הכוריאוגרף הלל קוגן: "פרפורמנס זאת לא מילה גסה"

רגע לפני פסטיבל הרמת מסך, מספר הלל קוגן מצוות הניהול האמנותי של האירוע על הביקורות, על הריטאולים לפני הופעה והפחד מלאלתר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

בשנה שעברה, רגע אחרי שננעלו שעריו של פסטיבל המחול "הרמת מסך", החלו לעלות ביקורות קשות כנגד היצירות ובעיקר נגד הקו היצירתי שהנהיג המנהל האמנותי החדש איציק ג'ולי. "אפשר לומר שהשינוי בא בעיקר לידי ביטוי בהעלאת הפסטיבל על אג'נדה צרה ששמה במרכזה את הגוף, בעיקר כפרפורמנס, וניזונה מפילוסופים ותיאורטיקאים", כתבה מבקרת המחול של "הארץ", רות אשל, במאמר שכותרות "מות המחול". "באג'נדה זאת כמעט אין מקום למחול ולא מצאתי בשורות", הוסיפה. צבי גורן, מבקר המחול של אתר "הבמה" אף החמיר וכתב - "עשרה יוצרים נכלאו במתקן שבו המחול הישראלי נכבל בכתונת כפייה פילוסופית שחנקה אותם, והציגה את פרפורי הגסיסה של אמנותם. אין לצערי דרך אחרת לתאר את המכלול של 'הרמת מסך' השנה". עד מהרה אם כך נוצרו שני מחנות – מחד היוצרים העצמאיים שהשתתפו בפסטיבל, ומנגד המבקרים, שהלינו על השינוי הדרסטי שהביא איתו ג'ולי, ושלדבריהם רוקן את הפרויקט מיצירות מחול "רגילות".

עבור הכוריאוגרף הלל קוגן, המשמש גם כמנהל החזרות של אנסמבל בת שבע, ההחלטה האמנותית של ג'ולי דווקא הפיחה רוח חיים במפעל הוותיק. אבל זאת לא הסיבה היחידה שבגלל בחר להצטרף השנה לניהול האמנותי. "קודם כל הזמינו אותי", הוא צוחק. "היו לי התלבטויות כי כיוצר הייתי בהרמת מסך שלוש פעמים, ומהיכרות הפנימית עם המערכת וגם מאיזשהו שיח שהיה תמיד סביב הרמת מסך בקהילת המחול העצמאי, נדמה היה שתהליך הבחירה הוא קצת כמו של משפחות פשע. אמרתי לעצמי – 'מה אני צריך את זה על הראש?'. ואז חשבתי שביצירות שלי אני מדבר על מחול, מבקר את המדיום, אבל לא מציע אלטרנטיבה. זאת הזדמנות להגיד במה אני כן מאמין, מה צריך להיות במרכז הזירה, מה חשוב שאנשים יראו, שיהיה על הבמה בסוזן דלל. כמובן שיש לי אינטרס טבעי לקדם אנשים שאני מאמין בהם, לא כי הם חברים, כי אני מתחבר כי אני מאמין בהם, במה שהם עושים וסבור שחשוב וראוי שיינתן להם מקום".

» הרמת מסך - לכל הפרטים

בכל זאת קשה להתעלם מהביקורות הקשות שהיו על הפסטיבל בשנה הקודמת. זה השפיע על הבחירה שלך?
"הרמת מסך היא מסגרת שמותר לה להיות חדשנית ולערער על המוסכמות, ושנחוץ בה דווקא להשמיע קולות אחרים – גם אם הם לא עולים בקנה אחד עם הטעם המיינסטרימי. זה גם לא מקום שכל דבר בו צריך להצליח, והוא לא אמור לשמש מודל לאיך עבודות צריכות להיות. הפרפמורנס לא בהכרח מערער על הגוף או על מקומה של קומפוזיציה, הוא חלק הזירה. היוצרים הללו מגדירים את עצמם ככוריאוגרפים ולא מאונס. פרפורמנס זאת לא מילה גסה, והוא נותן פתרונות אחרים".

בהקשר הזה, מי לדעתך הוא קהל היעד של הפסטיבל?
"אנשים שמחפשים תוכן מאחורי הצורה, שלא רק מתעניינים באסתטיקה של יופי שמרני – אלא שמוכנים לשאול שאלות, להעמיד בסיכון את ההרגלים כצופים, להמיר את חווית התפיסה הרגילה שלהם בהצעה אחרת, שמסוגלים לעבד את המכלול – פרפמורנס-שיח-תנועה, שמוכנים לשים את הטעם בצד, להתנסות במשקפיים אחרים, בפריזמה אחרת, להתבונן במה שנוצר. לא חייבים לאהוב את זה או להסכים עם זה, אבל צריך להיות מעוניינים להכיר את היצירה העצמאית בשטח. היוצרים לא נבחרו כי הם צריכים לפרק את הקהל, אלא פשוט אין להם נגישות כל כך לקהל גדול. אנחנו מאפשרים להם נגישות למשך שבועיים, לחשוף את הדברים שבדרך כלל נפגשים בהם רק אם מחפשים אותם.

20 שאלות על מחול

מה מופע המחול הראשון שראית?
"הייתי בתלמה ילין במגמת תיאטרון וראיתי את בנות מגמת המחול במופע מחול ניאו קלאסי. דוד דביר כבר היה מנהל המגמה".
מה התנועה שאתה הכי אוהב?
"אצבע משולשת".
טרנינג או טייץ?
"טייץ".
מה הפציעה הכי קשה שהייתה לך?
"היה לי מעצור בחוליות הגב התחתון, משהו שקשור בדיסקים. כשזה קרה על הבמה במהלך הופעה לא יכולתי לסיים אותה. לקח לי חודש להחלים".
אם היית יכול ליצור עבור כל להקת מחול בעולם, במי היית בוחר?
"מממ... מתלבט".
באיזה אולם הכי אהבת להופיע?
"בסוזן דלל".
מה הפאדיחה הכי גדולה שהייתה לך על הבמה?
"הופעתי בבמה בחוץ, היה מאוד לח והחלקתי על התחת. זה היה כשהייתי רקדן בלהקה בשוויץ, ומיד קמתי. זאת פאדיחה גדולה, בעיקר אם בקהל יושבים אנשים שאתה מכיר".
מי המורה הכי טוב שהיה לך?
"אליזבת ז'יביאט – מורה לקנינגהם לימדה בבת דור".
עם איזה יוצר/רקדן/כוריאוגרף הייתה רוצה לשבת לקפה?
"מרס קנינגנהם".
יש לך רק שתי דקות לעשות חימום – על מה לא תוותר?
"למתוח את הגב, ואת החלק האחורי של הרגליים".
איזה מופע טוב ראית לאחרונה?"סתיו מרין – אני רק שאלה, בתמונע".
מה הכי קשה בלהיות כוריאוגרף?
"שיש ציפייה מעצמך שצריך לזוז, להזיז, להתנועע, לגלם את זה בגוף".
מה נותן לך השראה?
"מכשולים".
אם היית צריך לארגן מסיבת ריקודים, איזו מוזיקה היית בוחר? אפרו-ביט.
מה הטעות הכי נפוצה לגבי רקדנים?
"שאם הם טובים הם גם חכמים".
באיזו תקופת חיים היית רוצה לחיות?
"בטח בסיסקיטז".
מה אתה אוכל אחרי מופע?
"המבורגר"
מה הריטואלים שלך לפני הופעה?
"לשנן את הטקסט אם יש טקסט, לחמם את הגוף ממש עמוק, לבדוק שכל החפצים במקום".
מה הכי מפחיד בלאלתר?
"שלא תצליח לעשות משהו שמתכוונים אליו – מתכוון לעשות משהו ולא יוצא לך, כמו שעוגה נופלת, לא בקטע טוב".
אם לא הייתי רקדן, מה היית?
"מוזיקאי".

» הרמת מסך - לכל הפרטים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ