זה לא פשוט לרקוד: המדינה שכחה את הרקדנים הסלוניים

ליאנה אודיקדזה מאשדוד וארטיום ליאסקובסקי הם אלופי עולם ישראלים שכנראה לא שמעתם עליהם. למה המדינה לא תומכת בענף הריקודים הסלוניים ומה זה דורש מהם? ראיון מיוחד

דור גפני, כל הדרום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דור גפני, כל הדרום

ליאנה אודיקדזה בת 18 מאשדוד וארטיום ליאסקובסקי בן 20 מפתח תקווה, הם אלופי העולם בריקודים סלוניים, אבל ייתכן מאוד שלא שמעתם על כך. אחרי הכל, לא מדובר בענף אולימפי וגם לא בכדורגל או בכדורסל. זוג הרקדנים האלה עשו היסטוריה כשהיו הישראלים הראשונים שזכו באליפות העולם בתחומם עד גיל 21, אבל הם ובני משפחותיהם נאלצים לשאת במרבית העלויות הכרוכות בעיסוק שלהם ויש הרבה כאלו. ההישגים היוצאים מהכלל שלהם ממחישים את מצבם של הספורטאים הישראלים בענפים רבים שלא זוכים כמעט בכלל לתמיכה ומימון מצד המדינה, וגם להשיג לעצמם ספונסרים זה עסק לא פשוט.» עכבר אשדוד - כל מה שקורה בעיר» "אילוף הסוררת": בידוריזציה להמונים» "העטלף": האופרטה ההונגרית נוחתת בתל אביב» יניב ביטון משתלט על התעשייה: ריאיוןביום שלישי שעבר הם עלו לבמה וקיבלו את פרס "ספורטאי השנה" מידי השרה מירי רגב בטקס שנערך בתיאטרון הבימה. השנה האירוע היה חגיגי במיוחד ולראשונה שלושת גופי הספורט חברו יחד - הוועד האולימפי בישראל, הוועד הפראלימפי בישראל והתאחדות "אילת" לענפים תחרותיים לא אולימפיים. לצד דמויות כמו ערן זהבי, שזכה בתואר כדורגלן השנה, עמרי כספי כדורסלן השנה ושי דורון, קפטנית מכבי מ.ס אשדוד בנות ונבחרת ישראל, שקטפה את תואר כדורסלנית השנה, נבחרה אודיקדזה לספורטאית הצעירה של השנה מטעם התאחדות "אילת". הזוג קיבל תעודת הוקרה על הזכייה באליפות העולם ופרס כספי. בשנה שעברה הם נבחרו כמצטייני האיגוד. אגב, בין המועמדים לתארים השנה היתה אמה של אודיקדזה, רוזנה, שהיא המאמנת שלה ושל ארטיום. אך מאחורי החיוכים היה גם עצב מסוים. "זה אצלנו בדם" "ארטיום ואני רוקדים ביחד שש שנים, וההישג הכי חשוב הוא שזכינו באליפות העולם לריקודים סלוניים לטינו-אמריקאים עד גילאי 21 במולדובה שנערכה בחודש אפריל", אומרת ליאנה, תלמידת כיתה י"ב במקיף ה' באשדוד. היא ילידת הארץ, ההורים עלו מגיאורגיה ב־1992. "נולדתי למשפחה של רקדנים ואני רוקדת מגיל 4 באקדמיה לריקודים סלוניים באשדוד של הוריי, בוריס ורוזנה אודיקדזה – 'ציספרס'. בגיאורגית זה אומר צבעי השמים. שניהם מאמנים אותנו כזוג ויש גם אימונים יחידניים. אמא ואבא רקדו בעבר. אחותי, מאריקה (20) רוקדת ריקודים אירופאים ואחי הגדול, תמזי (38) שחי בארצות הברית, גם רקד. יש קרובי משפחה נוספים שרוקדים. זה אצלנו בדם. כיום, האימונים נערכים באולם הספורט של מקיף ח'". זוגיות בימתית שנמשכת כבר שש שנים. ארטיום וליאנה (מתוך אלבום פרטי)זה שההורים הם המאמנים שלך, הופך את הסיפור ליותר קשה?"אני חושבת שכן. הריקוד סובב אותי 24/7, גם כשאני באה הביתה, עוסקים בריקוד ובמה שסובב אותו. הם גם הרבה יותר קשוחים איתי כדי שלא יגידו שהם עושים הנחות לבת שלהם. הציפיות ממני גבוהות. מידי פעם זה יוצר מתחים כי לא תמיד בא לי לבוא הביתה ולדבר על ריקודים, אימונים, בגדים לתחרויות וכו'. ההורים שלי תמיד רוצים שאהיה עוד יותר טובה, זה טבעי. אז כן, יש רגעים שקשה אבל הריקודים הם כל החיים שלי".אחותך, מאריקה, גם רקדנית. יש תחרות ביניכן?"פעם היתה, אפילו היינו מתחרות אחת מול השניה בתחרויות. אבל היום אנחנו בשני סגנונות שונים, היא באירופאי ואני בלטינו-אמריקאי".הגעתם להישגים יוצאי דופן כאלופי הארץ והעולם, למרות זאת אתם מתמודדים עם מציאות כלכלית מאוד לא פשוטה. "נכון. באשדוד אני לא מקבלת תמיכה כספית כלשהי מהרשות המקומית. ראש העיר אומנם נתן לי מכתב הערכה אבל לא מעבר לזה. לגבי תחרויות בחו"ל ונסיעות, התאחדות "אילת" עוזרת במימון ונותנת מלגות. ישנה גם ההתאחדות הישראלית לספורט הריקוד שמממנת השתתפות באליפות העולם. אבל זה אפילו לא מכסה את ההוצאות. מצד אחד, זו גאווה לבוא ולייצג את המדינה, ומה יותר מרגש מלזכות ולעמוד על הפודיום במקום ראשון לקול נגינת ההמנון, אבל מצד שני, אתה והמשפחה שלך ועוד אנשים טובים באמצע הדרך מכסים את ההוצאות".מהם סדרי הגודל?"צריך לשרוף חסכונות בנק, זה ספורט שקשה לסחוב אותו. התלבושות מאוד יקרות, כל שמלה שלי עולה 1,500 עד 2,000 יורו בהזמנה אישית מחו"ל. כל חודשיים אני מחליפה. זה לא כולל נעליים, איפור, תכשירים, שיער. שיעורים פרטיים בחו"ל, מחנות אימונים ונסיעות לחו"ל. בכל שנה מוציאים עליי 85 עד 100 אלף שקל. מתוך זה ההורים שלי מוציאים לפחות שלושת רבעי". גם ההורים מדברים על תמיכה שחסרה ואומרים: "אנחנו מאוד רוצים שתהיה יותר תמיכה כלכלית מצד המדינה, הרשויות, טוטו, משרד הספורט". צריך לשרוף חסכונות בנק. ליאנה וארטיום על הפודיום (מתוך אלבום פרטי)ליאנה, כמה שעות את משקיעה בשבוע באימונים?"חמישה ימים בשבוע, שעתיים-שעתיים וחצי ביום. בחלק מהימים האימונים זוגיים ובחלק יחידני".מה החלום, מה השאיפה הגדולה?"להתפתח, להיכנס לדרגות עוד יותר מקצועניות בריקוד. מקווה שנגיע למשחקי העולם, זאת המקבילה לאולימפיאדה, רק לענפים הלא אולימפיים. הייתי רוצה שהספורט הזה יקבל יותר יוקרה והכרה. לא פעם מזלזלים ואומרים דברים כמו 'אה, ריקודים סלוניים? זה ריקודים שרוקדים בסלון'. אני מאמינה שבעתיד הענף יכנס גם לאולימפיאדה. היה רעיון כזה לגבי טוקיו ב־2020 אבל זה כנראה לא יקרה עד אז".איך את מסתדרת עם הלימודים?"לא קל. אני בכיתת מופ"ת ועושה בגרות מורחבת בכימיה, פיזיקה, ביוטכנולוגיה ומתמטיקה 5 יחידות". לתחביבים יש לך פנאי?"בקושי. אני אוהבת אופנה. וגם ריצות. כושר. לאחרונה התחלתי לעסוק גם באגרוף". וחבר?"יש. מקסים שפירא, כדורגלן בעירוני אשדוד, הוא בכיתה שלי".מי רקדנית יותר טובה, אמא או את?ההורים: "היא".מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?"להיות מורה לריקודים ולהמשיך את בית הספר של ההורים שלי, וגם להיות רופאת שיניים".   כמו אח ואחות בהתאחדות "אילת", המשענת העיקרית של זוג האלופים, אומרים שבניגוד לספורטאים בתחומים אחרים שמקבלים תמיכה רחבה יותר (אם כי ראינו למשל שגם לשחיין אולימפי כמו יעקב טומרקין האשדודי ממש לא קל לחיות משחיה - ד.ג.) וקל להם יותר לגייס ספונסרים, ספורטאי הענפים התחרותיים הלא אולימפיים מקבלים מלגות מצומצמות בהרבה, ועובדים קשה על מנת להשיג ספונסרים, אם בכלל.היה צריך לשחרר קיטור. ארטיום עם ליאנה בנתב"ג (מתוך אלבום פרטי)הסיפור האישי של ארטיום ליאסקובסקי מזכיר במידה מסוימת את זה של ליאנה. הוא מבוגר ממנה בשנתיים וכיום בנוסף לאימונים ותחרויות, הוא עצמו מאמן. "התחלתי לרקוד בגיל 4.5", הוא מספר. "ההורים, סבטלנה וסרגי, אמרו ואני עשיתי. אחותי הקטנה, קארינה, בת 6 וחצי, גם היא רוקדת מאותו גיל. כשהייתי בן שנתיים וחצי עלינו לארץ מאוקראינה והגענו לפתח תקוה כי כבר היו פה קרובים מצד אבא שעלו שנתיים-שלוש לפנינו. שנה אחר כך אמא פתחה עסק להלבשת נשים במרכז העיר, ברחוב חובבי ציון. היתה לה קליינטית שהנכדה שלה רקדה במועדון ריקודים סלוניים בעיר ואמא הציעה שאלך. הייתי ילד היפראקטיבי וגמיש והיה צורך לשחרר קיטור."בהתחלה חשבו לשלוח אותי לאקרובטיקה אבל נלחצו בגלל ששמעו שיש בענף הזה הרבה פציעות. ככה התחיל הרומן שלי עם הריקודים. מאז זה כבר הרבה מעבר. הריקודים הם החיים שלי, אני מוכן להקריב למענם. ויתרתי על חברים ועל כל מה שאפשר. בשביל הריקודים למעשה, ויתרתי על הכל, חוץ מלימודים".ביסודי למד בבית הספר "שיפר", בחטיבה ב"בן צבי" ובתיכון ברב תחומי ב'. הוא היה בכיתת מצטיינים וסיים עם בגרות מורחבת בביו-טכנולוגיה. בגיל שש התחיל להתחרות. "מגיל 9 הבנתי שזה רציני, אז יצאתי לתחרות בהולנד", הוא מספר, "וזאת היתה התחרות הבינלאומית הראשונה שלי. הגעתי למקום הראשון לגילי וחזרתי הביתה עם גביע".כמה גביעים ומדליות יש לך היום?"יש לי בחדר משהו כמו 70 גביעים ו־250 מדליות. בפעם ראשונה הייתי אלוף הארץ בגיל 10. עם ליאנה אנחנו אלופי ישראל שש שנים". איך נוצר החיבור ביניכם?"הכרתי את אחותה, מאריקה, שבאה לעודד באחת התחרויות. בהתחלה היו קצת חיכוכים בינינו, כי אני גדול ממנה בשנתיים ובאתי כאלוף ישראל ואז אחותה היתה אלופת ישראל בתחום שלה. היה קצת קשה להתרגל אחד לשני. אחרי שלושה חודשים התחרינו לראשונה כזוג באליפות בינלאומית שנערכה בארץ ואז הבנתי שהחיבור מוצלח, יש הרמוניה ויש עתיד. אחרי חצי שנה כבר זכינו באליפות ישראל. מאז אנחנו אלופים כל שנה ברצף בסגנון לטינו-אמריקאי. היינו ארבע פעמים אלופי הארץ גם באירופאי ובשנתיים האחרונות בסגנון הלטינו-אמריקאי, כיום אנחנו אלופי ישראל בסגנון זה עד גיל 21. ארבע פעמים היינו בגמר אליפות העולם.עם ההורים של ליאנה בפרס ספורטאי השנה (מתוך אלבום פרטי)"ב-2010 עשינו היסטוריה, היינו הזוג הישראלי הראשון שמגיע לגמר אליפות בריקודים סלוניים, בריגה שבלטביה. ב־2013 לקחנו מקום רביעי באליפות אירופה בחצי האי קרים ושישי באליפות העולם בסין עד גיל 18. ב־2014 הגענו למקום החמישי באליפות העולם בספרד ובחודש אפריל 2015 זכינו במקום הראשון באליפות העולם, מדליית זהב, במולדובה, עד גיל 21".אם כך, למה עוד נותר לשאוף?"אנחנו נכנסים לקבוצת הבוגרים והשאיפה היא להיות אלופי ישראל, אלופי אירופה ואלופי העולם. לקחת אליפות העולם גם ב'שואו', תחרות שהיא יותר לראווה ויותר יצירתית".כמה שעות אתה מתאמן בכל יום?"שעתיים-שלוש. אנחנו מתאמנים יחד באולם באשדוד אצל הוריה של ליאנה ארבע פעמים בשבוע ובימים האחרים אני בחדר כושר. אני אוהב לרקוד עם ליאנה. אנחנו כמו אח ואחות, אני מכיר את כל היתרונות והחסרונות שלה. אנחנו משפחה".יש זוגות רקדנים שהם זוגות גם בחיים?"כן, יש אבל אנחנו מעדיפים לשמור על זה מקצועי. אני פנוי, אם מישהי קוראת ומעוניינת".היא חייבת להיות רקדנית?"לאו דווקא, אבל שתהיה ספורטאית".מה החלום שלך? "החלום שלי הוא לאמן דור צעיר שיעפיל לגמרים, לשפוט בתחרויות בינלאומיות וכמובן לנצח את שאר התחרויות".איך אצלך מסתדר הקטע הכלכלי?"אנחנו מקבלים תמיכה מהתאחדות 'אילת', מלגה חודשית לכיסוי חלק מההוצאות. יש לי ספונסר לבגדים. עד לפני שנתיים בערך רוב הנסיעות וכמעט הכל היה במימון ההורים. ככל שהענף יותר פופולארי אנשים יותר ישקיעו בו.  זה ענף שלדעתי חייב להיות באולימפיאדה, הוא לא מאוד שונה מהתעמלות אומנותית".מה עם צבא?"רציתי להתגייס כספורטאי מצטיין ולא נתנו לי, אני מקווה שזה עוד יסתדר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ