטיס" לקראת ההצגה הבאה.

"הקוסם". כוכבי ההפקה המקורית חזרו לתפקידיהם בקלילות מרשימה
"הקוסם". כוכבי ההפקה המקורית חזרו לתפקידיהם בקלילות מרשימהצילום: רפאל בן משה

קשה גם להתייחס למשחק כלשהו או לגילום דמויות, בייחוד ביחס לישראל קטורזה (הדחליל קשקש), טל מוסרי (האריה) או תובל שפיר (איש הפח פחפח) שעטו על פניהם הבעות גנריות מרגע עלייתם לבמה ועד רדת המסך — חיוך אווילי (קטורזה, שדיבר בשתי סצינות עם מיקרופון כבוי), פליאה (מוסרי, ששיחק בקול צרוד ביותר) או הבעה סתמית וקפואה (שפיר, שגם בדואט הרומנטי "כמה טוב לאהוב" עם רוני דלומי נותר חסר כל חן וייחוד). לתפקיד טוטו הכלב לוהק סטנדאפיסט בשם רוני ששון, שהצליח לפספס את כל הפואנטות הציניות והמשעשעות ששם בפיו פסטר ולהותיר הן את קהל הילדים המצומצם והן את קהל המבוגרים שזוכר את הטקסט אדיש לגמרי.

על המעברים המשונים בין השמעת הטקסט, לעיתים בקול צרוד ועייף, לבין השמעת השירים בפלייבק בקול צלול ומבושל באולפן, כבר נאמר הכל, אולם יש לציין את התשואות הרמות שבהן התקבלו השירים המוכרים והנפלאים שכתב והלחין כפכפי, בהם "המסע אל הקוסם", "טוב לאהוב" ו"המשפט" על ידי הצופים שזוכרים אותם מאז.

רוני דלומי היא דורותי שונה בתכלית מזו של מיכל ינאי – חצופה, נמרצת ונחושה יותר מאשר ינאי, שהיתה בשעתה עדינה, שברירית ואף סקרנית יותר. לקראת סוף המערכה השנייה הגיע הרגע הגדול והמיוחל של שתיהן: כאשר מסביר סם הקוסם (בגילומו השטחי וחסר הברק והשארם של טוביה צפיר, שאין מקום להשוותו לזה של אריק לביא המנוח) לדורותי בעומק הבמה כי היא נמצאת בארץ עוץ ובבית במקביל, נכנסה ינאי, בחודש השביעי להריונה, לקדמת הבמה בשמלה כחולה קצרה ובתסרוקת המזכירה את זו שעמה הופיעה כדורותי במאות הצגות. במונולוג קצר היא הזכירה לקהל כיצד גם היא עמדה שם פעם באותו תפקיד ושאז כהיום, כל המשאלות והבקשות נמצאות עמוק בלב. כשהחלה דלומי לשיר את "מעבר לקשת" נשַק פלייבק לפלייבק, וברגע מרגש הופיעה ינאי מולה על שביל המרצפות הצהובות והצטרפה אליה בדואט.

בתום ההשתחוויה ביקש הבמאי כפכפי להודות ליוצרי שתי ההפקות והזמין לבמה כמה מכוכבי ההפקה המקורית, שבן רגע חזרו לתפקידיהם בקלילות מרשימה והשמיעו מחרוזת מהשירים בקולם מהפלייבקים של אז ולקול תשואות הקהל שנעמד על רגליו. המכשפות מכשמשות שרונה אלימלך וויקי בהיר (שרון מלכי־שמש נעדרה) ביצעו בחן את "מכשפה קטנה ומעצבנת", צחי נוי הזכיר לכולם באופן מעורר הערכה ועם כל הניואנסים את "אריה האמיץ" ואילו סער בן יוסף, שכבר שנים רבות אינו עוסק במשחק אלא בייעוץ עסקי ובבימוי, הפליא לקפץ ולרקוד באנרגטיות כדחליל קשקש. איתי שגב (טוטו) ואדם (פחפח) נעדרו מהמחווה שחתמה מיכל ינאי כשיצאה שוב, הפעם עם שני הקאסטים, למסע אל הקוסם ולסיום ערב מרגש שבצדו גם תזכורת לגבולות הדקים שבין תיאטרון לבין בידור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ