לוצ'ה די למרמור: רגע מפעים של דרמה

האופרה בניצוחו המבריק של דניאל אורן מוצגת בקו מעודן עד קיצוניות, שמניח למוזיקה לתפוס את מרכז הבמה. הדבר מתבטא במיוחד במלאכת המחשבת המוזיקלית שהיא סצנת הטירוף

יובל בן עמי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל בן עמי, עכבר העיר

כמעט שלא יוצא לי לכתוב כאן על אופרה. אמנם הטור נקרא "במה" ויש באופרה במה, אבל כותבו מכונה "מבקר תיאטרון", והעיסוק באופרה כתיאטרון הוא עניין מפוקפק מאוד. זמרי האופרה חייבים להתרכז בכל כך הרבה דברים בעת ובעונה אחת, שיכולת המשחק שלהם נפגמת מאוד בדרך כלל. גם אמנות הליברטו לא שקולה למחזאות: אילו היו עלילותיהן של הצגות תיאטרון דומות לאלה של האופרה, לא היה טעם בתיאטרון ואפשר היה לחסל את התיאטראות בלי הרבה כאב לב.» לוצ'יה די למרמור - כל הפרטים» 2012-13 באופרה הישראלית: בולשוי, "טורנדוט" במצדה והילדים הרעים של המחולמצד שני, יש אופרות ויש אופרות, והעונה הזאת הביאה לאופרה הישראלית את לוצ'יה די למרמור של דוניצטי הגדול. זוהי, אם ליפול לתוך בור הקלישאה, אופרה אחרת, ולא מפני שעלילתה מוצלחת במיוחד (ממש לא), או מפני שהיא משחררת את זמריה לעסוק במשחק של ממש, אלא כי היא צופנת בחובה רגע מפעים של דרמה, שאין שני לו בכל ספרות האופרה. אם "סצנת הטירוף" של לוצ'יה נעשית נכון, מדובר במשהו שאסור להחמיץ, גם אם אתה מבקר תיאטרון, או מבקר ברים, או יועץ מס בדימוס."טרגדיה דל ארטה" ההפקה עוצבה ובוימה בבית האופרה של אוביידו בספרד. יש בה צניעות אלגנטית של בית כפר ספרדי, למרות שהיצירה איטלקית, כמובן, וזירת ההתרחשות שלה היא בכלל סקוטלנד. היא מבוססת על הרומן "הכלה מלמרמור" של וולטר סקוט. במרכז הסיפור אציל סקוטי שכוחו הפוליטי מידרדר עם הכתרתה של מרי מלכת הסקוטים במאה ה־16. האציל מנסה להציל את כוחו הפוליטי המידרדר על ידי השאת אחותו לבעלי שררה, ונאלץ לשם כך לרמות אותה ולהשכיח ממנה את קשר האהבים הנוכחי שלה. בעצם זוהי מעין "טרגדיה דל ארטה". יש בה את כל החומרים של קומדיית רנסאנס: החתן הרצוי, החתן הלא רצוי, בן המשפחה הלוחץ והנערה התמה. חסר רק ארלקינו שיציל את המצב וימנע שפיכות דמים.אל תצפו לחצאיות סקוטיות ונופים. "לוצ'יה די למרמור" (צילום: Noviembre)הבמאי אמיליו סאחי והבמאי המחדש חוויאר אולסיה בחרו בקו מעודן עד קיצוניות, שלעתים הופך את ההפקה כמעט לביצוע קונצרטי של "לוצ'יה". דקות ארוכות אחרי שמופיע אהוב הנפש האמיתי לחגיגת כלולותיה של אהובתו הגזולה, התנועה היחידה המתחוללת על הבמה היא התרוממות אטית של הגיבורה מכיסאה. אל תצפו לחצאיות סקוטיות ונופים של ערבות עשב. ההתרחשות ממוקמת בפרוזדור של קשתות אבן, ומשתתפיה לבושים בסגנון אירופי של סוף המאה ה־19. שתי הבחירות מממשות פשטות על הבמה: הבחירה בתפאורה אומרת "כל מקום", הבחירה במלבושים אומרת "אופרה". שתי אלה, כמו בימוים התנועתי של הזמרים, מותירות למוזיקה לתפוס את מרכז הבמה. והיא תופסת אותו.כוח עוצר נשימה לא היו הרבה הפקות מוצלחות כל כך מבחינה מוזיקלית בתולדות האופרה הישראלית. אני ממליץ למנהליה להרים מהר טלפון לדויטשה גרמופון ולהתחיל לחפש חיבורי XLR מסביב לבמה. המנצח דניאל אורן מבריק באמת, הוא מצליח לבודד את הצלילים לכדי שירה כשיש בכך צורך ולאגד אותם לכדי כוח עוצר נשימה ברגעים אחרים (לא מדובר במליצה: ביותר מרגע אחד מצאתי את עצמי פולט אוויר שנכלא בריאותי זמן רב). הסולנים הם פשוט אחד אחד. אמנם יותר מקאסט אחד יציג את האופרה הזאת, ואין לדעת ממפגש אחד איתה איך נשמעים כל הזמרים, אבל הקאסט שלו זכיתי להאזין, עם לורה קלייקומב בתפקיד לוצ'יה ופיירו ג'וליאצ'י כאהובה, אדגרדו (שמות הדמויות איטלקיים, למרות סקוטיותן), היה נפלא.בטנור ג'וליאצ'י יש איטלקיות מנצחת: מין דחיפות דרמטית שבאה ממקום טוב באמת. היא עשתה את אריות הסיום לכמה מהיפות ביותר שנשמעו מפי גבר על הבמה ברחוב שאול המלך, ואילצה אותי ואת חברתי לטוס מהאופרה ישר לפאפא'ס ולהזמין ניוקי פרמזן. בכלל, אחת מנקודות התורפה של האופרה הישראלית היא זמרים גברים, ודווקא בדגש על שחקני החיזוק מחו"ל. הפעם הגברים מפליאים לעשות, החל במקהלה וכלה בבריטון הנהדר יונוט פאסקו, שגילם את אנריקו, האח הזומם.כל החומרים של קומדיית רנסאנס. "לוצ'יה די למרמור" (צילום: Noviembre)  כן, אבל אפילו שורה של זמרים טובים לא הופכת אופרה למשהו נשגב, בשביל זה צריך זמרת: זמרת בשמלת כלולות שיורדת מחדר שינה שבו ביצעה דמותה רצח נורא, זמרת שפוסעת על שטיח אדום ענקי בין באי נשף הכלולות, שהשתתקו וקפאו, ושרה לא על הרצח ולא על החתונה, אלא על אודות האהוב שלעולם לא יהיה שלה והחיים שלעולם לא יחיו יחדיו, כאילו כן יהיה שלה, כאילו כן יחיו יחדיו.קלייקומב, כישרון עדין מאין כמותו, עושה חסד עם מלאכת המחשבת המוזיקלית המתוחכמת והיפהפייה שהיא סצנת הטירוף. כשהיא מסיימת, ברור פתאום לכולם למה יש אופרה בעולם ולמה טוב שהיא מבוימת בעידון כה רב. לידי ישבה מטרונית צרפתייה, שוודאי חזתה ביותר מאופרה אחת בחייה. היא הפטירה "Incroyable!" כבר אחרי האקספוזיציה של המערכה הראשונה, אבל המערכה השנייה, הכוללת את רגע האמת של קלייקומב, הוציאה ממנה שצף בלתי ייאמן של "Manifique!" ו"Superbe!". תיאטרון או לא תיאטרון, הזדהיתי עם כל מילה.

לוצ'יה די למרמור - מאת גאטנו דוניצטי, ליברית מאת סלוודורה קאמרנו. מנצח: דניאל אורן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ