בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מופע

מכתבים לחבר מהאימפריה האבודה: כשברישניקוב החל לשחק

אנשים נאבקו בשינה ולאו דווקא ניצחו בחלק הראשון, שבו דיקלם ברישניקוב באיפוק משירי המשורר זוכה הנובל יוסיף ברודסקי. אבל כשהרקדן החל לנוע ולהשתמש בקולו — גאונות אחת הוצגה באמצעות גאונות אחרת

תגובות
ברישניקוב מקריא משירי יוסיף ברודסקי
ז'ניס דנאט

המבנה השקוף שעל הבמה, מעוטר בשני פוטי (תינוקות מאמנות הרנסנס), ברמז לקיסוס ובלוח חשמל מפורק למחצה, דומה ספק למרפסת של בית קיט מוזנח, ספק לתחנת רכבת. הוא מזכיר את אחד משיריו הידועים של יוסיף ברודסקי, שדווקא לא הושמע במופע — "מכתבים לחבר הרומאי" ("...אם הגורל הוא להיוולד בתוך אימפריה, מוטב לחיות בפרובינציה נידחת, על יד הים...") — ומכניס לאווירת שיריו של ברודסקי שבהם פרטי היומיום שלובים ברוח הנצח.

הציפיות גבוהות — לראות קלאסיקון חי במחווה לקלאסיקון אחר, בן זמננו. מחירי הכרטיסים בהתאם, האולם מלא עד אפס מקום. ברישניקוב אלגנטי, מדויק בכל תנועה. קולו מאופק והדיקלום מעלה תהייה האם בבית הספר הסובייטי למחול למדו גם משחק ופיתוח קול.

ברישניקוב מקריא ברודסקי
ז'ניס דנאט

אבל למרות כל אלה, ולמרות מילותיו האהובות והנוגעות ללב של ברודסקי, המדבר על חילופי הארצות והמאות (עוד סיבה טובה להציג בישראל, מול קהל שמורכב כמעט כולו ממהגרים מוכי ברית המועצות), ולמרות הרקוויזיט המינימליסטי והחודר שבמרכזו מזוודה ישנה — במהלך הרבע הראשון של המופע תהיתי מדוע צריך ברישניקוב כדי להקריא את ברודסקי לאנשים שמכירים ואוהבים את שירתו. מבט חטוף סביב גילה שהיו בקהל כאלה שנאבקו בשינה ולאו דווקא יצאו מנצחים מהמאבק. מוזיקת רקע חרישית והאור החיוור שעל הבמה — שלעתים נוסף אליו הבהוב של נורות ישנות שבתקרת המבנה — תרמו לאתגר.

אלא שלקראת אמצע המופע — אולי כי נכנסתי לקצב — הרגשתי כמו משב רוח רענן מהבמה. רגעי שיא דרמטיים באו בזה אחר זה, בתוך הצגה נטולת עלילה מוגדרת ובנויה כולה מקשרים אסוציאטיביים בין מלה למלה ובין טקסט לטקסט. זה התחיל בכך שברישניקוב זנח לפתע את סגנון קריאתו המאופק והתחיל לחקות בלי בושה את קולו וליקויי הדיבור של ברודסקי. זה קורה בשיר איקוני המסמל את הרדיפה שברודסקי, חתן פרס נובל לספרות, היה נתון לה בברית המועצות: "הייתי נכנס, במקום חיית פרא, לכלוב, את תקופת המאסר שלי ואת הכינוי צרבתי במסמר על קיר הצריף, חייתי ליד הים, שיחקתי רולטה...". באמצע השיר מופעל טייפ הסלילים של הבמה וממנו בוקע — כמעט בפעם היחידה במופע — קולו האמיתי של ברודסקי. החילוף יוצר אפקט של דרמה.

ברישניקוב מקריא ברודסקי
ז'ניס דנאט

זה המשיך עם גבו השרירי המרוקע של ברישניקוב, מואר ומתעוות, כשברקע המלים: "ויוותר הטורסו, סכום שרירים ללא שם. בעוד אלף שנה עכבר שחי בגומחה, עם טופר שבור, לא יגבר על השחם, יצא איזה ערב, יתן צפצוף וירוץ אל מעבר לכביש כדי לא לחזור למאורתו בחצות. ולא בבוקר".

ואז, כשעלוות עצים הוקרנה על זכוכית המרפסת וציוץ ציפורים נשמע ברקע, הגיע "הפרפר" ("לומר שמתת? אך חיית רק יממה...") וידו של ברישניקוב ולאחר מכן כל גופו הפכו לפרפר מחרף ונרעד — ברגע של תיאום מושלם בין מלים לתנועה שהצדיק את היומרה הטמונה בשם "ברודסקי/ברשניקוב" — להציג גאונות אחת באמצעות גאונות אחרת.

השיר "דיוקנה של טרגדיה" ("...תודה לך, טרגדיה, על שאת חסרת תקנה"), שבמהלכו התעוות ברישניקוב באופן גרוטסקי על הכיסא ופניו הפכו למסיכה של טרגדיה קדומה, היה רגע שיא נוסף במופע — מעין היפוך של האידיליה השברירית עם הפרפר. החל מרגע הזה גלגולו של המופע אל הסיום היה מעט אטי מדי לטעמי.

יציאותיו של ברישניקוב אל הקהל בזמן מחיאות הכפיים וקידותיו היו בבחינת הצגה בפני עצמה — התנועות המדודות, הכבוד העמוק לקהל ולמקצוע. ברוסית זה נקרא בית ספר. או אסכולה. ואם יש יתרונות ללידה בתוך אימפריה, הרי זה אחד מהם.

"ברודסקי / ברישניקוב", ערב משירי יוסיף ברודסקי בבימויו של אלביס הרמניס. רוסית עם כתוביות לעברית. מרכז סוזן דלל תל אביב. 22.1



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו