פרסי עכבר העיר 2016: מופע המחול הטוב של השנה

"Sounds Like Yourself" של להקת פרסקו, "אדם" של בת שבע והכוריאוגרף רועי אסף, או "ימה" של להקת ורטיגו? מה יהיה מופע המחול הטוב של השנה?

עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עכבר העיר

רוצים לזכות בחופשות זוגיות בארץ ובחו"ל? עכבר העיר מזמין אתכם לבחור את האנשים, האירועים והמקומות שעשו לכם את השנה! איך משתתפים? נכנסים לאתר התחרות, בוחרים את המועמדים האהובים עליכם, ממלאים פרטים ונכנסים להגרלה עם פרסים מתנת ישראייר.2016 הייתה שנה בה המשכנו לרוות נחת מלהקות ותיקות כמו ענבל ("ריקוד פשוט"), ורטיגו ("YAMA") ובת שבע ("אדם"), ו לצד פסטיבלי מחול שהשאירו בנו רושם חזק ("פסטיבל צוללן", "זירת מחול") ומופעי עצמאיים, שהזכירו לנו שוב כמה תעשיית המחול בארץ פורחת. קבלו את הופעות המחול שעשו לנו את השנה.» פרסי עכבר העיר 2016» פרסי עכבר העיר 2016: הצגת התיאטרון הטובה של השנההבחירות של עידית סוסליק, כתבת לתחומי מחול, תיאטרון ופרפורמנס  ומבקרת מחול בעכבר העיר

ריקוד פשוט – מור שני ללהקת ענבל

במסגרת חיבורו המבורך ללהקת ענבל יצר הכוריאוגרף מור שני עבודה אינטליגנטית ומפתיעה, שמקיימת דיאלוג עם השיח התרבותי העכשווי אודות הפולקלורי והעממי. בטיפולו המעמיק והיצירתי בחומרים תנועתיים ממקורות מגוונים מפליא שני להרכיב את "ריקוד העם בן זמננו", ולבנות טקסט כוריאוגרפי מרתק שמזמין את הצופה להרהר במעמדם ותקפותם של מושגים כמו מסורת וקהילה, באמנות ובתרבות. » פסטיבל צוללן 2016 - לכל הפרטים» פסטיבל צוללן 2016 - לביקורת המלאהדיאלוג עם השיח התרבותי העכשווי. "ריקוד פשוט" (צילום: תומר זמורה)סוויריה – אורלי פורטל

יצירתה של אורלי פורטל יוצרת חיבור מרגש בין הביוגרפיה האישית להיסטוריה התרבותית, העבר וההווה, ומגישה לצופה פסיפס עשיר וקסום של סגנונות תנועתיים ומוזיקליים עתיקים ועדכניים. עוצמתה הרבה של היצירה טמונה הן בנוכחותה הבימתית המהפנטת של פורטל והן בטיפול העכשווי בחומרי הפולקלור, שמגשימים גם תפקיד חברתי ותרבותי בעל ערך, ומוכיחים עד כמה המסורת והשורשים רלבנטיים גם בימינו. » סוויריה - לכל הפרטיםחיבור מרגש בין הביוגרפיה האישית להיסטוריה התרבותית. "סוויריה" (צילום: יח"צ)Sounds Like Yourself – מיכאל גטמן ללהקת פרסקו

מכתבי האהבה מלאי התשוקה של הנרי מילר ואוסקר ווילד היוו את ההשראה ליצירתו הפיוטית של מיכאל גטמן ללהקת פרסקו של יורם כרמי. התוצאה היא כוריאוגרפיה אינטנסיבית וחסרת עכבות שמצליחה לתת ביטוי תנועתי מזוקק לתודעתו של אדם שחווה אהבה טוטאלית כל כך, שחרגה מגבולות הגוף והרגש והפכה למצב קיומי. יחד עם הביצוע המרשים והמתמסר של הלהקה, הופכת היצירה לחוויה עוצמתית שמהדהדת בצופה גם אחרי שהוא יוצא מהאולם. » Sounds Like Yourself - לכל הפרטים» Sounds Like Yourself - לביקורת המלאהכוריאוגרפיה אינטנסיבית. "Sounds like yourself":I-Dare-U – אוריין יוחנן

יצירתה האישית והמרגשת של אוריין יוחנן מציגה פורטרט אינטימי של הווייה נשית, רבת פנים ורבדים. יוחנן מתגלה בתוכה לא רק כפרפורמרית מצוינת בעלת מנעד בלתי נגמר של איכויות גופניות והבעתיות אלא גם כיוצרת מרתקת ששולטת במיומנות מרשימה הן בקומפוזיציה התנועתית והן בחומר הפלסטי, ודרכם מביאה לבמה דימויים מפתיעים ויפהפיים של נשיות וגבריות, הפרטי והחברתי, והמרחב שביניהם.» זירת מחול 2016 - לכל הפרטיםהווייה נשית. "I-Dare-U" (צילום: יניב דרוקר)אדם – רועי אסף - להקת בת-שבע

ברגישות כוריאוגרפית יוצאת דופן מזמין רועי אסף את הקהל לצפות בתהליך פירוק כמעט כירורגי של הגוף, שבמסגרתו הוא מניח מתחת למיקרוסקופ דמיוני את האיברים השונים וחוקר תנועה של יד, רגל או שיער, ובעיקר את המגע האנושי. המבט המרענן הזה, בשילוב האיכויות העילאיות של רקדני בת שבע - שמפליאים לעבור מתנועה אינטנסיבית לרגעי נייחות, ממגע מנחם לנגיעות חייתיות - הופכים את היצירה לחוויה מפעימה ומרגשת של צלילה אל תוך נבכי הגוף והנפש.» יאג ואדם - לכל הפרטים» יאג ואדם - לביקורת המלאהמיקרוסקופ דמיוני. "אדם" (צילום: גדי דגון)הבחירות של טל לוין, מנכ"לית, עורכת ראשית ומבקרת המחול של עכבר העיר Come jump with me – של יוסי ברג ועודד גרף

המופע הוא דואט של יוסי ברג עם הרקדנית אוליביה קורט מסה. הוא, ישראלי צבר, שמציג את עצמו כמי שנקלע לכאן כמעט בעל כורחו, ומחפש דרכים להימלט. היא, ילידת גרמניה, הגיעה לישראל כדי לרקוד, התאהבה בארץ, בדת היהודית ואפילו בגברים המקומיים. לאחר סשן שאלות שנזרקות לאוויר מתחילים השניים בקפיצה ממושכת ומתואמת בחבל, גם היא תוך כדי דיבור. לעיתים השאלות אינן רלוונטיות ונשמעות כמו קלישאות של שאלות או של סטטוסים בפייסבוק, שנזרקים באופן אובססיבי וצפוי בכל סערת רשת. אל הטקסטים הרבים מצטרפת תפאורה, גם היא עוסקת בקלישאות - טריטוריה מסומנת על הבמה, תחילה בלבן, בהמשך עם צבעים שקובעים היכן הים והיכן השמיים; כובע של חייל, סוכריות על מקל, כיסאות שהופכים למבצר ועוד. במובן זה צריך לומר ש"Come Jump With Me" היא עבודה סימבולית, לפעמים עד כדי להתפקע. הצופה נדרש ללא הרף לעבודת פרשנות, שגם אם אינה קשה אינטלקטואלית היא לא נותנת מנוח. אפשר שזאת הייתה גם כוונת היוצרים, שביקשו להעמיד על הבמה מציאות מטרידה, מכעיסה, ללא מוצא, שלא נותנת מנוחה למי שרוצים פשוט לחיות את חייהם בשקט. אדרבא, במידה מסוימת היוצרים כבר לא רואים את האזרחים כקבוצה נאיבית שנקלעה למצב קשה, אלא כשותפים המלאים ביצירת הטרגדיה.» Come jump with me - לכל הפרטים» לביקורת המלאהעבודה סימבולית. "COME JUMP WITH ME":YAMA - להקת ורטיגו

העולם של "ימה", שעיצבה וניסחה הכוריאוגרפית נעה ורטהיים, מתחיל מבראשית. הרקדנים, בתלבושות הנפלאות שעיצב ששון קדם, מקיימים יחסים הרמוניים בין הגוף לאוויר. התנועות עגולות, נשיות מאוד, אורגניות וזורמות, כך שהגוף מוסר אנרגיה החוצה כשם שהוא מקבל אותה, נטען מהסביבה ובה בעת טוען אותה בחזרה. אך עד מהרה השלווה הזאת מופרת או מאוימת. את האיום מייצגים בלוקים גדולים שנתלים מהתקרה ויורדים בכל פעם עוד קצת, משל היו אבנים או מטען כבד שמונח על כתפי הרקדנים. הם מנסים להתנהל מתחתיו, אפילו משתוללים ומורדים בו, אך בסופו של דבר הם נותרים מוגבלים למסגרת שהוא מתווה. התנועה הופכת יותר ויותר מקוטעת, אלימה וחסרת מנוח. למרות שחלק גדול מהיצירה דומה מאוד לעבודות הראשונות של ורטהיים, משהו בקטע הסיום היפך לפתע את המשמעות. שלוש רקדניות עטפו רקדנית אחרת בטול דק והידקו אותו לפלג גופה העליון העירום, ואז מרחו אותה בגבס לבן. לאחר מכן היא התקדמה לאט לאט לקדמת הבמה והחלה לחזור על כמה מהג'סטות שהופיעו במהלך הערב. תנועותיה היו גם הן איטיות, סמיכות, עגולות ומלאות. הגבס, שלא הספיק להתייבש, נזל לרצפה, וגם הטול החל להישמט, עד שהיא נותרה כמעט עירומה לגמרי, עם הגב לקהל. הביצוע המדויק לחומר התנועתי היפה, האיר פתאום את העבודה כולה באור אחר – כמסע של ורטהיים למקורות התנועה שלה, לרגע הבריאה, שיכול להתחיל רק מפעולה שהיא כמו קילוף עור של ממש. רק כך, בעירום מוחלט, במצב של פגיעות חסרת שיפוט או אירוניה, אפשר להתחיל לזוז, אפשר להתחיל להניע אחרים ולשוב ולתור אחר האנרגיה שתאפשר את המשך התנועה הזאת. » YAMA - לכל הפרטים» YAMA - לביקורת המלאהפגיעות חסרת שיפוט. "YAMA" (צילום: גדי דגון)הבחירות של דנה שלו, מבקרת המחול של מגזין האמנות ערב-רב Common Emotions - יסמין גודר

Common Emotions, שעלתה בבכורה ישראלית בפסטיבל צוללן האחרון, מצטרפת לשורה של יצירות מחול ותאטרון בארץ ובעולם העוסקות באופן שבו הקהל משתתף במופע, בין אם הוא לוקח חלק פעיל ממש על הבמה ובין שהצפייה עצמה היא הפעולה המשמעותית. העיסוק האינטלגנטי של גודר ברגש כמוקד המעשה השיתופי, יוצר חוויה מאתגרת עבור הקהל שנדרש לחשוב ולהתרגש - רצוא ושוב - לאורך המופע, ואף לחצות את גבול הבמה עד למעבר למסך אחורי הקלעים כדי לממש את ההתנסות שמציעה גודר. הצופה ב-Common Emotions מתבקש לבחור מחדש מספר פעמים לאורך היצירה באם הוא מתמקם בעמדת הצופה או בעמדת הפרפורמר. בשני המקרים, נבחנים הרגשות המתקשרים עם הבחירות הללו, באמצעות צפייה פעילה. מופע שהוא חוויה אנטקלטואלית.  » פסטיבל צוללן 2016 - לכל הפרטים» פסטיבל צוללן 2016 - לביקורת המלאהחוויה מאתגרת. "Common Emotions" (צילום: מוריס קורבל) Because We Love You - תמר לם ודיויד קרן Because We Love You הוא דואט מלא קסם, שנשען על הכריזמה של שני הפרפורמרים שגם יצרו אותו - תמר לם ודיויד קרן - שניהם רקדנים מיומנים ויוצרים שיש להם דבר או שניים לומר על אמנות ועל זוגיות. זוהי יצירת מחול, שעל אף שהדיבור והמשחק בה הם אלמנטים מרכזיים לא פחות מאשר הריקוד, היא לא יוצאת כנגד המחול או להפך - מבקשת להוכיח את מחוליותה למרות זאת. היא פשוטה במובן הנונשלנטי החכם של המילה, והיא מיוחדת בשילוב בין דיבור על זוגיות כנושא העבודה ודיבור על אמנות המופע באמצעותו. Because We Love You מייצגת עבורי עשייה שהיא מודעת לשיח העכשווי מצד אחד, ונאמנה לביטוי כנה של רעיונות באמצעות תנועה ומילה מצד שני. במילים אחרות, היא עומדת בדיוק על קו התפר שבין פירוק המשמעות להרכבתה מחדש. והיא מחזירה את האמון באמנות הבמה החיה.» זירת מחול 2016 - לכל הפרטיםעל אמנות וזוגיות. "Because We Love You" (צילום: תמר לם)צלמ - תמר בורר

בשקט ושלווה, התמדה והחלטיות - האמנית תמר בורר מפתחת לאורך השנים מחשבה אסתטית ורוחנית על אודות הגוף הנע בחלל. ביצירתה החדשה צלמ, בה משתתפת לצדה של בורר תמר לם, נעות השתיים בחלל לבן בין תיבות לבנות, הקרנת וידאו (תמרה ארדה) ואור באיכות משתנה - יוצרות ומשנות חללים מכילים פיזיים ורגשיים. הדיוק והעדינות שמאפיינים את עבודתה של בורר, זוכים לתוספת מיוחדת ביצירה הזו שעל אף התכנון הכוריאוגרפי מתגבשת באופן שונה בכל ערב מחדש - ניואנסים שהקהל הרגיש זוכה לחוש בהם גם אם  צפה ביצירה פעם אחת בלבד, משום החיות והאותנטיות יוצאות הדופן בביצוע. צלמ, בצניעות רבה, היא יצירה גדולה.

» צלמ - לכל הפרטיםדיוק ועדינות. "צלמ" (צילום: יח"צ)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ