אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למי מגיע לראות את ג'רי סיינפלד

מצד אחד כרטיסים רק למועדון אקסלוקסיבי, מצד שני מדרג מחירים שמסביר לכולנו שוב מי כאן ה-VIP ומי כאן "הציבור הרחב". הגר בוחבוט חושבת שיש שיעור שכדאי שנלמד מפרשת הכרטיסים לג'רי סיינפלד

תגובות

השבוע פורסם דבר הגיעו של הסטנדאפיסט ג'רי סיינפלד לראשונה להופעה בישראל. ההודעות לעיתונות הגיעו יממה וחצי אחרי שנפתחה רשמית מכירת כרטיסים בלעדית לחברי מועדון "הנוסע המתמיד" של אל-על. הקומוניקטים הנרגשים הכריזו: שלושה ימי מכירה ראשונים למועדון האקסקלוסיבי, ולאחריהם המכירה תיפתח לקהל הרחב. אממה, תוך שעות ספורות יצאה ההודעה על סולד אאוט מוחלט. מאז נפתחו עוד שתי הופעות, מתוכן רק אחת פתוחה לציבור - בשבת בשעה 17:00. כן כן, בלי תחבורה ציבורית פעילה, בלי להמתין לצאת שבת (קל לשכוח אבל יש ציבור שזה רלוונטי גם אליו) ועם ביקוש כל כך גדול שאין ספק שיותיר את אתר האינטרנט של רכישת הכרטיסים בקריסה טוטאלית.

» ג'רי סיינפלד מגיע לישראל

תעשיות התרבות הן אחד הכלים הכי אפקטיביים לשימור אשליית השוויון המעמדי - את זה כל סטודנט לתואר ראשון בפקולטה למדעי החברה יכול לדקלם. המנגנונים הלא מאוד מתוחכמים הללו, פועלים בזכות העובדה שכולנו צורכים פחות או יותר את אותם התכנים התרבותיים - בין אם מדובר בהופעה של סיינפלד, בתכנית ריאליטי כושלת או במופעים בסגנון "הפילהרמונית עושה ביטלס" - שמשרתים את טשטוש הגבולות הזה. ובכל זאת, קיימים הבדלים מינימליים: את תכנית הריאליטי אפשר לצרוך באמצעות מנוי כל-הערוצים-כל-החבילות-טריפל-משודרג לאחת מחברות הטלוויזיה, או בדרכים חסכוניות יותר. את ההופעה של בון ג'ובי אפשר לצרוך באמצעות רכישת כרטיס גולדן-וי.אי.פי-כולל-חנייה-ואפטר-פארטי, או ב-199 שקלים לדשא. בכל מקרה, התוצאה הסופית תביא גם את הציבור הרחב וגם את הרוכש האליטיסטי לאותו איצטדיון, באותם הפקקים, לשמוע את אותה המוזיקה. שוויון. אבל במדינת הטייקונים הניאו ליברלית שלנו, כל אקט שיווקי תמים לכאורה, מן הסוג הזה - חושף באחת את המנגנון המעמדי שכל תכליתו - להשאיר אותנו מנומנמים ואדישים. וכשזה קורה, השטיח מתחת לרגליים הציבוריות נשמט, ואנחנו נשארים להתמודד עם הברירה - להתקומם או להתקפל, פייט אור פלייט.

וזה לא שג'רי סיינפלד הוא מודל תרבותי, היי, הוא אפילו לא כזה מצחיק בהופעות. אבל המהלך של לחסום מלכתחילה מכירת כרטיסים עבור הרוב המוחלט של האוכלוסייה, לוקח לנו את האשליה מהידיים. אנחנו, "הציבור הרחב", לא מופיעים ברשימות הפרטיות של רני רהב, לא מקבלים הזמנות לאירועים, הטבות או הנחות, לא עושים לנו תספורות בבנק ואף אחד לא שומר לנו חניה. כשאנחנו כבר טסים לחו"ל - זה בטח לא עם חברת התעופה הכי יקרה ברשימה. ועדיין, אנחנו "הציבור הרחב". רחב יותר מציבור המנכ"לים והבנקאים וראשי החברות והפוליטיקאים. רחב יותר מציבור "הנוסע המתמיד", רחב יותר מציבור המפיקים ובעלי חברות הכרטיסים ובכל זאת מוקצים לנו רק שליש מכמות המושבים להופעה של סיינפלד.במקרה הקטן אך מייצג שלפנינו, עומדים מהצד האחד של המתרס המפיקים האמונים על הבאתו של סיינפלד לארץ - גד אורון וחברת JS Touring, מחככים כתף עם ליאור טנר - מנכ"ל מועדון "הנוסע המתמיד", ומהצד השני, אנחנו. ה"ציבור הרחב". כי אם אין לנו יכולת להתקומם מול השיטה (והמחאה החברתית של 2011, אף שהצליחה בנקודות מסוימות - מוכיחה בדיוק את זה), אם אין לנו כלים ומשאבים להפוך את היוצרות או לייצר תחושת רווחה כלכלית, אם אין לנו אפילו את המרחב הדמוקרטי בשביל למחות על כל אלו - אז בחייאת, לפחות תשאירו לנו את האשליה.

» ג'רי סיינפלד בישראל - כל הפרטים

כתבות שאולי פספסתם

*#