כבר רוקדים לבד: אנסמבל בת-שבע עולה שלב

בשלוש השנים האחרונות מנהל מתן דוד את הלהקה הצעירה של להקת מחול בת-שבע, ומצעיד אותה למחוזות חדשים ומאתגרים. בראיון מיוחד הוא מספר על הקרדיט מהמנהל האגדי אוהד נהרין, שגרת האימונים והדינמיקה בין חברי הקבוצה

מרט פרחומובסקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר

זה שלהקת בת-שבע, בהנהגתו של אוהד נהרין, היא ככל הנראה בית היוצר הישראלי המוערך היום בעולם היא עובדה ידועה. זה שלצד הלהקה הבוגרת היוקרתית פועל גם "אנסמבל בת-שבע - הלהקה הצעירה", שהולך וצובר בשנים האחרונות מעמד והערכה בפני עצמו, הוא כבר פרט מידע למיטיבי לכת, שעוקבים בדריכות אחרי הרפרטואר. לקראת סדרת ההופעות של המופע "דקה'לה", שיעלה במהלך חול המועד סוכות במרכז סוזן דלל, פגשנו את מנהל האנסמבל. מתן דוד, רקדן לשעבר בלהקה שמחזיק בתפקיד חשוב בשלוש השנים האחרונות, היה רוצה שהקהל המקומי יהיה מודע יותר לפעילותו והצלחתו. "בשנים האחרונות האנסמבל עבר תפנית וקיבל נופך קצת אחר", הוא מסביר. "אם לפני כמה שנים רוב ההופעות שלנו היו לבתי ספר ברחבי הארץ, לקהל של תלמידים, הרי שהיום אנחנו מופיעים יותר יותר בפני קהל בוגר, בארץ ובעולם. נכון שיש באנסמבל ממד של בית ספר לרקדנים, אבל זאת גם להקה לגמרי מקצועית, שלא שונה בפורמט שלה מלהקות צעירות אחרות בעולם".» דקה'לה - לוח הופעות» רקדני להקת מוריס בז'אר בראיון מיוחד» מנכ"לית בית מזי"א מסכמת שנה» מדור במה עכבר העירשאיפה לאתגר. המופע "דקה'לה" (צילום: גדי דגון)מה גרם לתפנית באופי העבודה של האנסמבל?"בשנים האחרונות הרמה של האנסמבל עלתה והוא מבצע עבודות שנוצרו בעבר ללהקה הבוגרת, עניין שהתחיל מ-"MAX" לפני שלוש שנים והמשיך עם "וירוס של אוהד נהרין" ו"ממותות". עצם העובדה שאוהד נהרין החליט לתת לאנסמבל את העבודות האלה, שהן גולת הכותרת של יצירתו, אומרת משהו על הרמה שלנו כיום. העלייה הזאת ברמה אפשרה לכל המערך של בת-שבע להבין שהאנסמבל יכול למלא אולמות ולטפח קהל מעריצים משלו, וזה מאוד מרגש. נכון שיש קושי שיווקי מסוים, כי הקהל בדרך כלל יעדיף לראות את הלהקה הבוגרת, אבל אנחנו מקווים שהשינוי שקורה באנסמבל יחלחל לאט לאט גם לצופים".

בכל זאת, לצד פנייה לקהל בוגר, האנסמבל ממשיך להופיע מול קהל של ילדים. המטרה היא לטפח קהל חדש ללהקה?"אנחנו באמת מסתובבים הרבה בכל הארץ, עם המופע שלנו "כמויות", ומציגים אותו באולמות שהם לאו דווקא תיאטרון. זה מופע שמאוד מערב את הרקדנים והקהל ביחד. אמנם הוא מוגדר כמופע לילדים, אבל אנחנו לא מתאימים את העבודות לילדים, אלא שואפים לאתגר אותם. נכון שפה ושם אנחנו טיפה מקצרים, אבל התוכן האמנותי זהה לחלוטין למה שמוצג בהופעות ערב. בסופו של דבר, אנחנו מכוונים לאותו ילד במופע שפתאום יתרגש, יתחיל לחפש אותנו בפייסבוק ובאינסטגרם, וייפתח בפני עולם חדש. זאת המטרה שלנו - לפתוח עולמות חדשים בפני אנשים".מסתובבים בכל הארץ. בת-שבע מתוך המופע "כמויות":ללמוד את השפה כל פעם מחדש

מעמדה הייחודי של בת-שבע כאחת מלהקות המחול היוקרתיות בעולם, הופכת את האנסמבל לפלטפורמה מקצועית מבוקשת, שמאות רקדנים צעירים מכל העולם מנסים להתקבל אליה מדי שנה, בתקווה להיות מוזמנים לאחר מכן גם ללהקה הבוגרת. מסיבה זאת הופך האנסמבל, כמו גם להקת האם, למקום מפגש ייחודי של צעירים ממקומות שונים, שמגיעים לבלות תקופה בישראל, ולפעמים אף נשארים בה שנים רבות. "מבחינת הדינמיקה שלהם, האנסמבל והלהקה הם איך שהיינו רוצים שכל העולם ייראה", מעיד דוד, "אלה חבורות של אנשים שונים, ממגוון מדינות, שמחוברים לאותו מנוע, שגורם להם לעבוד יחד למען מטרה משותפת".לא רצה להיות כוריאוגרף. מתן דוד (צילום: גיא נחום לוי)

איך נראית העבודה של האנסמבל ביום יום?"הייחוד של האנסמבל לעומת הלהקה הוא בזה שבכל שנה מגיעים אליו רקדנים חדשים, חלקם בוגרי תיכון טריים, שצריך ללמד אותם את השפה התנועתית שלנו, מא' ועד ת'. זה יוצר רחש מאוד מיוחד בסטודיו. את רוב העבודה עם האנסמבל עושים מנהלת החזרות מיכל סייפן ואני, כשמדי פעם נכנסים לעבוד איתם אוהד נהרין והמנהלת האמנותית השותפה עדי סלנט. למשל, כשעובדים על יצירה מהרפרטואר של אוהד, אנחנו מלמדים את הרקדנים את הכוריאוגרפיה תוך היעזרות ברקדנים שביצעו אותה במקור, ובסוף אוהד מגיע להשלים את העבודה".

איך מצאת את עצמך בתפקיד מנהל האנסמבל? כל רקדן שואף להפוך בסוף לכוריאוגרף, לא?"הרבה אנשים חושבים שלהפוך מרקדן לכוריאוגרף הוא מסלול טבעי, אבל זה לאו דווקא נכון. זה מאוד אינדיבידואלי. מדובר בשני מקצועות שונים. בסך הכל יש הרבה אופציות להמשך הקריירה אחרי שאתה מסיים את התקופה שלך בלהקה. יש לי חברים יוצרים, אבל גם כאלה שהלכו ללמוד, לעסוק בפיזיותרפיה או הפכו למנהלי חזרות בלהקות אחרות. אישית, אף פעם לא היה לי חלום להפוך להיות כוריאוגרף, אף על פי שבמסגרת העבודה בלהקה אנחנו יוצרים הרבה חומרים בעצמנו. תמיד אהבתי יותר לפרש כוריאוגרפיות של אחרים מאשר ליצור אותן בעצמי. אחרי שהתחלתי לרקוד באנסמבל בגיל 18 ואחרי שהמשכתי עוד עשר שנים בלהקה, שמחתי שנהרין הציע לי להישאר בבת-שבע בתפקיד ניהולי. אני חושב שהוא תמיד העריך את הדומיננטיות שלי בסטודיו ואת השליטה שלי במידע, ולכן כאשר התפקיד התפנה בזמן הנכון, הוא ידע שיש לי פוטנציאל למלא אותו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ