רונית זיו מציגה: איך רוקדים עגנון?

ביצירה חדשה מעניקה הכוריאוגרפית פרשנות מקורית לסיפור הקודר של עגנון. וגם: מה הפציעה הכי קשה שסבלה ממנה? ומה הפאדיחה הכי גדולה שהייתה לה על הבמה? 20 שאלות על מחול

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

מכל סיפוריו של עגנון, נדמה ש"שלוש אחיות" הוא בחירה משונה כשמחפשים השראה ליצירת כוריאוגרפיה. אך עבור רונית זיו, דווקא הסיפור ה"עגום והמכוער", לדבריה, העוסק ב"גביר עשיר ושלוש תופרות שאת שכרן לא יראו", היה נקודת מוצא מרתקת. "הסיפור מאפשר לנו להשתובב, ללכת לאיבוד בין שפה אומנותית של תנועה לבין שפה מילולית, ובעיקר לנוע בין חיות לאחיות", מוסיפה זיו. "הדימויים, המוזיקליות והגופניות שנוכחת בכל מילה ומילה ובכל תנועה והברה היוו את המכנה המשותף בין הריקוד והטקסט. שלוש הדמויות על הבמה הן שתי רקדניות צעירות ורקדן. הם אינם שלוש הנשים התשושות 'שהיו תופרות כלי לבן לאחרים' אלא רקדנים שמנסים להיכנס לסיפור באמצעות גופם ועולם הדמיון. תוך כדי נחשפים מערכות יחסים בין השלושה, ניתוק ומגע, גבולות ותלות".הסיפור עוסק בשלוש אחיות ובעבודה שלך יש שתי רקדניות ורקדן - מדוע?"חשוב היה לי לשלב רקדן בהפקה, כדי מראש לקום ולהגיד זהו מחול בעקבות שלוש אחיות. אנחנו מרסקים את המילים לתנועה ולמשחקים בינינו אבל זה ניסיון לשאוב קצת רוממות נפש מעולמו הדחוס והאירוני של עגנון. זה היה תהליך מרתק ועקבי. כל חזרה בחרנו שורה אחת מהסיפור דיברנו ורקדנו אותה. כל שורה נרקדה בסטודיו ונהנינו למצוא מגוון של ג'סטות והבעות לאותה המילה שוב ושוב". מרסקים את המילים. "שלוש אחיות" (צילום: גדי דגון)

המופע, שייערך במסגרת פרויקט "יוצר אוצר" של עמותת הכוריאוגרפים בסוף השבוע הקרוב (בין ה-29 ל-31 באוקטובר), יכלול גם קריאה משותפת של הסיפור, הרצאה וסדנה בהנחייתה של זיו. רגע לפני שתצלול לעולם העגנוני, סיפרה הכוריאוגרפית לעכבר העיר על הרגע הראשון בו פגשה מחול, החימום שהיא חייבת לעשות והכוריאוגרף שהיא חולמת לפגוש לקפה. מה מופע המחול הראשון שראית? "פינה באוש, 1980 בהיכל התרבות. אולי מומיקס בתיאטרון ירושלים ב-1984. אחר כך גם נסעתי עם דניאל עזרלו לראות את להקת בתשבע בחיפה – היה מדליק".מה התנועה שאת הכי אוהבת? "יש תקופות שזה ללכת, לרוץ, לקפוץ ולהתגלגל או לעמוד על רגל אחת הרבה זמן ולמתוח את הרגל לפנים ולנסות לקרב את המצח, עמידות ידיים, ויש תקופות שמגע, העברות משקל לפרטנר".טרינינג או טייץ? "שמלה עם עקבים, טייץ, שורטס, טריינינג".באיזה אולם הכי אהבת להופיע? "מרכז הכוריאוגרפים Pact – Zollverein, באסן, בגרמניה בפסטיבל פינה באוש. חלל מדהים שנבנה במתחם שהיה מכרה פחם. הוזמנתי לרזידנסי לתקופה ולהשתתף בפסטיבל פינה באוש".מה הפדיחה הכי גדולה שהייתה לך על הבמה? "הופעתי עם שמלת סטרפלס ללא כתפיות והיא אט אט גלשה למטה והותירה אותי ב...".תהליך מרתון עקבי. "שלוש אחיות" (צילום: גדי דגון)מה הפציעה הכי קשה שהייתה לך? "נחיתה לא טובה מקפיצת Cabriole שהסתיימה ברגל מגובסת וקביים, כשבועיים וחצי בלבד לפני הופעה בתחרות גוונים במחול 1999. לא הרמתי ידיים, נכנסתי לחזרות אינטנסיביות עם רקדנית שנכנסה לרקוד במקומי, זכיתי במקום הראשון עם היצירה "רוז לא מחכה", אך מהפציעה לקח לי להתאושש תקופה ממושכת. יש לך רק שתי דקות לעשות חימום על מה לא תוותרי? "תנוחת כלב עם הראש למטה (יוגה)".איזה מופע טוב ראית לאחרונה? "בשלושת החודשים האחרונים הייתי בסטודיו שעות על גבי שעות ולא התפניתי לראות. יש כאן עשייה מדהימה, מחכה ללכת לראות אחרי הבכורה שלנו שבוע הבא".אם היית יכולה ליצור עבור כל להקת מחול בעולם את מי היית בוחרת? "אנסמבל רונית זיו".מי המורה הכי טוב שהיה לי? "בגיל צעיר איבדתי עניין בטכניקות במורים גדולים, שיגידו לי מה צריך לעשות וכל מיני גורואים למיניהם. המורים הכי טובים שלי הם חברים, קולגות ורקדנים צעירים שאני עובדת איתם בסטודיו".עם איזה רקדן/כוריאוגרף/יוצר היית רוצה לשבת לקפה? "מרס קנינגהם".מה הכי קשה בלהיות כוריאוגרף? "השאיפה לפרפקשיין. לא מצליחה להשתחרר מהדרישה שלי לדיוק, והקפדה על פרטים. אני יכולה להתעורר באמצע הלילה כי נזכרתי שצריך לעבוד על תנועה מסוימת, להאריך את העצירה בשתי ספירות או לנסות מוזיקה אחרת לקטע הפתיחה". מה נותן לך השראה? "לילה בלי שינה וגם טקסטים דרמטיים או טקסטים ספרותיים. עסקתי בדמותה של קסנדרה מתוך אגממנון, בהפקה הנוכחית יצאתי מתוך שלוש אחיות – סיפור קצר של ש"י עגנון".אם היית צריכה לארגן מסיבת ריקודים, איזו מוזיקה היית בוחרת? "פיוז'ין של מוזיקה לטינית ואלקטרו".לא מצליחה להשתחרר מהשאיפה לדיוק. "שלוש אחיות" (צילום: גדי דגון)מה הטעות הכי נפוצה לגבי רקדנים? "שהם אוהבים את הגוף שלהם. רוב הרקדנים שאני מכירה הם לא מרגישים בנוח בגוף  - לא מספיק יפה/רזה/ חזק/ גמיש".באיזו תקופת חיים היית רוצה לחיות? "תחילת שנות ה-20 בגרמניה בתקופת מחול ההבעה, שהובילו  לאבאן, וויגמן, והחקירה של איכויות התנועה וההבעה האנושית, חיי הבוהמה ההרסניים, החופש האמנותי, שבירת המוסכמות של הבלט הקלאסי ועדיין הנוף הרומנטי של ההרים בשוויץ ובגרמניה כרקע ליצירה טרום עליית הנאציזם".מה את אוכלת אחרי מופע? "שותה".מה הריטואלים ביום של מופע? "לעבור על רשימת הציוד למופע שוב ושוב, לשבת באולם תוך כדי ההקמה של הבמה, להעביר בראש את סדר המופע והקיואים, ולצלם את הבמה כשהיא עם פנסים על הרצפה". מה הסיפור האהוב עלייך של עגנון? "בדמי ימיה".אם לא הייתי רקדנית מה הייתי? "לא מצליחה לעצום עיניים ולדמיין, סליחה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ