יאיר אשכנזי
יאיר אשכנזי

שחזור וירטואלי של תערוכה שהתקיימה באנגליה בסוף המאה ה-18 וכללה יצירות אמנות בהשראת סצינות ממחזותיו של ויליאם שייקספיר, עלה לרשת ביום רביעי האחרון. את התערוכה המקורית, "גלריית שייקספיר", פתח ב-1789 בפול מול שבלונדון האספן והבעלים ג'ון בוידל, שהזמין אמנים אנגלים ידועים לצייר תמונות מתוך הטרגדיות, הקומדיות והמחזות ההיסטוריים שכתב גדול המחזאים האנגלים. במשך 16 שנה הגיעו מבקרים רבים לצפות ביצירותיהם של ג'ושוע ריינולדס, הנרי פוסלי, אנג'ליקה קאופמן ואחרים, שצוירו על בדי קנבס גדולים ונתלו בשלושת חדרי הגלריה. גלריה זו היתה למעשה המוזיאון הראשון שהוקדש לשייקספיר, כ-170 שנה אחרי מותו של המחזאי, והשחזור הווירטואלי שלה נפתח עתה (www.whatjanesaw.org), כארבעה חודשים לפני יום השנה ה-400 למותו, שיצוין באפריל הקרוב.

בין היצירות שאפשר לראות בתערוכה יש ציורים של פוסלי על פי סצינות מתוך "חלום ליל קיץ" ו"המלך ליר", ציור של ויליאם המילטון על פי סצינה מתוך "כטוב בעיניכם" וציור של ג'יימס נותקוט לפי סצינה מ"ריצ'ארד השלישי". בהתחשב בכך שיותר ממחצית מ-86 היצירות שניצבו בגלריה בעשור האחרון של המאה ה-18 נעלמו, נדרש צוות הפרויקט, בראשות פרופ' ג'נין בארצ'ס מאוניברסיטת טקסס, לפענח ולהעריך בכוחות עצמו את מידות היצירות, פרט חשוב שלא נכלל בקטלוג התערוכה המקורית, כדי להציב אותן בגודלן המקורי בשחזור הווירטואלי. מאותה תערוכה נותרו ציורי מים שסיפקו מראה כללי של הגלריה וכן תחריטים בשחור לבן של כמה מהיצירות שהוצגו בה אז. בניסיון לגלות את מידות היצירות יצרה בארצ'ס אלגוריתם המבוסס על חישוב העמלות ששילם בוידל לאמנים, נתונים שהיו ברשותה, וגילתה כי לאמנים המוכרים יותר בתקופה ההיא שולם סכום גבוה יותר על כל אינץ' רבוע, כך שיצירותיהם היו גדולות יותר משל אמנים פחות מוכרים. בהמשך הציבה כמה ציורים גדולים שאותם חתכה כך שיתאימו לגודל החדר לצדם של התחריטים וכך יצרה אומדן של גודל כל יצירה שנתלתה בתערוכה.

עמוד הבית של התערוכה הווירטואלית
עמוד הבית של התערוכה הווירטואליתצילום: LAITS Development Studio/Univ of Texas

הסיור בתערוכה הווירטואלית מאפשר למבקרים לקבל מידע על הסכום שבו נמכרה כל יצירה בשעתה, על הגורם שרכש אותה ומבין היצירות שלא אבדו גם על המוזיאון או האוסף המחזיקים בה כיום. לצד פרטים אלה מופיעים בקטלוג הווירטואלי גם הטקסטים מתוך הסצינות השייקספיריות שעל פיהן צוירה כל תמונה, כולל ציון מראי המקום המדויקים מתוך המחזות. לפי ההערכות, בוידל השקיע 150 אלף ליש"ט בהקמת התערוכה, סכום עתק באותם ימים. בראשית המאה ה-19 התרסק השוק הבינלאומי בשל המלחמות הנפוליאוניות וכך שקע בעלי הגלריה בחובות כבדים. כדי לכסות אותם הוא הציע את האוסף כפרס בהגרלת לוטו שהתקיימה ב-1805, ושאת הכרטיס לה אפשר לראות בשחזור הווירטואלי. חלק מהיצירות נמכרו במחירים נמוכים ורבות מהן נעלמו.

בשיחה עם "ניו יורק טיימס" הדגישה פרופ' בארצ'ס את התערוכה של בוידל כנקודת ציון חשובה בהתפתחות המוזיאון המודרני, שהתבטאה בין היתר בכך שפנתה למעמד הביניים האנגלי ולא רק לאצולה. היא הזכירה גם כי בגלריה שכנה חנות שמכרה תחריטי שחור לבן של יצירות התערוכה, מרכיב מוכר למדי וכמעט בלתי נפרד מחוויית הביקור במוזיאונים ובגלריות בימינו. פרופ' ת'ורה בריילו מאוניברסיטת קולורדו שכתבה על האספן אף רואה את התערוכה, שאותה ייעד בוידל להוריש לאומה האנגלית, כפרויקט לאומני. "בוידל אמר שבכך שקנית תחריט או מחזה בחנות הפגנת את הפטריוטיות שלך", היא הסבירה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ