אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סחר דאמוני: "בא לי שייראו אותי כבן אדם ולא רק כרקדנית ערבייה"

גם אחרי הופעות בפסטיבלים ושיתופי פעולה עם כוריאוגרפים מובילים, סחר דאמוני חוששת שכולם יראו את המוצא שלה לפני שיסתכלו על איך שהיא רוקדת. אולי בגלל זה היא החליטה להקדיש יצירה שלמה לחיים של נשים בחברה הערבית

תגובות

"אני חלק מהחברה הערבית וההשפעה התרבותית שלה עליי נמצאת בי", אומרת הכוריאוגרפית והרקדנית סחר דאמוני, רגע לפני פתיחת פסטיבל הרמת מסך המנוהל ומפוקד בידי פסטיבל ישראל ברשותו של אייל שר, בו היא עתידה להציג יצירה חדשה שלה. "ברור שיש דילמות במקום הזה, אבל אני גם לא שונה מאנשים אחרים. אני רקדנית ואני יוצרת את היצירה שלי. כל המחקר שלי בתנועה ובמחול מכוון להתמודד עם הבעיות שאני חווה כבן אדם, אבל אני עושה את זה בדרך שלי. אני בוחרת מה להציף בלי שאף אחד יגיד לי 'את רקדנית ערבייה אז תגידי ככה וככה'". 

בכל זאת, אי אפשר להתעלם מכך שלהיות רקדנית וכוריאוגרפית, במיוחד של מחול עכשווי, היא לא הבחירה המקובלת בחברה שממנה את מגיעה? "אלה שאלות שקשה לי לענות עליהן מרוב שהן כבר 'פאסה' באיזשהו מקום. אין דבר כזה - מקובל ולא מקובל. עכשיו הכל אפשרי ואת יכולה לעשות מה שאת רוצה. אני לא חושבת על זה. אני מופיעה והאנשים מקבלים את זה ממש טוב. אני לא אוהבת לדבר פוליטיקה בהקשר לחברה ולמגזר שלי, כי זה לא העניין. העניין הוא לא מה יגידו, ומה מותר ואסור. אני מרגישה באיזשהו מקום שאנשים שלא מגיעים בפנים, לא יכולים לשאול שאלות כאלה".

ואכן נדמה שנוכח הרצון לייצר כותרות פוליטיות על גבה, דאמוני מבקשת להציב בעיקר אג'נדה יצירתית. יחד עם זאת, גם היא מבינה שאי אפשר לברוח לגמרי מהתגיות. "יש לזה פלוסים ומינוסים", היא מסכימה. "הפלוס הוא שאפשר לומר - היא ערבייה, היא מיוחדת, יש בה משהו שונה, אחר, בואו נבדוק מה אפשר לעשות עם זה. המינוס הוא שלא מתייחסים אליי פשוט כרקדנית, ובא לי שייראו אותי כבן אדם ולא רק כרקדנית ערבייה. למה אני בעצם אמורה לייצג את הרקדנית הערבייה תמיד? אם רוצים להכיר אותי, אפשר לשתות איתי קפה, לבקר אותי בשפרעם או ללמוד את השפה שלי. זה קצת צורב בלב, כי אי אפשר לשנות את זה או לברוח מזה. בגלל שהמקום הזה נורא עמוס פוליטית, זה משהו שכל הזמן נמצא כאן". » פסטיבל הרמת מסך 2016 - לכל הפרטים» עכבר במה - לכל הכתבות» מדריך היום"למה אני בעצם אמורה לייצג את הרקדנית הערבייה תמיד?" דאמוני (צילום: תמר לם)

דווקא קורות החיים שלה נראים כאילו נגזרו מתוך חייה של רקדנית שגדלה ליד סוזן דלל, ולא בסטודיו בשפרעם. אחרי שיעורי בלט ומחול מודרני במקום מגוריה עברה דאמוני לסדנא בגעתון, ואחריה התקבלה כרקדנית ללהקת המחול הקיבוצית. היא השתתפה באירוע הפרפורמטיבי "מטבח המכשפות" בפסטיבל אינטימדאנס 2015 של תיאטרון תמונע, ולאחרונה גם בעבודה קצרה של הלל קוגן, "מי אתה חושב שאתה", שנוצרה במסגרת "פרויקט 48" (בניהולה האמנותי של דנה רוטנברג) כחלק מאירוע פסטיבל צוללן למחול עכשווי. בשנה שעברה העלתה בהרמת מסך את העבודה "בתלם" (Path), והשנה היא חוזרת לפסטיבל עם "פרג'ן" (Pirg'in).

מהם מקורות ההשראה שלך?"יסמין גודר, בת שבע, ארקדי זייקס. ובחו"ל - פינה באוש, אנה טרזה דה קיירסמאקר, סשה וולץ. אני אוהבת לראות מחול נועז, שיאתגר אותי ואת התנועה שלי".

נדמה שבשנים האחרונות יש דווקא תנופה של עשייה ויצירה עכשווית במחול במגזר הערבי"התשוקה של אנשים שאוהבים את האמנות, והרצון שלהם לקדם את עצמם ולהגשים את החלום שלהם - הם אלה שמובילים לכל ההתפתחויות הללו. אם יסתכלו עלינו כאנשים שמחפשים לעשות, אז אני פשוט אהיה עוד אדם שעושה. אבל אין ספק שזה משפיע לטובה על החברה שלי בגלל האפקט המצטבר - מאדם אחד זה הופך לשניים, לשלושה וכן הלאה".

כשהשתתפת בפרויקט של הלל קוגן, הייתה לך אמירה ביקורתית מאוד על הבמה, שכמעט "הקצינה" את הערביות שלך. "אני לא משתתפת בדברים שנעשים מתוך חוסר היכרות עם החברה שלי, ושם קרה בדיוק ההיפך, כי הלל ניסה להעביר אמירה על איך מתנהגים במקום מסוים, על מה שאנשים חושבים שהם יודעים. הוא אמר בעצם את מה שאני רציתי להגיד, אבל ממקום ציני מעודן שהביא את הקהל להבנה שהוא בעצם צוחק על עצמו". מוסכמות חברתיות. פ'רגן (צילום: תמר לם)

בפסטיבל הרמת מסך, שייערך בין ה-3 ל-19 בנובמבר, תציג דאמוני את "פרג'ין" (Pirg'in), שעוסקת בנושא שקרוב לליבה – מערכות יחסית בין גברים לנשים, על רקע חברה עם מוסכמות שמרניות מאוד. "העבודה לא אוטוביוגרפית אבל בהחלט מושפעת מהחוויות ומהתחושות שלי", אומרת. "רציתי להוציא החוצה את הפנימיות שלי ולבטא אותה בתנועה. בעבודה יש מלא רבדים, מלא נקודות מבט - על עצמי, על איך הגבר מתייחס אליי, איך החברה מגיבה. רציתי להביא את עצמי, את סחר, שרוצה לעוף למקום אחר, ליהנות מהחיים, אבל נאבקת במוסכמות שמגבילות אותה למרחב נורא צר. אני בעצם שואלת איך אני יכולה להיות אני בתוך כל התסבוכת הזאת. כאישה, את נולדת לתוך התרבות הזאת, שהיא מאד שמרנית ויש בה מוסכמות מוגדרות שקובעות איך את אמורה להתנהג, מה מותר לך לעשות, איך את צריכה להתייחס לגבר. הגבר גם גדל בחברה הזאת ולומד כללי התנהגות מסוימים, אבל אחרים. כשאת מתבגרת את מתחילה לומר 'זה לא מתאים לי' ו-'זה לא מתאים לי'. ואז את בעצם שואלת את עצמך, איך אני משנה את הדברים, כי אני רוצה לאהוב, ולעשות דברים, מבלי שההשפעה החברתית תהיה כל כך נוכחת".

מה חשוב לך שהקהל ייקח מהמפגש עם היצירות שלך?  "אני לא בהכרח חושבת על זה. אני קודם כל אדם שרוצה ליצור ולהוציא את מה שיש לו בפנים על הבמה, שם אני הכי אמיתית. אני לא הולכת בתלם. אני בוחרת לא להיות במקום נוח או בטוח, ומחפשת לנסות דברים, שלפעמים גם מציקים או מעצבנים אנשים. אבל מה שאנשים ייקחו - זה שלהם, אני פחות מתעסקת בזה".

אילו חלומות נוספים את רוצה להגשים במחול?"אני רוצה לרקוד ולעשות תואר MA בחו"ל. כל ההסתכלות שם על תהליכים במחול - הראייה, התנועה - הם חדשים שלי. יש שם משהו נועז שמאפשר לפתוח את הראש לאופקים חדשים מבחינה מחשבתית וכוריאוגרפית. בחו"ל גם מתייחסים קודם כל לאדם שאתה, לא שואלים שאלות שקשורות לזה שאני ערבייה כמו בארץ. רק כשהייתי פעם בסדנא בגרמניה למשך שבועיים הבנתי מה זה פשוט להיות אתה".מתוך "פרג'ן":

» פסטיבל הרמת מסך 2016 - לכל הפרטים

*#