המחזאי והתסריטאי גלעד עברון מת בגיל 61

עברון, מחשובי המחזאים הישראלים בשנים האחרונות ואחד הפוליטיים שבהם, כתב יותר מעשרה מחזות שהוצגו בישראל ובחו"ל

יאיר אשכנזי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גלעד עברון
גלעד עברוןצילום: דודו בכר
יאיר אשכנזי

המחזאי והתסריטאי גלעד עברון מת היום (רביעי) מהתקף לב בשנתו והוא בן 61. עברון, מחשובי המחזאים הישראלים ב–30 השנים האחרונות ואחד הפוליטיים ביותר שבהם, כתב יותר מעשרה מחזות שהוצגו בישראל ובחו"ל. בכתיבתו הירבה עברון לשלב בין נרטיבים וסיפורים תנ"כיים ומיתולוגיים לבין ההווה התרבותי והפוליטי של ימינו. הוא הותיר אחריו את רעייתו, ד"ר נורית עברון, שני בנים ובת. עברון יובא למנוחות ביום שישי הקרוב ב-11:00 בבית העלמין "מנוחה נכונה" בכפר סבא.

עברון, בנו של מבקר התיאטרון של "ידיעות אחרונות" בעבר, בועז עברון, נולד ברמת גן ומעולם לא למד תיאטרון באופן רשמי. "בנעורי, כשאבא ניהל את בית צבי, ביקרתי רבות באולם החזרות. זה משך וסיקרן אותי", סיפר לימים בראיון ל"הארץ", "בבית שיחות עם אנשי תיאטרון היו חלק מההוויה היומיומית". עברון שירת כקשר בצבא ועבר הלם קרב בהיותו בטירונות בסיני ב–1973. "הפוסט־טראומה מובילה אותי בדרך כלל להתרחקות והימנעות מתקשורת", סיפר, "על המחזה 'יהוא' עבדתי תקופה ארוכה ולא קישרתי את אובדן הזיכרון של ראש השרים זיף במחזה לעובדה שאני איבדתי את זיכרוני שלי עקב טראומה מהמלחמה. במשך שש שנים, מ–1973 עד 1979, לא זכרתי מה היה, ורק במסגרת טיפולית התחלתי לשחזר".

המחזה "יוליסס על בקבוקים" מאת גלעד עברון
המחזה "יוליסס על בקבוקים" מאת גלעד עברוןצילום: ג'ראר אלון

במחצית השנייה של שנות ה–70 למד עברון אמנות פלסטית בבצלאל ונמנה עם מקימי הסדנה לאמנות ביבנה. את עבודתו ככותב החל ב-1985 ב"לחם", דרמה טלוויזיונית שכתב עם מאיר דורון ושביים רם לוי. במחצית השנייה של שנות ה–80 כתב תסריטים לדרמות טלוויזיה נוספות, ובהן "הורים ובנים" שזכתה בפרס רשות השידור לדרמה הטובה ביותר. מחזהו הראשון, "גשם", עלה בבכורה בקאמרי ב-1988 בבימויו של רמי דנון, ששיחק ב"לחם". מחזהו השני, "יהוא", הועלה בבכורה בהבימה ב–1992 בבימויו של חנן שניר ואשתקד הועלה שוב באותו תיאטרון בבימויו של אילן רונן. הוא זכה בפרס אקו"ם למחזה הטוב ביותר ב-1992.

באותן שנים חבר לקבוצת יוצרים ושחקנים בתיאטרון הלאומי, ובהם הבמאי שניר והשחקנים יגאל נאור ונאוה זיו, שעמם העלה ב–1996 את "הר לא זז" (העולה עתה בבית ליסין בבימוי עירד רובינשטיין) וב-1999 את "לב טוב". בראיון האחרון שהעניק עברון בחייו ל"גלריה" ביולי האחרון ניכרו בו הגעגועים לעבודה קבוצתית כמו זו שלקח בה חלק בשנים ההן, בהיותו מחזאי הבימה של הבימה. "אני מתגעגע לקבוצה, לעבודה בדינמיקה של צוות לאורך זמן. זה חסר לי מאוד", אמר אז, "אני לא נהנה לעבוד לבד".

בשנים שאחרי עבודתו בהבימה קיים דיאלוג אמנותי ארוך עם הבמאית אופירה הניג, שביימה ב–1999 את "שמים" כקו־פרודוקציה של החאן ותיאטרון ירושלים, "הטענה של דון קיחוטה" באנסמבל הרצליה ב–2008 ו"יוליסס על בקבוקים" בתיאטרון חיפה ב–2011, שזיכתה אותו בפרס מחזאי השנה. ב–2013 לקח עברון חלק בכתיבת "זוז אתה מסתיר לי את השמש" שהעלתה הניג. "אי ההעלאה של החומרים הפוליטיים האלה הזה או התמודדות עמם היא לא מפני שהחומרים לא קיימים — כי הם ועוד איך קיים ום בשטח — ויש רצון לא לעסוק בהם", אמר באחרונה, "אני לא יודע האם זה לחץ פוליטי שהתיאטראות מרגישים אותו בלי שצריך לדבר עליו או שהקהל הורגל למשהו אחר ולא רוצה. זה הרצון לא לדעת, להימנע מזה. אתה צריך להתמודד עם זה והרצון הוא לא להתמודד. זה מצער אותי, אני חש את התהליכים האלה גם עם 'יוליסס על בקבוקים' שעסק בעזה ובקונפליקט ראש בראש. הסיכוי של דבר כזה לקבל מקום הוא בעייתי במציאות מבחינת הנהלות התיאטרון, גם אם המחזה טוב ככל שיהיה. יש הרבה מחזות שלי שהיו בהם היבטים פוליטיים ולקח המון זמן לקדם אותם. אני מרגיש נוח בדחיות ובזמן שנדרש כדי לשכנע שחשוב וראוי".

ב–2003 יצא אוסף סיפוריו הקצרים של עברון, "מראה מקום", בהוצאת עם עובד. כמה ממחזותיו של עברון הוצגו בארצות הברית ובאירופה או תורגמו לשפות זרות, בהם "יוליסס על בקבוקים" שהועלה בין היתר באוסטריה ו"שמים", שתורגם לצרפתית. בשנים האחרונות הוא התגורר עם משפחתו ביפו ומיעט להתראיין לתקשורת. "גלעד היהאדם נפלא ולהכיר אותו היה לאהוב אותו", אמרה ל"הארץ" מיה טבי, הסוכנת של עברון, "הוא אף פעם לא הושפע מאף אחד ותמיד אמר את דברו בקול רם. איש כל כך מיוחד וכתיבתו היתה כל כך מיוחדת, לא דומה לאף אחד אחר. הוא לקח את ההיסטוריה והעביר למציאות של היום". הבמאית אופירה הניג, עמיתתו וחברתו הקרובה של עברון, אמרה כי איבדה שותף למחשבה על אמנות. "גלעד היה קול חכם, אמיץ ומצחיק, ומלותיו יצרו מציאות פואטית וויזואלית על הבמה", הוסיפה הניג, "הוא האלטרנטיבה והוא היה ויהיה אחד ויחיד". מנהלת תיאטרון בית ליסין, ציפי פינס, אמרה כי "גלעד היה מחזאי אמיץ, שלא פחד להשמיע את קולו הייחודי. המחזה שלו 'הר לא זז' שעלה בבית ליסין מחדש עדיין רלוונטי, מסקרן ושונה. הוא היה איש צנוע, חכם ויוצא דופן, היתה לי זכות לעבוד אתו והוא יחסר מאוד לנו ולתיאטרון הישראלי".

מחזהו "השטן משאטיון", שעסק בסיום קיומה של מדינה צלבנית ושלא הוצג בארץ, השלים טרילוגיה עם "יהוא" ו"הר לא זז". "אולי היו צריכים לעשות הצגות חדשות שלי שאפשר היה להתמודד איתן באומץ. הצעתי וברור שהן מתייחסות למציאות הישראלית היום באופן ביקורתי", אמר עברון ל"הארץ" בקיץ האחרון, "זה צף על פני המים. מה יקרה? אני עוד לא יכול כרגע להגיד".

הבמאי אילן רונן, מנהלו אמנותי לשעבר של הבימה שביים את "יהוא", כינה את עברון "מחזאי יחיד ומיוחד בדורו". "הוא היה יוצא דופן גם ברמה של הידע שלו על עולם התיאטרון, על המחזאות העולמית, בהתכתבות שלו עם מיטב המחזאים משייקספיר ועד בקט ועם שפה תיאטרונית מיוחדת ונדירה", אמר רונן, "הוא הלך עם המחזאות הפוליטית שלו עד הסוף ולא תמיד כל תיאטרון יכול היה להתמודד עם המחזות שלו. מעין מגדלור".
רונן סיפר כי עברון נהג להתבונן בשקט בחזרות ורק אחר כך להעביר לו מייל ובו פירוט הערותיו. "לאחר מכן היתה התנצלות שאולי חלק מהדברים שכתב לא יהיו מקובלים עלי וזה גם מקובל עליו, כי זה חלק מדיאלוג", הוא הוסיף, "זו תרבות של ויכוח והתנהלות שאינה שכיחה בנוף שלנו. איש יוצא דופן גם בהתנהלותו. חבל שזכינו למעט מדי ממנו וחבל שזה נקטע באיבו".

במאי הבית של הבימה, חנן שניר, שהיה שותפו של עברון ליצירה בשנות ה-90 וביים את מחזותיו בהבימה, הזכיר כי עברון כתב מחזות תיאטרליים מאוד שהשפיעו על השפה הבימתית שבה הוצגו. "אלה לא היו מחזות ריאליסטיים או ז'ורנליסטיים אלא הוא תמיד הרחיק את עדותו – או לתקופת המלכים ב'יהוא' או ליפן ב'הר לא זז'", אמר, "השפה התיאטרונית היתה מאוד מעוצבת וגם השפיעה על סגנון הבימוי. 'הר לא זז' דיבר על שלטון ועל איך גנב יכול לשחק מנהיג והתפקיד עושה את האדם. הוא היה מחזאי בעל סגנון כל כך ייחודי וגם אמיץ, לא היסס להביע דעותיו הפוליטיות. אחד שלקח ללב".

הבמאי עירד רובינשטיין, שביים את "הר לא זז" בבית ליסין, אומר כי עברון היה אחד האנשים הצנועים והנעימים שהכיר. "מעין מים שקטים שהם פרדוקס מוחלט ליצירתו הבוערת, לחיפוש הבלתי מתפשר שלו אחר האמת, ולחוסר האדישות שלו כיוצר היושב בתוך עמו", הוסיף רובינשטיין, "לשאלות ששאלתי אותו על המחזה היה עונה כאילו לא הוא כתב אותו אלא כפרשן שווה ערך לכל היושבים בחדר. למעשה, הוא התנהג כאילו ליצירה שלו היו חיים משל עצמה וכך אכן היה. הנחמה היחידה כעת היא העדנה המחודשת שלה זכו המחזות שלו בשנים האחרונות. זכו, וזיכו את כל מי שהתמזל מזלו לעבוד עליהם".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ