אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בני ציפר: "אני מרגיש כמו ביבי נתניהו של הספרות"

הוא משוטט בין לא מעט סתירות פנימיות, מעריך שערוריות ומעיד שמטרתו היא להפוך את התרבות האליטיסטית לפופולרית. לקראת פסטיבל המשוררים בניהולו האמנותי, בני ציפר מתמודד עם הביקורת הקשות, ומתכנן להכניס קצת סקס אפיל למוסד התרבותי

תגובות

על פניו, בהנהלת פסטיבל המשוררים במטולה, היו אמורים להיות מרוצים מההחלטה להפקיד את הניהול האמנותי בידיו של בני ציפר. מאז ההכרזה על המינוי בספטמבר אשתקד, הפסטיבל לא יורד מהכותרות. אבל בפועל, רגע אחרי המינוי כבר הושמעה ביקורת שלילית על הבחירה דווקא במי שעורך כבר קרוב ל-30 שנה את המוסף הספרותי היוקרתי ביותר בעיתונות, ועל פגיעה אפשרית בערך הפלורליזם. אחרי פרסום הטור הידוע לשמצה שכתב ציפר על אייל גולן, בו הוא הביע לכאורה בזכותם של האמנים לבצע מעשים מיניים בלתי חוקיים, הסערה סביב מינויו עלתה מדרגה, ואף הניבה עצומה החתומה על ידי עשרות משוררים, שהתחייבו להחרים את הפסטיבל בניהולו. » פסטיבל המשוררים 2016 - לכל הפרטים» אירועי שבועות 2016 – המדריך המלא» "בילי אליוט": עבודה מהוקצעת ואנרגטית» ג'ים ג'פריס בישראל: לצחוק ולשנוא במקביל» שיר גולדברג מונתה לבמאית הבית של החאן"לגופו של עניין, אני חושב שהסערות האלו נחוצות", קובע ציפר השבוע, כמה ימים לפני פתיחת הפסטיבל. "הפסטיבל הזה הגיע במהלך השנים למקום שהוא די נידח בסדר היום התרבותי, עם הרבה אירועים מתחרים שמעוררים עניין יותר ממנו. כך שלדעתי, בתת המודע של מי שהזמין אותי לנהל את הפסטיבל היה הרצון לעורר שערורייה, אפילו שערורייה גדולה כדי שידברו על הפסטיבל. ואכן כך היה".האם אחרי פרוץ השערורייה סביב הטור שכתבת, שקלת להתפטר מהתפקיד?"בהחלט. עצרתי ושאלתי את עצמי אם העובדה שאני נשאר בתפקיד לא עלולה לפגוע בפסטיבל. הרי אני לא באמת צריך את זה, הקריירה שלי כבר מאחוריי, אפשר להגיד. לכן קיימנו ישיבה אצל מנכ"ל הסוכנות היהודית שבית הקונפדרציה כפוף לה, ואמרתי שאם כל הסיפור מביך אותם ומקלקל להם את העניין, אני אהיה מוכן לזוז הצידה. הייתה ישיבה מאוד סוערת, ובסופה הוחלט שאני ממשיך בפסטיבל. בסופו של דבר, צריך להבין שיש מעט מאוד אנשים שקונים ספרי שירה ובאמת מתעניינים בשירה. כמו שגתה אמר, זאת 'כנסייה קטנה ונרדפת'. כדי ליצור עניין, צריך לעשות משהו אקסטרה. אז אני ממלא תפקיד כסוג של ליצן, ועושה את זה בשמחה".

עד כמה אתה מרגיש שמה שקרה עם הטור ההוא יצא משליטה?"לחלוטין לא התכוונתי למה שיצא, הרי אני לא באמת חושב שזה בסדר לאנוס נשים. כשכתבתי את הטור, בכלל לא שמתי לב שכתבתי משהו חריג. זאת הייתה מין טעות כמעט טכנית, כי פשוט לא קראתי את מה שכתבתי פעם נוספת. אולי העורכים שלי היו צריכים לומר משהו, אבל גם הם לא שמו לב, כך שזאת הייתה טעות פטאלית שעכשיו אני משלם עליה, אבל זה אנושי לעשות טעויות. בסופו של דבר זה חלק מהעבודה שלי. ברור שהתקופה האחרונה הייתה לא קלה, אבל למדתי ממנה המון, ואני שמח שרכשתי עוד ניסיון בחיים"."שמח שרכשתי עוד ניסיון בחיים". בני ציפר (צילום: יח"צ)

בין האליטיסטי לפופולרי תגידו מה שתגידו על בני ציפר, אין ספק שלא משעמם איתו. בתוך סביבה ספוגת קונפורמיזם ואימת ה"פוליטיקלי קורקט", שדורשת מבני הטובים של האינטליגנציה השמאלנית ללכת בתלם ולא לחרוג במילימטר מהקונצנזוס הרדיקלי שהיא מכתיבה, יש משהו מרענן בהתעקשות של ציפר לייצר פרובוקציות דווקא מהקצה העליון של הספקטרום האליטיסטי – מוסף התרבות וספרות של עיתון הארץ. הניגוד המשווע בין מי שמתעקש לבחור בפינצטה את היצירות שיפורסמו אצלו במוסף ולהכתיב טעם שיש בו מידה של סנוביזם תרבותי למי שהתפייט בטורו על הקסמותו משרה נתניהו והתמסר לפאנלים בתוכניות בוקר דלוחות בערוץ 2 - הופך את ציפר לפרסונה שקשה לפענח ולכן גם קל ליפול בקסמה. ציפר עצמו מודע לניגודים המתקיימים באישיותו, אך טוען שהחיבורים בין הגבוה לנמוך הם כורח המציאות. "לא יכול להיות אליטיזם ללא הניגוד שלו, אחרת אנחנו מגיעים לדקאדנטיות ולקיפאון", הוא מצהיר. "מישהו צריך לגשר בין הניגודים האלה, ואני לקחתי על עצמי את התפקיד".נראה שאתה משחק כאן משחק מאוד מודע, וגם מאוד נהנה ממנו."לגמרי. עם זאת, יש מסר רציני מאוד מאחורי המשחק הזה. המסר הוא שאתה חייב לחבר את התרבות האליטיסטית לפופולרית, כי אחרת אין לה שום תוקף. זה מסר שכבר מזמן הבינו אותו בארצות הברית ובעוד כמה מדינות יותר מתוקנות משלנו. אפילו נשיא ארצות הברית עושה היום סטנדאפ. החברה הישראלית היא עדיין קצת שמרנית וצריכה לקבל את סטירות הלחי שאני נותן לה, כדי להתעורר. אז זה התפקיד שלי. תפקיד חינוכי".מדוע, אם כך, אתה לא הופך את "תרבות וספרות" למקום יותר נגיש ופופולרי, ומתעקש לשמור עליו כמעוז אליטיסטי? האם אין כאן סתירה פנימית?"אני כל הזמן חי בסתירות פנימיות, כל הזמן משחק בין הדברים. לדעתי, 'תרבות וספרות' צריך להישאר מקום אליטיסטי לנבחרים בלבד. שתהיה לקוראים הרגשה שלא כל אחד יכול לכתוב שם ושיש יד מכוונת. חשוב לי ליצור תחושה שאנחנו חיים בעולם שפוי, שבו יש מישהו שמחליט מה כן ומה לא לפי קריטריונים אובייקטיביים כביכול של טעם. היום מאוד אופנתי להגיד 'מגיע לי'. מגיע לנשים, למזרחים, להומואים, שיפרסמו את השירים שלהם. אז אני בא כאופוזיציה לטרנד הזה ואומר לא. בכל הנוגע לספרות אין כאן דמוקרטיה. מה שנכנס הוא לפי הטעם והאיכות שנקבעים על ידי העורך. אם מישהו רוצה, שיחליף אותי. אבל לדעתי כן צריך להישאר מקום בעולם הבלתי שפוי הזה, שבו יצייתו לערכים הישנים והטובים. בסופו של דבר, אני מסתכל על טקסט ושואל את עצמי אם זה מעניין או לא מעניין, מקורי או לא מקורי, מגרה או לא מגרה לקריאה. אז נכון שכתוצאה מזה אומרים עליי כל מיני דברים ולפעמים אני נפגע, אבל בסופו של דבר גם אני פוגע באנשים אחרים ויש להם זכות למחות. מהבחינה הזאת אני מרגיש כמו ביבי נתניהו של הספרות. האיש הזה שיושב כבר המון זמן בתפקיד, וכולם אומרים שהוא עושה נזק. עם זאת, בחרו בי להיות שם, אז אני מתאפס על עצמי וממשיך. זה בסדר מבחינתי".ההבדל הוא שביבי חי בסביבה מאוד מוגנת, עם מאבטחים סביבו. אתה מסתובב בעולם, ובכל חדר שאתה נכנס אליו יש ככל הנראה אנשים שלא אוהבים אותך"ואז מה שבדרך כלל קורה הוא שבשיחה אישית אני והאנשים האלה הופכים לחברים. הם מתנצלים ואומרים שלא התכוונו לפגוע בי אישית. המרחב של השירה והספרות הוא מרחב ציבורי שבו אתה יכול להביע את דעותייך. אני מקבל את כל הביקורת". בני ציפר בועידת ישראל לתרבות 2016 (צילום: מוטי מילרוד)העירוב בין האליטיסטי לפופולרי שציפר מייצג כיום, בא לידי ביטוי גם בתוכנית של הפסטיבל שהוא מנהל השנה. הרצון העז לנער את המוסד המנומנם ולהכניס בו מידה של סקס אפיל, ניכר כבר בבחירה הפרדוקסלית כמעט של ציפר להקדיש את הפסטיבל הנוכחי לזכות הצעקה ולמקד אותו במשוררים מחוץ לקונצנזוס הממסדי, עם דגש על יוצרים מזרחים. באופן מסקרן בחר ציפר להפגיש במסגרת הפסטיבל בין הדור החדש של המשוררים המזרחיים, בהם רועי חסן ושלומי חתוכה, עם כמה מ"אבותיהם", כמו ארז ביטון וסמי שלום שטרית. מפגש מקביל בפסטיבל יוקדש ל"אמהות" ו"הבנות" בשירה העברית המזרחית, ביניהן חביבה פדיה, סיגלית בנאי ושירה אוחיון. ציפר גם מביא לפסטיבל את יחזקאל קדמי, משורר מזרחי נוסף בעל קול ייחודי, שלא זכה בהכרת הממסד הספרותי ואף התגורר במשך שנים ברחובות ירושלים. מנחם בן, מעין תאום רוחני של ציפר בכל נוגע לשילוב בין האליטיסטי לפופולרי, יזכה למחווה מיוחדת במסגרת הפסטיבל. גם ירון לונדון יגיע לפסטיבל ויציג שירי ילדים חדשים שכתב ליצירה המוזיקלית הקלאסית "קרנבל החיות" של סן-סנס. "המנדט שניתן לי הוא להפוך את הפסטיבל ליותר מעניין, וזה מה שחשבתי שיהפוך אותו ליותר מעניין, גם אם אולי יגידו שיש כאן טוויסט פופוליסטי", מסכם ציפר. "אנחנו רוצים להביא לפסטיבל קהל שהוא לא רק המשוררים מתל אביב והחברים שלהם, אלא גם קהל שפשוט רוצה ליהנות. לכן צריך לספק כאן כל מיני דרגות של הנאה, גם דברים כבדים וגם דברים קלילים יותר. אני חושב, שמבחינת המבחר השנה זה יצא די טוב".אתה מרגיש שבאמת יש כיום קהל לשירה, שהוא מעבר ל"המשוררים מתל אביב והחברים שלהם"?"אם היינו משאירים את השירה רק בידי אלה שמתנגדים לי, אלה שרוצים לתת ייצוג שווה לכולם, אז השירה הייתה נותרת משהו כזה שאף אחד לא מבין מה רוצים ממנו. היום בזכות אנשים כמוני, ואחרים שעושים נגדי סקנדלים, יש טיפה יותר אנשים שמתעניינים בשירה. אולי הם לא ממש 'קוראי שירה', אבל הם כן עוקבים אחרי מה שקורה בעולם השירה. צריך לשמור על הקהל הלא גדול הזה ולא לתת לו הרגשה של טרחנות. אני חושש שכשמריבות בין משוררים מתחילות להיכנס לרזולוציות יותר מדי גבוהות ולרדת לפסים אישיים, הקהל הזה עלול ללכת לנו לאיבוד. צריך להיזהר מזה".  פסטיבל המשוררים 2016 יתקיים בימים חמישי ה-9 ביוני עד ראשון ה-12 ביוני במטולה.

*#