אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיאטרונטו 2016: הבמה שנותנת קול לשורדים

הם שומעים קולות בלילה מהמלחמה, רואים מראות של חברים הרוגים ובעיקר מרגישים את חסרונם של החיים. הצגת היחיד של הבמאית סנאית בן געש נותנת קול לאנשים שעברו את המלחמות ונשארו בחיים

תגובות
ז'ראר אלון

"נשלחתי למשימת צילום לתעלת סואץ בגזרה הצפונית, לחמנו משבת ב-10 בבוקר ועד ליום ראשון בלילה. 72 שעות עד שקיבלנו אישור לצאת", מספר דובי שטרן, שלחם במלחמת יום הכיפורים. "הייתי שם משבת ועד יום שני בבוקר, ואני יודע דבר אחד - המראות ומה שהיה בדרך נמצאים איתי כל הזמן". על העדות של שטרן, ועל עדויות נוספות של אנשים אחרים שעברו פוסט טראומה במלחמות, מתבססת ההצגה "עדות מהזמן שאחרי" שתוצג בפסטיבל תיאטרונטו 2016, בחול המועד פסח.

» עדות מהזמן שאחרי - לכל הפרטים
»
פסטיבל תיאטרונטו 2016
» פסטיבל ישראל 2016: שושנה דמארי, דודו טסה ודרקונים
» מי תזכה בתואר הצגת השנה של 2015?

את ההצגה יצרה הבמאית סנאית בן געש, בעצמה בת ששכלה אב שהשתתף במלחמת יום כיפור. "בלימודי תואר שני לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, לקחתי קורס שנקרא תיאטרון דוקומנטרי עם פרופסור לינדה בן צבי. בקורס הזה הפנו אותנו לחקור משהו אישי, דרך זה שאנחנו מראיינים אנשים לנושא הזה", היא מסבירה את הבחירה הקשה. "בחרתי ללכת ולראיין אנשים שהיו עם אבא שלי זכרו לברכה בנגמ"ש במלחמת יום הכיפורים ובגדוד, אבל עם הזמן הבנתי שאני לא הולכת לעשות הצגה על מה שקורה במלחמה עצמה, אלא על אנשים שהם בפוסט טראומה - דבר שאני באופן אישי לא הייתי מודעת אליו. היצירה נולדה מתוך מפגש עם עדויותיהם של גברים ונשים, שהמלחמה שינתה את חייהם מקצה לקצה, הותירה בהם רישומים כואבים ועוררה שאלות נוקבות לגבי מחירה". במהלך ההצגה מתקיים מפגש בין עדויות שונות מהזמן שאחרי המלחמה. חלקן מוקרנות בווידאו וחלקן מתרחשות במרחב התיאטרלי, ומתהוות מרגע לרגע מול עיני הצופה, העד.

מקום אמיתי לכאב רגשי 

מתוך רצון לנבור בזיכרון האישי והקולקטיבי, עברה בן געש מסע אל עבר הסדקים שהמלחמה יצרה. היא נחשפה לסיפורים רבים של אנשים, שמאז מלחמת יום כיפור חווים כל לילה סיוטים בשינה ובשעות הערות, וחווים בצורה מאוד קשה את קול הזיקוקים ביום העצמאות והנפצים בפורים. "פתאום הבנתי שיש דיסונס מאוד גדול בחברה שלנו מבחינת מה מלמדים בבתי הספר על המלחמה", געש חושפת. "אנחנו בעיקר יודעים על הנופלים ועל המשפחות השכולות, אבל לא מכירים את מה שנקרא 'מלחמה אחרי מלחמה'". בזאת היא מתכוונת לאנשים שמבחינתם המלחמה לא הסתיימה. "אנשים לא יודעים כמה קשה לשרוד אחרי. מלבד הכאב שנגרם מהמלחמה, יש טראומה נוספת שגורמת לחוסר תפקוד, טראומה רגשית שמפריעה לתיפקוד היומיומי. אז הבנתי שזה הנושא שאני רוצה שההצגה שלי תעסוק בו".

לדעתך התיאטרון יכול לעזור?
"כן. בעיניי התיאטרון הוא מרחב מדהים שמאפשר לפתוח את מגירות הלב מול קהל. במובן הזה אני מרגישה שהצגה זאת לא מילה מספיק מדויקת, כי הפירוש של המילה 'הצגה' זה להציג מול מישהו - אתה לא מביא את האמת, אתה משחק. אבל אני חושבת שתיאטרון זה מקום המיועד לגעת במיתרים הכי רגישים, שביומיום אנחנו לא נותנים להם מקום. בשבילי הצגת יחיד זה אחד מהדברים הכי מרגשים והכי חשופים שיש, כי אני עומדת מול הקהל - הקהל זה הפרטנר שלי, זה השחקן שאיתו אני נמצאת. במובן הזה זה המרחב בעיניי שהכי מתאים".

ואיפה האישי והקולקטיבי נפגשים בהצגה?
"לפני הכל יום הזיכרון זה משהו ששייך לקולקטיב, ולכן הרגשתי שחייבים בהצגה להביא אותו מנקודת המבט של הילדה - מה שקורה לה בתוך בית הספר וביום הזיכרון, ובמקביל מה שקורה לדובי ולאחרים. אני מרגישה שהתפר בין הקולות שלנו מזמין את הקהל להתבונן על מה קורה אצלו ביום הזיכרון. בכל סצנה אני מזמינה את הקהל, בתור ילדה שאין לה אבא, או בתור אלמנה, לחשוב איך הם מתמודדים עם אובדן בחיים שלהם, עם פרידה. כשחקרתי את הנושא של פוסט טראומה, אחד הדברים הכי חזקים שעלו זה נושא ההכחשה - הקושי להודות בפני עצמי במה שקורה לי. לכן החלטתי לעסוק בהכחשה, בחוסר היכולת להתמודד עם זה. היה לי חשוב לא להישאר בסיפור של סנאית, אלא לצאת לסיפורם של אנשים שחיים איתי בחברה. מבחינתי כל יצירה גורמת לי להיות תלמידה של החיים, לצאת מהריבוע שלי ולהגיע לאנשים האלה. אני רואה בתיאטרון מקום המלמד אותך לצאת מזווית הראיה שלך לזויות אחרות. אני מאמינה שככל שאתה נפתח ליותר אנשים אחרים, זה עושה איזון חוזר להקשיב לקולות שבנו".

השד מהבקבוק

לא פשוט להוציא את השד, או לחלופין לשמור אותו שלא יתפרץ החוצה. "אני הייתי מוכן לבוא, להשקיע ולהיחשף, כי אני רוצה שיידעו", מסביר שטרן. "לדעתי כולנו בפוסט טראומה, ואם יש חבר'ה שזקוקים לעזרה אני רוצה ללמד אנשים, קרובים ומשפחה לזהות התנהגויות. מה שיש לי זה בפנים, שמור בכספת, מתפרץ מדי פעם. אני יודע לזהות מתי השד עומד להתפרץ, ולהגיד לו להירגע ולהיות בשקט".

איך עושים את זה?
"יש שתי דרכים - דרך אחת היא לקחת כדורים ולהתמסטל, להגיד 'סבבה משרד הבטחון דואג לי', אבל אז אהיה מסומם. לצידה יש את הדרך הקשה, והיא להרגיש. אז נכון, אני לא לוקח כדורים ולא ישן טוב בלילה, אבל אני יכול להרגיש את הנכדים ולדבר עם הילדים שלי - שיכולים להגיד לי 'אבא היום אתה בן אדם אחר'. אני רוצה שאנשים יידעו, כי לדעתי אין מספיק מידע, והרבה, הרבה חב'רה סובלים מזה".

איך התגובות של אנשים?
"הילדים שלי ראו את ההצגה, והם כמובן מכירים את הסיפור והתגובות שלהם היו 'אבא זה היה מדהים'. אין אחד שלא דיברתי איתו שלא יצא נפעם מההצגה. אנשים באים ושואלים שאלות, הם אומרים שלא ידעו, דבר שמזכיר לי שהגרמנים בזמנו גם לא ידעו. בעיניי זה הכי חמור, אנחנו צריכים לדאוג שהמילים 'לא ידענו', יהיו כמה שפחות".לסנאית בן געש דווקא יש עוד הרבה פרויקטים בדרך שיכולים לתת את המענה הזה. "אספתי כמויות עצומות של חומר על אנשים מתמודדים עם פוסט טראומה", היא מספרת. "הפרויקט הראשון הוא לעשות הצגה עם שחקנים גברים, שעוסקת בקבלה של אנשים עם פוסט טראומה על ידי החברה. התהליך שהם עוברים בוועדות רפואיות, הצורך שלהם להראות את הבעיה האמיתית. הצגה שניה שאני רוצה לעשות היא הצגת יחיד בנושא של נשים מוכות כסוג של מראה ליחסי שולט ונשלט בחברה".

ההצגה "עדות מהזמן שאחרי" תוצג בתיאטרון יפו, שני ה-25 באפריל, 18:00, 20:00; אולמות האבירים, ראשון ה-24 באפריל, 18:00.

*#