משמעות הזמן של נעה דר

רגע לפני שהיא מעלה מופע חדש מספרת נעה דר על יצירתה החדשה הבודקת את משמעות הזמן, הקושי בלהיות כוריאוגרפית ומה דעתה על משרד התרבות

מנחה נופה, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מנחה נופה, עכבר העיר

בימים בהם עתיד המחול הישראלי לוט בערפל ועמותת הכוריאוגרפים "מבלה" את זמנה בעתירות לבג"צ, כל מופע מחול שעולה הוא לא רק עניין משמח אלא נס של ממש. וכזה הוא "מועד אחרון" של להקת המחול נעה דר, שיעלה בחמישי הקרוב (ה-24 במרץ). "מועד אחרון" נוצר במהירות שיא, במסגרת זמן צפופה ובתחושת הכרח ובמטרה להספיק ליצור יצירה שלמה - תחת החרב של דד-ליין קרוב", מסבירה דר. "בחרתי ליצור כך הפעם, כדי לאתגר את היכולות שלי ושל השותפות ליצירה, ומתוך רצון לבנות עבודה שמתיחסת, גם באופן היווצרותה - לתכנותיו החומריות והחושיות של הזמן". המופע מיועד לקהל של עד 60 איש, נוצר במיוחד לחלל הסטודיו של 'קבוצת מחול נעה דר' "ההתרחשות בו נצפית באופן ישיר וגם כהשתקפות המתעתעת בתפיסת המרחב ובכך גם בתחושת הזמן, זוהי יצירה הבודקת את משמעות הזמן כמשאב מתכלה ואת המקום בו אנחנו מציבים את עצמנו מול החולף ונצבר", היא מסכמת. מה דעתך על קיצוצי התקציב ב'עמותת הכוריאוגרפים' ו'חוק הנאמנות'?"בין שני הדברים אין קשר ישיר, אך שניהם פוגעים עמוקות ביוצרים. הראשון נוצר מכשל בירוקרטי בעקבות עיסוקו של משרד התרבות בעניינים חוץ תרבותיים כמו 'חוק הנאמנות', שהוא חוק פוליטי - מדיני  לאומני ואין לא כלום עם אמנות שחותרת תמיד לחופש ביטוי. במקום להתרכז בקידום האמנות והתרבות, השרה גוררת את המשרד לעסוק בעוד ועוד הגבלות וצימצומים של פעולות תרבותיות וארגונים אמנותיים.  ומתוך כך גם נוצר העיוות מול 'עמותת הכוריאוגרפים'. בשלב זה לא מדובר על קיצוץ, אלא בעצירה מוחלטת של העברת תקציבים שמשתקת 80% מיוצרי המחול בישראל".» מועד אחרון - לכל הפרטיםבין סוף להתחלה. "מועד אחרון" (צילום: תמר לם)קסם הריקוד   מה מופע המחול הראשון שראית? "לא זוכרת מה היה הראשון ממש, אבל הראשון שראיתי ואמרתי לעצמי שבחרתי במקצוע הנכון, היה בתחילת שנות ה-80, בביקור הראשון של פינה באוש בארץ עם 'פולחן האביב' ו'קפה מילר'. שני מאסטר פיסס שעוצמתם והמקוריות שלהם לא חלפה עד היום".מתי הבנת שזה מה שאת רוצה לעשות בחיים? "כשהתאהבתי בדמות של רקדנית מתוך הסרט 'חופשת קיץ' של אינגמר ברגמן, שראיתי בשחור-לבן בטלויזיה, כשהייתי בת 12".מה הכי קשה בלהיות כוריאוגרפית? "הקושי הוא לא בעבודה בסטודיו, אלא במה ש'מסביב' - רדיפה בלתי פוסקת אחרי תקציבים שיאפשרו ליצור והכרח לשווק, לפרסם וליחצ"ן את היצירה כדי לאפשר לה לחיות ולהחשף לקהל". באיזה אולם את הכי אוהבת להציג?"תלוי איזו יצירה. את 'מועד אחרון' - אצלי בסטודיו. במתחם הביתי, האינטימי, בו היצירה נולדה ועוצבה ושם היא מתקשרת הכי בישירות ובפשטות עם הקהל. לעומת זה – את 'עננוצה', מופע לילדים, עשיר בתפאורה, תלבושות ותאורה צבעונית מאוד – אעדיף להציג בסוזן דלל, בו המרחק בין הקהל לבמה וחלל התיאטרון  - מאפשרים ליצור אווירה קסומה ופילאית שנכונה ל'עננוצה'". מה נותן לך השראה?"הכל כמעט – שיר, סרט, ספר, תערוכה, הילדים שלי, היחסים הזוגיים, זכרונות ילדות, הרקדנים איתם אני עובדת, המצב הפוליטי...".יש לך ריטואלים ביום המופע? "אני אוהבת להתחיל את היום לאט במיוחד, לאכול ולשתות טוב, להגיע מוקדם לתיאטרון, להתחמם ביסודיות ובשום אופן לא לעבור מתחת סולמות".טשטוש התפקידים בין מופיעות לצופים. מתוך המופע:מה התנועה שאת הכי אוהבת? "אין אחת כזאת. אני אוהבת תנועה זורמת ורכה וגם פרועה ואמפולסיבית. אני אוהבת להיות בקצוות הקיצוניים של אפשרויות התנועה ומתענינת מאוד במינעד שבינהם". מי המורה הכי טוב שהיה לך?"למזלי היו רבים וטובים. צבי גוטהיינר, רקדן, כוריאוגרף ומורה מאוד חשוב שפועל בניו יורק – לימד אותי שבלט קלאסי יכול להיות גם קשוב לגרביטציה, למבנה השלד ולמאמץ אופטימלי של השריר, בניגוד ללימוד הרגיל של הבלט – שמושך רק למעלה, שמאמץ את השרירים למקסימום ושמתעלם מכללים אנטומיים בשם האידיאל הקלאסי". אם איזה אמן (חי או מת) היית רוצה לשבת איתו לקפה? "פרידה קאלו נראית לי אופציה מרתקת, גם עם לאה גולדברג או ג'ורג'יה או'קיף לא הייתי מתנגדת".איזה מופע טוב ראית לאחרונה? "הערכתי את העבודה האחרונה של  תיאטרון 'קליפה' בבית הערייה הישן – 'מתקן 27'. אהבתי את הקונצפציה ואת השימוש בכל חללי המבנה. הערכתי את המאמץ ההפקתי ואת הטוטליות של המבצעים". תנועה זורמת ורכה. "מועד אחרון" (צילום: תמר לם)המליצי על ספר טוב שקראת"קראתי לאחרונה את 'משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם' של דיוויד פוסטר וואלאס המבריק. מומלץ לכל מי שמעונין להסתכל על עצמו וסביבתו במבט חודר מסכות חברתיות ושקרים מוסכמים. מצחיק אבל עצוב". באיזו תקופה היית רוצה לחיות? "תקופת האבן. ציידת\ לקטת – הולם אותי. גם שלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20 –  נראים לי זמן מסעיר לחיות בו". איפה היית מעדיף לחיות: בארץ או בחו"ל? "הייתי מאושרת, בעולם אידיאלי, לחלק את חיי על פני כמה ארצות ויבשות". אם לא היית כוריאוגרפית, מה היית? "חושבת שארכיטקטית. חלל, חומרים, צורות - מרגשים אותי".המופע "מועד אחרון" יתקיים ביום חמישי ה-24 במרץ בסטודיו קבוצת מחול נועה דר, תל אביב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ