מת מעצב התפאורה והבובנאי אריק סמית

סמית, שמת בגיל 77, עיצב תפאורות ותלבושות לתיאטראות הרפרטואריים בארץ והקים את "תיאטרון בובות העץ של אריק". "התפאורות שלו תמיד נראו כמו ציור", אמר הבמאי והשחקן אלון אופיר

יאיר אשכנזי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יאיר אשכנזי

מעצב התפאורות, הצייר והבובנאי אריק סמית, מייסד "תיאטרון בובות העץ של אריק", מת הבוקר (חמישי) ממחלת הסרטן בגיל 77. הוא הותיר אחריו אח ואחות. הלווייתו תערך ביום ראשון בשעה 12:00, בבית העלמין "מנוחה נכונה" בבאר שבע.

אריק סמית. "לשרת את השחקנים"

סמית נולד בדרום אפריקה ולמד בבית הספר הגבוה לאמנות בפרטוריה. הוא עלה ארצה ב–1964 ובאותו עשור החל לעצב תפאורות ותלבושות להצגות ילדים ומבוגרים, בהן "הזמיר" ב–1969 בתיאטרון יובל, בבימוי מיכאל אוהד ובהשתתפות השחקן יוסי גרבר, לימים שותפו האמנותי ובן זוגו, וכן המחזמר "אל תקרא לי שחור" מאת דן אלמגור ובבימוי דני ליטאי ב–1970. לצד זאת עיצב תפאורות ותלבושות להצגות בתיאטראות הרפרטואריים, ובהן "הנסיכה איבון" בבימוי יוסף מילוא בקאמרי ב–1970 ו"נשים היזהרו מנשים" בבימוי עודד קוטלר בתיאטרון חיפה באותה שנה. "אנחנו לא יותר מאשר משרתים", הוא אמר בראיון לטלילה בן זכאי ב"מעריב" בינואר 1971, "תפקידנו לשרת את השחקנים, ליצור להם תנאים נוחים להצגה לפי האינטרפרטציה של הבמאי ובהתחשב בתנאים האובייקטיביים של גודל הבמה, עומקה וגובהה".

ב–1973 ייסד סמית את "תיאטרון בובות העץ של אריק", שפעל בעשור הראשון לקיומו כחלק מתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער והופיע בכל רחבי העולם. ב–1974 עיצב את בובות תוכנית הטלוויזיה לילדים "הצריף של תמרי" בכיכובו של גרבר ולקח חלק בכתיבת התסריטים עם הכותבת תלמה אליגון־רוז. בשנות ה–70 המשיך לעצב תפאורות להצגות ומופעים שונים ובהם "צפוף באוזן" של להקת כוורת ב–1976.

באמצע שנות ה–80 חדל תיאטרון הבובות של סמית לפעול מסיבות תקציביות ושב לפעילות ב–1987 באודיטוריום דוהל בשכונת התקווה. שם הועלו הצגות ילדים שונות וכן המחזמר "המלך ואני" עם גרבר ורבקה רז ב–1987, בהפקה משותפת לקאמרי ולתושבי השכונה בבימויו של יוסי אלפי.

מאז שנות ה–90 מיעט סמית לעבוד בתיאטראות הרפרטואריים וב–1994 זכה בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל אביב על תרומתו לתחום תיאטרון הבובות בישראל.

השחקן והבמאי אלון אופיר, שסמית עיצב תפאורה לארבע הצגות שביים בעשורים האחרונים, מספר על יוצר גאון שהיה גם אדם מורכב שלא חשש להביע את דעותיו. "סמית היה צייר והיום כבר אין הרבה תפאורנים שמציירים", אומר אופיר ל"הארץ", "התפאורות שלו תמיד נראו כמו ציור ולא כמו עיצוב גרפי של קוליסות, לא משהו ממוחשב או סכימטי. הוא תמיד הקפיד שהקוליסות לא יהיו באותו גובה, אהב שיהיו משחקי גבהים וזה היה נראה מאוד אמנותי, מאוד תיאטרלי. למעשה, הציורים והסקיצות שלו היו משהו שהיית רוצה לתלות על הקיר". סמית עיצב את התפאורה ל"מר גרין" מאת ג'ף ברון, הצגה עטורת שבחים שאופיר ביים בקאמרי ב–2001 בהשתתפות גרבר ומיכה סלקטר. בעשור הקודם הוא עיצב גם את התפאורות ל"פרק ב'" בבימוי אופיר בקאמרי ב–2003 וכן ל"לנסקי" שביים יואל זילברג בקאמרי ב–2005 ול"פיגמליון" שאופיר ביים בתיאטרון חיפה ב-2007.

מנכ"ל מרכז סוזן דלל, יאיר ורדי, ודב בן דב, חברו הקרוב של סמית, מספרים על אדם סגור ומופנם למדי בשנותיו האחרונות, שנהג לבקר את חברו גרבר בביתו בכל יום עד למותו. "זה אמן בחסד עליון שעסק בהכל: בציור, בפיסול, בבניית בובות", אומר בן דב, "בשנים האחרונות הוא מיעט ליצור והיה בתוך עצמו".

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ