צדי צרפתי: "אני ישן עם התיאטרון בראש"

אחרי 45 מאחורי הקלעים הבמאי צדי צרפתי עדיין לא נרדם בלילה שלפני הפרמיירה. בראיון אישי הוא מסביר למה בחר את מיה דגן לתפקיד של ברברה סטרייסנד, למה אין לו בעיה עם הקדנציה הארוכה של מנהלי התיאטראות ולמה השואו-ביזנס הוא לפעמים קצת חלטורה

עידו שחם, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידו שחם, עכבר העיר

"אני לא באתי מבית שראו תיאטרון, ולא הלכו לתאטרון ולא לקחו אותי לתאטרון, ולא ראיתי", מספר בגילוי לב הבמאי צדי צרפתי, בראיון המתקיים לקראת עליית "מצחיקונת", המחזמר החדש והמדובר בבימויו, בתיאטרון הקאמרי. ולמרות שמאז הילדות עברו עליו יותר מארבעה עשורים בתיאטרון הישראלי, צרפתי לא חלם שהיצירה הזאת תיפול לחיקו. "כשקיבלתי את הטלפון מהתאטרון", הוא נזכר, "מנעם סמל (מנכ"ל הקאמרי, ע"ש) ועמרי ניצן (המנהל האמנותי של הקאמרי, ע"ש), שהציעו לי את זה, אני זוכר שהייתי בבית קפה בלילה, וקפצתי! קפצתי ואמרתי וואו! זה חלום, אתה יודע - הסיפור מדליק, המוזיקה מדהימה, וזהו".» מצחיקונת - לכל הפרטים» עכבר במה» הצגות היום» "מצחיקונת": מיה דגן נקרעת בין אהבה לקריירה אבל המרחק בין החלום למציאות לא פשוט, ומספר שבועות לפני הבכורה, הבמאי עוד לא הבין איך הכל הולך להתחבר לו יחד. "תראה", הוא אומר, "תמיד שלושה שבועות לפני אתה מבולבל נורא, כיוון שבעצם, לא חיברנו את הפאזל: התזמורת, הנגנים לא התחברו לזמרים, אתה מחבר הכל. ראיתי רק חלקי פה וחלקי שם, אתה רואה יחידות, אתה לא רואה את זה כמסה על במה, אתה לא יודע מה יקרה עם זה". בטח לא עוזר שיש לחץ להצליח עם מחזמר כזה גדול. בכל זאת, יש את "עלובי החיים" של הבימה כתחרות. נעם סמל מתקשר אליך כך יום?"לא, התאטרון לא אומר לי מילה (צוחק), מילה. מילה! לא, בכלל לא מתערבים - נתנו לי את העבודה, וזהו! זה לא זה, זה לא עובד ככה. ואני לא חושב שזה מתחרה ב'עלובי החיים', זה סתם זה התקשורת יוצרת את זה. "עלובי החיים" זה ז'אנר שונה לגמרי, זה סוג של אופרה. זה סוג של אופרה! הרי בינינו, עלובי החיים בעוד מאה שנה זה יכנס לקלאסיקה של האופרות - אין שם מילה אחת משוחקת. עלובי החיים זה מושר מההתחלה ועד הסוף! מה ש'מצחיקונת', זה ברובו, תאטרון משוחק. בכלל עולם אחר, ז'אנר אחר בעולם המחזמר. ז'אנר אחר לגמרי".זה נועד לקהל אחר?"לא, אותו קהל יוכל ליהנות... קהל זה קהל, אתה יודע. אני מקווה שאותו קהל שרואה אותנו יראה את 'עלובי החיים', אותו קהל שרואה את 'עלובי החיים' יראה אותנו. אין שום קשר, ממש לא".סטרייסנד הישראלית "מצחיקונת" הוא הגרסה העברית למחזמר "Funny Girl", שעלה בברודוויי ב-1964, בכיכובה של ברברה סטרייסנד, והתפרסם בעקבות הגרסה הקולנועית שיצאה ב-1968 בכיכובם של סטרייסנד ועומר שריף. העלילה מבוססת על סיפורה של פאני ברייס (מיה דגן), שחקנית יהודית מברוקלין בתחילת המאה ה-20 שנאלצה לבחור בין הקריירה המצליחה שלה לבין אהבתה למהמר ניק ארנשטיין (עמוס תמם). "מיה, המחזמר ממש נשען על הכתפיים שלה", מדגיש צרפתי. "נכון שעמוס תמם יוצר איזושהי תמיכה, אבל היא שרה 13 שירים בערב, שזה המון - אתה לא מכיר איזשהו מחזמר שבתפקיד הראשי יש יותר מחמישה שירים לליד אם אתה הכוכבת הראשית - והפעם יש לה 13 שירים שמתוכם יש בסה"כ חמישה נאמברים גדולים של כל הקאסט. ויש קצת דואטים עם עמוס, שלושה, סוג של דואטים קטנים, כן, שלושה. והשאר זה סולואים. אז בסה"כ כל השאר זה סצנות של תאטרון! וזה קשה, כיוון שאתה צריך כל הזמן להמשיך לעבוד". שחקנית-שחקנית-שחקנית מיה דגן וצדי (צילום: אליצור ראובני)לא קל ללהק שחקנים לתפקידים שגילמו סטרייסנד ושריף. איך בחרת?"בחרתי מתוך מספר שמות שהתאטרון הציע לי. לתפקיד של פאני ברייס יש דרישות מורכבות. היא צריכה גם להיות סוג של קומיקאית, שחקנית דרמטית, זמרת, שגם רוקדת, וכריזמטית - כל הדברים האלה. אז יש מעט מאוד קומיקאיות שהן גם שחקניות דרמטיות, ויכולות לסחוב דרמה מכיוון שכל החצי השני של המחזמר הוא סוג של דרמה. וזמרת, מיה גם זמרת, והיא גם קומיקאית. קודם כל, בעיני, היא קודם כל שחקנית דרמטית. קודם כל היא שחקנית - שחקנית-שחקנית. בגלל זה בחרתי אותה. את עמוס רציתי מכיוון שהיה דרוש גבר כריזמטי מאוד שיוכל להיות קצת סליזי, סוג של ערס-אמריקאי שכל הבנות חולות עליו ושנוכל להאמין שפאני ברייס כמעט איבדה בגללו את הקריירה שלה. מצד שני הוא צריך להיות גם שחקן, שעומד לצידה ומחזיק את העסק. וגם כן, גם לו יש סצנות מאוד דרמטיות איתה. זה בדיוק עמוס, זה בדיוק".עמוס תמם ציין שהוא היה צריך לעשות איתך עבודה כדי להכנס לנעלים של ניק ארנשטיין. איזה סוג של עבודה עשית איתו?"תשמע, כיוון שכל החצי הראשון הוא מאוד קליל, וכמעט לא מתייחס למה שהוא אומר, כמעט זורק כל מיני משפטים לאוויר רק כדי להרשים את הבנות או אותה, מסוג המחזרים, ועמוס דווקא אוהב לחפור ולחפש, לחפש מה מאחורי זה. ואני אומר לו, שום דבר אין מאחורי זה - הוא סתם צייד מחורבן, שיגיד כל מיני מילים רק בשביל להצחיק אותן או לכבוש אותן או להרשים אותן! היה לו קשה מאוד להתחבר לגבר שהוא צ'ארמר. כשהייתי אומר לו הוא צ'ארמר, הוא אמר מה זה צ'ארמר? אבל לך תגיד לו עמוס, אתה צ'ארמר! אבל הוא לא כל כך מבין את זה, כיוון שהוא לא מתייחס לעצמו כאל צ'ארמר, הוא גם לא מחובר לזה! הוא גם לא מודע לזה וזה הקסם שלו".עמוס תמם ומיה דגן בחזרות ל"מצחיקונת" (צילום: דניאל קמינסקי)עבודה שצריך להפעיל בה את הראש  צרפתי נולד בתל אביב ב-1941 והחל את דרכו כשחקן בגיל 10. בגיל 31 הוא עבר לכס הבמאי כשחברתו חווה אלברשטיין ביקשה ממנו להעלות מופע יחיד בכיכובה. המופע הזניק את הקריירה של אלברשטיין והפכה את צרפתי לבמאי מבוקש. בשנים האחרונות הוא ביים בין היתר את "סיפור הפרברים" ("זו היתה חגיגה, כל יום לבוא לחזרות לשמוע את המוזיקה של לאונרד ברנשטיין, זה עושה הכל") ואת "קזבלן" שרץ מעל ל-450 הצגות.

אתה מביים תיאטרון כבר 40 שנה, מאז גיל 31. אחרי כל כך הרבה זמן, איך אתה עדיין מאתגר את עצמך?"אני לא חושב שאני צריך לאתגר את עצמי, אני חושב שאני צריך להרגיע את עצמי (צוחק)". למה?"כיוון שאני עדיין מתרגש ועדיין לא ישן בלילה לפני. לא, לא, אין בעיה. זה החיים שלי, תשמע. זה החיים שלי. סביב זה, אני חי! זה סיפור חיי: לבוא לתיאטרון, ללכת לתיאטרון, לישון עם התיאטרון בראש".אז אין שום תכנון לפרישה?"לא, לא ,לא, מה פתאום. כשאני אמות! (צוחק). לא, אין שום סיבה, אתה יודע. אם אגיד לך, אם בוחרים נשיר ארה"ב בן 70, אז מה? יותר קשה לנהל את ארה"ב מאשר לביים הצגה, בגילאים האלה? כנראה רק אנחנו תקועים עם השטויות האלה. קלינט איסטווד עדיין מביים סרטים. אני לא רואה את עצמי בגיל 83-84 מביים סרט, קם בארבע בבוקר ונוסע לאיזה מדבר או איזה יער לביים - זה אני לא רואה את עצמי. זה כולה מביים תיאטרון! זה יותר קל מכל עבודה אחרת. זה קשה בראש, לפצח דברים, זה לא עבודה פיזית או משהו".אז זו עבודה רגשית יותר?"זו עבודה שאתה צריך להפעיל את הראש. כמובן שזה רגשי, כיוון שאתה מתחבר. אבל מעבר לזה? אתה צריך להפעיל את הדמיון, אתה צריך לפרשן את הטקסט, אתה צריך לפתור בעיות איך מתרגמים את זה... זה לפרשן את מה שיש במחזה! איך מעלים את זה על הבמה! זה הכל". מתוך הפרזנטציה של "מצחיקונת":

מלחמות התרבות צרפתי הוא אומנם במאי עצמאי, אך בשנה האחרונה שרת התרבות מירי רגב בחנה להגביל את זמן כהונתם של מנהלי התיאטראות לחמש שנים. "תראה, בינינו, אני לא יכול להתערב בזה", הוא אומר, "אני לא יכול להגיד שמנהלים, שאדם כמו נעם סמל שפורש עכשיו, שהתרומה שלו היתה ענקית, ענקית ענקית ענקית, וכמובן עומרי ניצן, וקשה מאוד לחשוב. אז היא רוצה, אז היא רוצה, אתה יודע, אז זה יקרה. אני רואה רק את התרומה של האנשים האלה, אני לא רואה את הצד השני".

הטענה היא שזה הגביל שחקנים."תשמע, תחלופה זה דבר טוב, אין ספק. אבל להחליף דבר טוב, סתם בגלל ש, חוק או בגלל זה, זה נראה לי... עם זה אני לא מסכים. כיוון שאם מישהו טוב, ועושה טוב לעניין, ומצליח, ומרים את התאטרון, אז למה?"צדי צרפתי מעניק לחוה אלברשטיין פרס מפעל חיים מאקו"ם (צילום: ניר כפרי)

למרות עבודת התאטרון הנרחבת של צדי צרפתי, רוב הציבור מכיר אותו דווקא מהטלוויזיה. צרפתי כיכב בתור שופט קשוח בתשע עונות של "כוכב נולד", וגם בתור במאי "נולד לרקוד". הוא אמנם לא מתגעגע להופעה על המרקע, אך הוא נהנה ממנה. "קיבלתי חיבוק ברחוב, ואף אחד לא מסרב לחיבוק, חיבוק חם", הוא אומר. "שמע, אתה נמצא בפריים טיים קרוב לעשר שנים! אם אתה יוצא למוכלת אנשים מגיבים. אבל הגיבו לי טוב, ואם אתה מקבל חיבוק חם, זה עושה לך רק טוב, וזהו זה. ובסך הכל אני הייתי שם בתחום המקצועי שלי. זה לא שעשיתי דבר שהוא זר לי - הייתי שופט בתכנית ריאליטי ששופטת זמרים. בדרך כלל עבדתי עם המון זמרים, כמו שאמרתי, עם המון להקות, וגם כשאני עובד על מחזות זמר אני עושה אודישנים, שחקנים ששרים או זמרים שמשחקים. רוב האודישנים למחזות זמר זה ככה. בוא נגיד שכל שנה אני עובר איזה תקופה של שלושה חודשים של אודישנים. אז אם האודישנים מצולמים לטלוויזיה או לא מצולמים זה אותו הדבר - רק מה שעשיתי שם זה היה מצולם. אני עושה את זה כל חיי".

אם היו מציעים לך לבוא ולהשתתף בעוד תכנית בסגנון כזה, היית מסכים?"בתכנית ששייכת לי, כאילו, שסובבת סביב? כן! כן. כמובן שיש דברים שאני יודע לעשות וזה לא שייך. תשמע, אני לא יכול להגיד לך מה אני אעשה ואם היו מציעים - קודם כל שיציעו, אחרי זה אני יגיד לך, מאיפה אני יודע?"

אתה רואה תכניות ריאליטי מוזיקליות אחרות, "דה ווייס", או "הכוכב הבא"?"אני תמיד מציץ, אבל אני לא יכול להגיד לך שאני יושב ורואה כל תכנית או עוקב - לא. אבל בהחלט כשאני רואה את זה זה די מסקרן אותי כמו שאני אוהב לראות את הדור החדש, הביצועים של הדור החדש ממש מעניינים אותי, אני תמיד מתרגש מביצוע טוב".

אז אולי אתה מוצא את עצמך יושב על הכורסה ושופט?"בהחלט! בהחלט בהחלט בהחלט".לא ישן בלילה לפני. עמוס תמם ומיה דגן (צילום: אליצור ראובני)

בין לבין עבודות הבימוי צרפתי גם הפיק הרכבי פופ ישראלי כמו הכל עובר חביבי, שוקולד מנטה מסטיק, סקסטה, ומנגו. הוא לא ניהל הרכבים מוזיקליים שכאלה כבר מעל ל-20 שנה, אך הוא לא היה מעוניין לחזור על כך. "א' זה סוג של פרנסה, זה לא מה שאני חולם לעשות אותו. וגם אז זה לא היה החלום שלי - אלא זה מקצוע, זו העבודה שלי. בכל הראיונות שוכחים שזאת העבודה שלנו! שמעבר לדבר הזה שתמיד אומרים אתה תעשה את זה או אתה... זה המקצוע שלי. אם יציעו לך כסף טוב, אז אתה תעשה. אם אין לך משהו אחר, אין ספק שאעדיף משהו אחר. אבל היום כבר לא, אני לא הייתי מסוגל לעשות את זה. אבל כשהייתי צעיר, מאוד התלהבתי, אתה יודע, לחפש חומרים חדשים, זה שעות לשבת באולפן בזמן שהן מקליטות, לשבת לצידו של המעבד, ולהשגיח שיצא דבר נכון, הביצוע הקולי שלהן, ואיך שזה יראה על המסך, ומה שהן מוכרות - זו עבודה מורכבת מאוד! אבל אז, כן, נראה לי יכולתי, וזו היתה, זה פרנס אותי, אני יודע לעשות את זה, פשוט".

לא נראה לי שזה רק עבודה בשבילך, כלומר, בדרך כלל בעולם האמניות..."תראה, הדברים האלה שאתה שואל זה אפילו מביך אותי, כיוון שכל פעם, יש כבר שחקנים, תודה לאל, בדור הצעיר שכבר אומרים את זה: כן! זאת כן עבודה. זו עבודה שאני לא סובל ממנה, אבל בתוך תוכה יש גם הרבה סבל. זה לא דף חלק, זה הרבה סבל! אתה לא מקבל את מה אתה רוצה, אתה רב עם בני אדם, אתה רב פה עם המעבד, אתה רב פה עם האמן שלא רוצה את השיר הזה, שלא מסכים לשיר, זה לא פשוט כל כך, זו עבודה מתישה! עכשיו, כשזה קורה, אתה נהנה, אבל אני מאמין שאם הייתי רופא היום, והיה לי ניתוח מוצלח, הייתי נהנה באותה מידה. אני פשוט אוהב את העבודה שלי. אבל אין ספק שאני נהנה יותר בעשייה שלי היום מהדברים האלה. הדברים האלה, אם אין משהו אחר, לא נעים להגיד, זה סוג של חלטורות. כן! אבל אף פעם לא התייחסתי לזה כחלטורה, כיוון שההתייחסות היתה רצינית, אבל לא עשיתי את זה במקום משהו אחר, פשוט לא היה שום דבר אחר, ועשיתי את זה".» מצחיקונת - לכל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ