בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת אליקים ירון, מהבולטים במבקרי התיאטרון בארץ

ירון, שהחל את דרכו העיתונאית ב"דבר" ב-1966, פירסם ביקורות ב"מעריב" ובקול ישראל

15תגובות

מבקר התיאטרון, החוקר והמתרגם ד"ר אליקים ירון, מת היום בגיל 78. הלווייתו תיערך ביום שלישי ב-13:00 בבית העלמין בקרית שאול. ירון פירסם מאז שנות ה–70 ועד לשנים האחרונות מאות ביקורות תיאטרון, רובן בעיתון "מעריב" וברשת ב' של "קול ישראל". הוא הותיר אחריו אשה ושני בנים.

ירון החל את דרכו העיתונאית ב"דבר" ב-1966 וסיקר תערוכות אמנות שונות. ב–1970 עבר ל"מעריב" ובו פרסם כתבות בענייני תיאטרון. לצד זאת נמנה באותה תקופה עם סגל המורים בבית הספר לאמנויות הבמה של מכללת סמינר הקיבוצים, יחד עם הבמאים נולה צ'לטון ויוסי יזרעאלי. בסוף שנות ה–70 הוא החל לשמש כמבקר התיאטרון של "מעריב", במקומו של נחמן בן עמי. הביקורת הראשונה שפרסם בעיתון, ביולי 1979, היתה על ההצגה "הדיבוק (בין שני עולמות)" על פי מחזהו של ש. אנסקי שביים ג'וזף צ'ייקין בהבימה. "הבמאי צ'ייקין גילה רגישות רבה לאפשרויות התיאטרוניות של המחזה ולשבחו ייאמר שלא נגרר אחר רמתו המלודרמטית הרדודה", כתב בין השאר.

אליקים ירון
באדיבות המשפחה

ב-1982 השלים ירון את הדוקטורט שלו בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב שעסק בהוראות הבמה בדרמה האירופית, וכעבור שלוש שנים הופיע תרגומו ל"תיאטרון האבסורד" מאת מרטין אסלין, טקסט מכונן שניתח את מחזותיהם של הרולד פינטר, סמואל בקט, אז'ן יונסקו ואדוארד אלבי ושטבע את המונח "מחזאות האבסורד". באותו עשור תירגם ירון גם את המחזות "תופים בלילה" מאת ברטולט ברכט, שעלה ב-1983 בתיאטרון באר שבע בבימוי מיכה לוינסון, ואת "השודדים" מאת פרידריך שילר.

"ירון היה אחד המורים הטובים בתחום הדרמה", אומר צבי גורן, מבקר התיאטרון של אתר "הבמה", "כמבקר היו לו דעות נחרצות". פרופ' רפי מן, שהכיר את ירון מימיו במערכת "מעריב", מוסיף: "הביקורות שלו היו חדות אבל לא נבזיות יותר ממה שנדרש. זה היה איש ענייני שמאוד נעים לעבוד אתו, והוא הצטיין במשימה של כתיבת ביקורת זמן קצר אחרי ההצגה".

השחקן יפתח קמינר, שלמד את תולדות הדרמה והתיאטרון אצל ירון בסמינר הקיבוצים באמצע שנות ה-90, זוכר איש בעל חיוך ממזרי שליווה את שיעוריו בהערות ציניות ומשעשעות מעולם התיאטרון. "זכור לי המשפט שלו על שחקן שצריך להיות לגמרי בתפקיד אבל גם לזכור שזו בסך הכל תחפושת", מספר קמינר, "אם הוא הולך הביתה בתור ריצ'ארד השלישי אז הוא כבר קצת משוגע". קמינר זוכר את ההתרגשות לקראת בואו של ירון, אז כבר מבקר בולט, להצגות שנה ג' בסמינר. "תמיד היו לו הערות מדויקות ומחכימות ויותר מכל אזכור אותו כאיש חכם ומבריק שאהב את תלמידיו, את התיאטרון ואת ההוראה".

בספר השנה של העיתונאים לשנת 1995, בהוצאת אגודת העיתונאים בתל אביב, שטח ירון את הקווים האדומים בביקורת שלו. "מידת זעמו או השתחוותו של המבקר הם פונקציה של תחושתו, לפיה שיטו בו או זלזלו בטעמו ובהבנתו (כלומר של הקהל, שהוא נמנה עמו)", כתב. "עם זאת חלים על כתיבת הביקורת אותם עקרונות של טעם טוב והגינות כמו בכל כתיבה עיתונאית. אין לביקורת האמנות קווים שצבעם האדום שונה מאלה שעומדים בפני כתב מדיני או כלכלי. בכל אלה, הסגנון הוא האדם".

המתרגם וחוקר התיאטרון פרופ' אברהם עוז סבור כי ירון היה שייך לזן הולך ונכחד של אנשי תרבות בעלי ראייה רחבה. "הבנתו באמנות הפלסטית השלימה את בקיאותו בתיאטרון. עם לכתו אנחנו, הנותרים, עניים יותר בביקורת התרבות והאמנות, בימים שהללו נדחקות יותר ויותר לקרן הזווית של העניין הציבורי. חבל על אליקים, על שיפוטו הנבון, על ההומור שייחד אותו ועל אהבת התיאטרון והאמנות ששפעה ממנו".

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו