אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על חלומות וחזרות: מאחורי הקלעים של "עלובי החיים"

רגע לפני שהיא עולה לבמה בהפקה נוצצת בבימויי של משה קפטן, קפצנו לראות איך מרימים בארץ את המחזמר המדובר בעולם. מעבודה קולית ועד חזרות אינסופיות, בואו לסיבוב לראות מה מתרחש על הבמה

תגובות
חנה לסלאו ב"עלובי החיים"
מנחה נופה

"זה המחזמר הכי טוב שנכתב אי פעם", מסכמת כבר בהתחלה מירי מסיקה, שמגלמת את דמותה של פנטין. "המגרעה היחידה שלו היא שהוא לא כולל דיבורים. לאוזן הישראלית, שלא ינקה אופרה ומיוזיקל מגיל אפס, זה יהיה קצת קשה". אחרי "אוויטה" בשנה שעברה (ו"מאמי", אופרת רוק מקומית שרצה בישראל בשנות ה-80), ברוכים הבאים לעולם של "עלובי החיים" – כאן תמצאו המון מוזיקה, אבל גם קוליסות וחלקי תפאורה שעולים ויורדים, עובדי במה שמנסים לא לאבד את הראש ועשרות שחקנים שעושים חימום כשהם חנוטים במעילים (כי המזגן בתיאטרון "הבימה" עובד שעות נוספות).

» עלובי החיים - לוח מופעים
» "עלובי החיים": הצצה לחזרות
» בשיר ובזמרה: מחזות הזמר המבטיחים של השנה

על אחד הכיסאות בקהל יושב הראל סקעת ומתכרבל בתוך עצמו. כמה מטרים ליד אבי קושניר מנמנם על ערמת ווילונות. על כל החבורה הזאת מנסה לנצח משה קפטן, הבמאי שהפך לשם נרדף למחזות זמר גרנדיוזיים בישראל, אבל בשלב הזה נראה שאפילו הוא נכנס לרמה מסוימת של לחץ. אם רגע לפני כן גער בשחקן שלא זכר את סימון הכניסה שלו, כמה דקות אחר כך הוא כבר פשוט התחנן שאנשים יירשמו לעצמם נקודות חשובות. אפשר להבין אותו – שנים שמחזמר בישראל לא עורר עניין כה רב, עוד בטרם עלה. מספיק להציץ בקבוצות פייסבוק של מחזות זמר בישראל ולעקוב אחרי הדיונים הערים סביב ליהוקם של השחקנים השונים, כדי לקבל מושג להיסטריה שאופפת את "עלובי החיים". אבל נראה שהנקודה הבולטת היא העובדה שלא מדובר במחזמר "רגיל" שכולל קטעי שירה ודיבור, אלא שכל כולו, למעט שורות בודדות, מבוצע בשירה. גם שחקנים מקצועיים שנמצאים בחדר החזרות בחודשיים האחרונים, עדיין מתרגלים לעניין.

"זה האתגר הכי גדול שיש", מסביר סקעת שמגלם את דמותו של מריוס, חייל צעיר ומאוהב ואחד ממנהיגי הקרב שבסיפור. "במובן מסוים צריך ללכת נגד המוזיקה, להתעלם ממנה ומהרגש כדי לא ליפול לקלישאות. המוזיקה כאן היא מצוינת, אבל היא לוקחת את זה למקום מאוד ברור. אם אני כשחקן אשתף עם זה פעולה זה יהיה כמו לחם בפיתה".

לא נשמע טעים. למה הכוונה?

מנחה נופה
מנחה נופה
מנחה נופה
מנחה נופה

"כשאתה מנסה לדבר את זה במקום רק לשיר, השירה מצליחה להעביר את העובדה שמדובר ממש בחוויות של בני אדם וזה נהיה מעניין יותר. זה כמו שאני נורא אוהב לשים מלח על דברים מתוקים".גם שועלות תיאטרון וותיקות כמו חנה לסלאו ומיקי קם, שחולקות את תפקידה של גברת תנרדייה, בעלת הפונדק גסת הרוח, מוצאות אתגר בעובדה שמדובר במחזמר שכולו שירה.

קם: "השירה היא כמובן לחם חוקי, אבל זאת פעם ראשונה שאני עושה הצגה שהיא כמעט אופראית".

לסלאו: "השירה חשובה, אבל גם התוכן חשוב"."אני עדיין מנסה למצוא את הבאלאנס בין השירה לבין הדיבור", מוסיף יגאל שדה, שמגלם את דמותו של "האיש הרע", השוטר ז'אבר. "המוזיקה הרי מתואמת עם המילה. למשל כשפתאום אתה שר גבוה, יש סיבה לזה, משהו קורה לדמות על הבמה"

.כמה כיף כשיש שניים

אין ספק שקורה הרבה לדמויות. "עלובי החיים" בגרסת המחזמר החל את דרכו על הבמה ב-1980 והספיק לעלות בישראל בשנים 1987 ו-1999. הגרסה הבימתית לרומאן של ויקטור הוגו, הפכה בעשורים האחרונים לאחד ממחזות הזמר המצליחים בעולם, אולי גם מכיוון שמדובר בסיפור קשה כל כך שמביא את סיפורם של אסיר בכלא הצרפתי, זונה מקומית וצעירים שיוצאים לקרב עקוב מדם על ארצם. הקושי של השחקנים לעומת זאת, התבטא בעיקר בעבודה סיזיפית במהלך החזרות וכעת בשמירה על הקול, שבלעדיו אין להם ממש סיבה לעלות על הבמה.

מנחה נופה
מנחה נופה
מנחה נופה

מיכל שפירא, שמתפקדת כמחליפתה של מסיקה, קיבלה במובן הזה הנחה: "בגלל שאני על תקן של דאבל, יש לי מרווחים גדולים בין ההצגות שיאפשרו לי להתאושש, אבל יש אנשים כמו אמיר שצריכים לשיר שלוש שעות מדי ערב, והשירים כל כך מאתגרים – זה לא פשוט". אמיר אגב, הוא אמיר דדון, זמר רוק שלוהק לתפקיד הראשי בהצגה – ז'אן וולז'אן– ומיד עורר מיני סערה בשל העובדה שהקהל התרגל לראות עד עכשיו מבצעים אופראיים בתפקיד, דוגמת דודו פישר. על הבמה דדון בעיקר נראה כמו וולז'אן קול מאוד שעובד קשה. "אני יכולה ללכת?", שואלת מסיקה את הבמאי קפטן לאחר שחלקה בחזרה תם. הבמאי משיב בחיוב ודדון העייף קופץ מיד "גם אני יכול?". "לא, היא סיימה", מגיעה התשובה. דדון עושה פרצוף עצוב וטוען "אתה אוהב אותה יותר". בין הפסקת סיגריה לחיבוק פרידה ממסיקה, הוא חולק כיצד הוא מתמודד עם עניין השמירה על הקול. "אני מאמין שזה עניין גנטי מאוד. יש זמרים שמעשנים ושותים ועדיין שרים כמו שצריך, ומנגד זמרים שנמנעים ועדיין אין להם קול. בסופו של דבר אלה שני מיתרים והשאלה היא מה קיבלת מההורים".

מה אתה קיבלת?

"אני למשל מעשן ושותה, כמובן במידה, ועדיין מצליח לשמור על הקול שלי. זה בדיוק כמו התימנים האלה שעל הבוקר רצים עשרה קילומטר. אני רץ 500 מטר ומת. אבל אני גם יודע להרגיש כשאני שותה יותר מדי". העובדה שמדובר במחזמר כל כך כך מורכב מבחינה קולית גרמה לכך שאחת הדרישות מבעלי הזכויות בחו"ל, הייתה שלכל דמות יהיה מחליף מוכן להקפצה, למקרה הצורך. מצד אחד פחות עבודה = יותר מנוחה, מצד שני פחות עבודה = פחות כסף. את השחקנים מתברר, המנוחה מעסיקה יותר. "בחודשים הקרובים קדימה אין לי אף ערב בבית", מודה סקעת. "אני לא יודע אם אני אמור להשתגע מזה או לא, אז אני כרגע בהדחקה. יהיה כיף, אבל אי אפשר לעשות את הכל"."הדבר שאני הכי אוהבת בעולם זה תיאטרון", אומרת מסיקה, "אבל אני זמרת עובדת וצריך להודות על האמת - זה מאוד מאוד מאוד לא כלכלי"."זה שהעבודה מתחלקת זה מצוין מבחינתי", מבהירה גם מיקי קם. "ככה כל אחד יכול להמשיך בחייו. אני מופיעה במחזמר 'בילי שוורץ' וחנה משחקת בהצגה 'פליישר'". "וצריך גם לנשום", מזכירה לסלאו. "כיף לנו לחלוק", מוסיפה קם, "התחלנו את הקריירה יחד בהרכב 'רביעיית הבנות של מועדון התיאטרון' בשנת 75. מאז אנחנו חברות".

אתן מנסות לתת טיפים אחת לשנייה או שהשירה שלכן שונה?

"השירה שלנו שונה מאוד. בנוסף זה לא שיש לנו איזה תפקיד מרכזי במחזמר, אנחנו יותר כמו אפיזודה. אבל יש פה בקאסט כמו גרונות ממש מוצלחים. קפטן הבמאי עשה מזה מרק ממש מוצלח, מרק גרונות".

מנחה נופה

"ואז מקבלים מכתב שההצגה יורדת" 

העובדה שמדובר במחזמר עם מוזיקליות עוצמתית וביצועים מרגשים, מצליחה רוב הזמן לדחוק לצד את העובדה שבסופו של דבר מדובר בסיפור קשה שמנסה ללכוד תקופה ענייה ומדממת במיוחד בחייה של צרפת. "כשקראתי אותו גיליתי שוב שזה אחד הרומנים הכי טובים שיש, נסחפתי אליו כמו נערה בת 16 שקוראת רומאן", מודה יגאל שדה. רגע אחר כך קוראים בשמו מהאולם. הוא מפריח התנצלות, שולף אלה ורץ לבמה.

גם מיכל שפירא הצליחה להתחבר מחדש לסיפור, אבל לא בהכרח מהמקום לו הייתם מצפים. "קודם כל אני שחקנית, אז ברור שגם לי עצמי אין ממש כסף", היא מודה, "אפילו יצא לי לשקול לעבוד בזנות. סתם, לא, אבל אני חושבת שלכל שחקן יש את מקומות החיבור שלו שמפעילים אותו. לי למשל אין עדיין ילדים לצערי, ועדיין אני יכולה להתחבר למקום הזה של אמא כואבת, שנאלצת להקריב את עצמה בשביל הבת שלה".ואחרי הכל, נדמה שכל הזוהר והשמחה הם שבריריים מאוד. "בהתחלה יושבים ושרים על כיסא, אחר כך קמים ומתחילים לשיר בעמידה", מתארת קם. "לאט לאט השיר מתחיל לחלחל פנימה לתוך הגוף. פתאום אתה מקבל את העמידה של הדמות. אחר כך באות התלבושות ומכניסות אותך למצב שלה, אתה שם את הפאה ומתחיל לחשוב כמו הדמות ולחלום את החלומות שלה. ואז כותבים לך מכתב שבעוד יומיים ההצגה יורדת וזהו, זה חלק מה-DNA של תיאטרון".

» עלובי החיים - לכל הפרטים

*#