פרסי עכבר העיר 2015: ההצגה הטובה של השנה

המחזה המטלטל של שרה קיין, העיבוד של הקאמרי לאיבנוב של צ'כוב, הביוגרפיה הדמיונית של אליס מארץ הפלאות ואוויטה של הבימה. מי תבחר להיות הצגת השנה?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

ביליתם, יצאתם, טעמתם, ראיתם ושמעתם - ועכשיו הגיע זמן לסכם! עכבר העיר מזמין אתכם לקחת חלק בבחירת המופעים, המסעדות, המקומות ואירועי התרבות של השנה. איך משתתפים? נכנסים לאתר התחרות, בוחרים את המועמדים האהובים עליכם מבין האפשרויות בקטגוריות השונות, ממלאים את הפרטים ונכנסים להגרלה נושאת פרסים, ובהם טיסות וחופשות זוגיות בחו"ל מתנת ישראייר.

» פרסי עכבר העיר - לאתר התחרות» מופע המחול הטוב של השנה» התערוכה הטובה של השנהכשמסתכלים אחורה על השנה שחלפה נראה שהתיאטרון ממשיך לחזק את מעמדו הבטוח, ויחסי הגומלין בינו ובין קהלו ממשיכים להתנהל כרגיל. התיאטראות הגדולים המשיכו להוציא הפקות בומבסטיות עם שמות גדולים ("אופרה בגרוש", "אוויטה", "בילי שוורץ"). ועם זאת ראינו השנה גם החלטות אמיצות של התיאטראות שהחליטו לא לבחור תמיד את הצעד הבטוח ולאתגר את הקהל עם הפקות יותר קשות לעיכול ("4.48 פסיכוזה" ו"אליס" למשל).

"אוויטה" מגולל את סיפורה של אווה פרון, שגדלה כנערה ממעמד נמוך בארגנטינה, והייתה אך כפסע מלהיבחר לתפקיד סגנית נשיאת המדינה. היא הייתה דוגמנית, שחקנית, שדרנית רדיו, אישה שכונתה לא פעם "זונה" כי פילסה את מקומה בפסגה דרך מיטותיהם של גברים בעלי השפעה, ולבסוף רעייתו של הקולונל חואן פרון, ואחת הדמויות האהובות ביותר בארגנטינה. המחזמר משרטט גם את התהפוכות הפוליטיות בארגנטינה במחצית הראשונה של המאה ה-20. לתוך העלילה, המבוססת על אירועים אמיתיים, שולבה דמותו של צ'ה גווארה כמספר. מנימוקי השופטים: "אוויטה" הוא כמעט אופרה באופיו, משום שהוא מושר כולו – מהתחלה ועד הסוף. ככזה הוא מחייב בימוי גדול מהחיים, אחרת ייפול למחוזות מביכים. ומשה קפטן הלך על הגדול. שלושה עמודים עיקריים החזיקו את ההפקה הזאת – רן דנקר כצ'ה גווארה, שיכולותיו הווקאליות קיבלו כאן ביטוי ראוי, אך איכותו בלטה דווקא במשחק מאופק ובטוח, שאיזן היטב את המלו-דרמה שעל הבמה. שירי מימון, שהיא בחירה מושלמת לתפקיד, הפליאה בשירה, בריקוד ובעיקר ביכולת לשלב בין שניהם בלי למצמץ. נכון, אווה פרון שלה הייתה נראית קצת יותר מדי נאיבית, גם ברגעים שבהם היה ברור שהיא מסובבת את כולם על האצבע הקטנה שלה, אבל זה לא הפריע ליהנות מהאמנית המוכשרת והמקצועית הזאת. ולבסוף, הכוריאוגרפיה של אביחי חכם שהיוותה שיא חדש של יצירתיות, ומילאה את הבמה בתנועה וקצב. הנאמברים ל"בואנוס איירס" ו"הכסף פשוט נשפך" הם בפשטות בית ספר לכוריאוגרפיה, עם דילוגים אלגנטיים בין טנגו, פלמנקו וסלסה, ובעיקר עם היכולת לחשוב על כל פרט ותזוזה קטנה של המשתתפים על הבמה. (טל לוין)» אוויטה - לכל הפרטים משחק מאופק ובטוח. "אוויטה" (צילום: מנחה נופה)האבא - בית לסין, במאי: רוני פינקוביץ'

המחזה חדש של פלוריאן זלר מציג נקודת מבט מקורית ומעניינת על הזקנה. אנדרה (ששון גבאי) הוא קשיש פריזאי שמטופל על ידי אן בתו (יעל וקשטיין), קרובת המשפחה היחידה שנותרה לו לאחר מותן של אשתו ובתו השנייה. הדמנציה שפוקדת אותו משבשת עבורו את העובדות, כמו גם את ההתמצאות במרחב ובזמן. אך בניגוד לייצוגים טיפוסיים של זקנה, כאן הצופים הם אלה שמתבלבלים יחד איתו. רגע אחד סבור אנדרה (ואיתו הקהל) שהוא נמצא בדירתו, ובתו מנסה להכריח אותו לקבל מטפלת (ירדן גוז) משום שהיא (הבת) עוזבת ללונדון בגלל אהבה חדשה. ברגע אחר, לכאורה באותה דירה, מתברר שמדובר דווקא בביתה של אן, שמתגוררת עם בעלה הראשון, ומזמינה את האב לחיות עמם באופן קבוע. בתחילה היא גרושה שמואסת בהתנהגות של אביה העקשן, ולפתע היא מלאת אמפתיה ונאבקת בבעלה כדי להשאירו בקרבת מקום. ואם כל זה לא מבלבל מספיק, אן ובן זוגה מגולמים כמעט בכל סצנה על ידי שחקנים אחרים. כך כפי שאנדרה לא מבין מה מתרחש סביבו, ובטוח שמנסים להערים עליו, כך גם הצופים קולטים את המציאות דרך עיניו ונעשים חשדניים ומבוהלים. מנימוקי השופטים: זלר מצליח להתחמק כמעט לגמרי מהעיסוק המוכר בזקנה. אין כאן ביקורת של ממש על הבת, אלא הצגה כנה של הדילמות והכאבים הקשורים בחילופי התפקידים בין ילד להורה. בד בבד זלר כמחזאי ורוני פינקוביץ' כבמאי עושים מאמץ ניכר להימנע מתצוגה פורנוגרפית של הזקנה, כתהליך מפחיד ומאיים של אובדן צלם אנוש. כמו כן נעשו שתי בחירות חשובות בעיבוד הנוכחי, שהופכות את "האבא" להצגת חובה ממש - הראשונה והמשמעותית מכולן היא ליהוקו של ששון גבאי לתפקיד אנדרה. לגבאי יש יכולות תיאטרליות מוכחות וידועות, אלא שהתפקיד הנוכחי הוא כנראה אחד הטובים שקיבל לידיו בשנים האחרונות בבית לסין. ופינקוביץ' שהדגיש בצדק את הרגעים הקומיים במחזה של זלר, ועודד את גבאי לנצל את כישוריו הקומיים מבלי ליפול למלכודות של גרוטסקיות. גבאי מצידו הגיש משחק מרובד, שבו טיימינג קומי מדויק אינו בא על חשבון הדרמה. (טל לוין)» האבא - לכל הפרטיםנקודת מבטו של אדם בערוב ימיו. "האבא" (צילום: דניאל קמינסקי)רומיאו ויוליה - תיאטרון באר שבע, במאי: עירד רובינשטיין

רומיאו ויוליה הוא סיפור האהבה הגדול של כל הזמנים בלבוש מודרני מאת ויליאם שייקספיר. קיץ לוהט בוורונה. משפחת קפולט ומשפחת מונטגיו, שתי משפחות יריבות, מציתות מחדש סכסוך ישן, והאלימות משתוללת ברחובות. בצד השני של העיר, יוליה בת ה 14- מתאהבת ממבט ראשון ברומיאו. אבל יוליה היא קפולט, ורומיאו הוא מונטגיו. אהבתם אסורה ומסוכנת ודינה אחד - מוות. בתוך שלושה ימים ייחתם סיפור האהבה הגדול של כל הזמנים. כדי להיות זה בזרועות זה, רומיאו ויוליה יילחמו נגד כל הסיכויים, כנגד כל המוסכמות, במסלול של דם ואש - עד הסוף המר.מנימוקי השופטים: אחרי פרשנות מבריקה ל"מחברת הגדולה" הגיעה עירד רובינשטיין לשייקספיר. גם כאן בולט הסגנון הבימוי שלו, שמקבל השראה מתנועה, פנטזיה ומעמיד תיאטרון אנטי-ריאליסטי מתוך עיקרון. רומיאו ויוליה שלו הם כבר מזמן לא של שייקספיר, אלא של עולם בדיוני חדש, שמבקש לומר משהו גם על אלימות ואיבה חסרות היגיון, ממש כשם שהוא אומר משהו על תיאטרון, שלא צריך לעסוק בשעתוק של החיים. משחק מצוין של אביגיל הררי ותום אבני הפך את ההצגה לאחת המדוברות והמצליחות של השנה. (טל לוין)» רומיאו ויוליה - לכל הפרטיםסיפור האהבה הגדול של כל הזמנים. "רומיאו ויוליה" (צילום: יח"צ)Attempts on her Life או בעברית: אן  - ג'ייסון דנינו הולט, תיאטרון תמונע מחזהו פורץ הדרך של מרטין קרימפ מ-1997 (עם הכותרת באנגלית בלבד) מוגדר כ-"17 תרחישים לתאטרון". מעבר לזה - אין בו דמויות מוגדרות, עלילה שמתפתחת באופן ברור, הוראות במה או ציון של מקום. גם הדמות הראשית בו, אן, אינה מופיעה אפילו פעם אחת. ג'ייסון דנינו הולט תרגם, עיבד וביים את המחזה, ומביא את עולמו של קרימפ דרך סצנות דחוסות - תלושות לכאורה, אך לגמרי קשורות רעיונית ורגשית - אשר חושפות תרבות השקועה בחיפוש נואש אחר משהו שאינו בר השגה.

מנימוקי השופטים: ג'ייסון דנינו הולט הצליח לברוא עולם בימתי המציג שבר תהומי בצורה השלמה ביותר. בחירותיו העיצוביות, הדרמטורגיות והמוזיקליות המוקפדות יוצרות שפה אסתטית שלחלוטין משקפת את עומס היתר הרגשי והחושי שנוכח במחזה של קרימפ. גם עבודת העיבוד האינטליגנטית, ששוזרת בטקסט המקורי וידויים אוטוביוגרפיים של השחקנים, מוסיפה למחזה רבדים חדשים ומחברת אותו אל ה-"כאן ועכשיו" שלנו. (עידית סוסליק)» Attempts on her Life או בעברית: אן - לכל הפרטיםעולם אלים. "Attempts on her Life או בעברית: אן" (מתוך מודעת המופע)אליס - תיאטרון גשר, במאי: יחזקאל לזרוב המחזאי רועי חן והבמאי יחזקאל לזרוב רקחו ביוגרפיה דמיונית פיוטית סביב דמותה של אליס לידל, הילדה שהיוותה השראה לצמד ספרי "אליס" המיתולוגיים של לואיס קרול. שלוש שחקניות שונות (בר שדה, נטע שפיגלמן ואפרת בן צור) מגלמים את אליס בתקופות שונות בחייה, בעוד פוסעת במשעולים המסוכנים של ארץ הפלאות המציאותית להכאיב. מוטיבים פנטסטיים מתוך הספרים של קרול מתערבבים עם דרמה פסיכולוגית מטרידה, שמעניקה זווית הסתכלות חדשה לקלאסיקה הספרותית.מנימוקי השופטים: הטיפול שרועי חן מעניק לעולם של לואיס קרול הוא מלאכה לא פחות ממבריקה, בעוד שיחזקאל לזרוב מעביר את החומר הזה לבמה עם חוש אותנטי לפיוט ורוח הרפתקנות בריאה. התוצאה היא חווייה בימתית נדירה באיכותה, קסומה וצורבת, שקובעת רף איכותי גבוה ונדיר לתיאטרון הישראלי. (מרט פרחומובסקי)בהשראת דמותה של אליס מספרו הנודע של קרול. אליס (צילום: דניאל קמינסקי)

איבנוב - תיאטרון הקאמרי, במאי: ארתור קוגן עיבוד עכשווי למחזה פחות מוכר של אנטון צ'כוב. ניקולאי (טיראן), בעל אחוזה רוסי שקוע בחובות, ששקוע בסבך רומנטי-מוסרי בין אישתו שרה (הלנה ירלובה), יהודייה שהמירה למענו את דתה וכעת גוססת ממחלה קשה, לסשה (דנה מיינרט), בתם הצעירה של שכניו, שלכאורה הוא הולך ומתאהב בה. הבעיה המרכזית של איבנוב היא העדר יכולת לקבל החלטה בגלל עכבות כאלה ואחרות, מה שהופך אותו למעין גלגול רוסי של המלט השייקספירי.מנימוקי השופטים: ארתור קוגן ואיתי טיראן רקחו יצירת אמנות אמיתית ונדירה באיכותה, עם פרשנות רעננה ומהודקת לקלאסיקה הרוסית. המציאות הבימתית שקוגן בונה, כמו גם החלל בעיצובו של מיכאל קרמנקו מתיאטרון גשר, הם נקיים, מדויקים ועשויים בטעם. דבר דומה ניתן לומר גם על עבודתם של השחקנים, שאינה רודפת אחרי "רוסיות" מעושה או תקופתיות מלאכותית, ומתאפיינת בפשטות ואנושיות. כתוצאה מכך, החומר הזה הופך להיות רלוונטי, קרוב ומרתק מתמיד. (מרט פרחומובסקי)קומדיה על חלומות ואכזבות. "איבאנוב" (צילום: ליאור נורדמן)יהוא - תיאטרון הבימה, במאי: אילן רונן הדרמה התנ"כית של גלעד עברון, שעלתה לראשונה ב- 1992, עוסקת באיש צבא אכזר וצמא דם (גיל פרנק), שניצל מהוצאה להורג על-ידי ראש השרים זיף (דב רייזר), בתקווה שישמש אותו לצרכיו הפוליטיים. אלא שיהוא מנצל הזדמנות, תוקף עם חייליו את ארמון המלוכה והופך למלך ישראל. כעת זיף הפוליטיקאי העסקן צריך לשאת בתוצאות מעשיו, ולהתמודד עם אחריותו להבאתה של מפלצת לכס השלטון.

מנימוקי השופטים: הפקה רצינית ומרתקת, שנעשתה בהרבה מחויבות ותשומת לב לפרטים. המנהל האמנותי של הבימה אילן רונן יצר עבודה שגם כשאינה לגמרי מדייקת היא עדיין מסקרנת ומגרה, והעולם הבדיוני שמתהווה על הבמה הוא עשיר, מורכב וגם נוגע בשאלות יסודיות לגבי הקיום שלנו כאן ועכשיו, שזה בדיוק מה שתיאטרון במיטבו צריך לעשות. (מרט פרחומובסקי)כל סצנה מצליחה להיות מרתקת."יהוא" (צילום: ג'ראר אלון)

תחת השמש - במת מיצג, במאית: כנרת חיה מקס המופע של כנרת חיה מקס לוקח את מושג "המופע" ומפרק אותו למרכיביו הבסיסיים: זמן, חלל, מקום, נוכחות ופעולה. לטובת הבחינה הזאת, עיצבה מקס מרחב מעבדתי, שמטשטש את הגבולות בין הקהל למבצעים, ומוציא את הצופים להרפתקה, שבה הם חייבים לפענח בכל פעם מחדש את החוקיות של העולם הנוצר ואת מקומם בתוכו. אביזרים בנאליים ביותר כמו כסאות, מים זורמים, חישוק וכוסות מפלסטיק הופכים במופע הזה למערך כוחות מורכב ובלתי צפוי.מנימוקי השופטים: "תחת השמש" של במת מיצג הוא עוד מופע מופלא מהנציג המרתק והחדשני ביותר באוונגרד התיאטרוני בישראל. זה מאתגר בהתחלה, אך בסופו של דבר מתגמל מאוד. רגע אחרי רגע, בקצב איטי במכוון המדגיש את זרימת הזמן, חושפת מקס עוד ועוד שכבות של עולם, שסוחף את הצופים פנימה. אט אט, מסובב המופע את נקודת המבט של הצופים על התיאטרון, ובמידה רבה גם על החיים, ומוציא אותם החוצה אנשים שונים ממה שנכנסו אליו. (מרט פרחומובסקי) כולם עוסקים במשהו. "תחת השמש - אנסמבל 209" (צילום: יוליה שיינפלד)פר גינט - אנסמבל עיתים , במאית: רנה ירושלמי אפוס פיוטי קלאסי של הנריק איבסן, הנפרש על-פני מסע חייו של גיבורו העני והנועז, בעל הדמיון המפותח, שמדלג בין הרפתקאות ססגוניות בכוונה להפוך ל"קיסר העולם". בין השאר, הוא חוטף כלה ביום חתונתה, כמעט ומתחתן עם בתו של מלך הטרולים, מתאשפז בבית משוגעים בקהיר ונשדד על-ידי יפהפייה אקזוטית. מנימוקי השופטים: עבודה מוקפדת ומחושבת לפרטי פרטים, שהעבודה הקשה שהושקעה בה מורגשת בכל רגע נתון, והיא מהווה את אחד השיאים ביצירתה של רנה ירושלמי. העיבוד מצליח לעורר את החומרים הקלאסיים לחיים בימתיים משכנעים, שכרגיל אצל ירושלמי מתאפיינים באיפוק רגשי והימנעות עיקשת מראוותנות ומקיטש. (מרט פרחומובסקי) מסע לשיקום הנפש. "פר גינט" (צילום: גדי דגון)

4.48 פסיכוזהתיאטרון חיפה, במאי: עמיר קליגר שרה קיין, אחת המחזאיות הבריטיות החשובות והמשפיעות של המאה ה-20, כתבה את "4.48 פסיכוזה" זמן קצר לפני ששמה קץ לחייה בגיל 28. המחזה המקורי מורכב מטקסט בלבד, המחולק ל- 24 מקטעים, ללא הגדרה של דמויות או של המרחב הבימתי, ומהווה רוב הזמן זרם תודעה של אישה בדיכאון קליני קשה. בהצגה של עמיר קליגר הופך החומר של קיין לפורטרט היפר-ריאליסטי של אישה שמגיע לקצה ההתמוטטות הנפשית, אך בהדרגה, בסיועו של פסיכיאטר עקשן והרבה תרופות, מצליחה לאסוף את השברים.מנימוקי השופטים: הצגה נועזת, מושקעת ובלתי מתפשרת, שהעלתה באולם הגדול של תיאטרון חיפה היא בגדר נס. עמיר קליגר יוצר עולם בימתי מרהיב ושלם מאוד, מתוכנן לפרטי פרטים ובסופו של דבר בלתי נשכח. העולם הזה הוא צורם ולא נעים מצד אחד, כי קליגר מישיר מבט אל השיגעון בלי שום כוונה לשעשע או להעניק פורקן מלודרמטי, אבל מעוצב בצורה יפהפייה ומהפנטת, עם משחק מרהיב של לירון בן שלוש בתפקיד הראשי. (מרט פרחומובסקי)  קטעי טקסט על דיכאון. 4.48 פסיכוזה (צילום: רוני כנעני)צוות השופטים:מרט פרחומובסקי - מבקר התיאטרון של עכבר העיר טל לוין - מנכ"לית, עורכת ראשית ומבקרת המחול של עכבר העירעידית סוסליק - כתבת ומבקרת מחול ותיאטרון במגזין המקוון "פה שם"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ