אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכוריאוגרף שעושה ניסויים בפיזיקה

אנתוני היינל תמיד חשב שהמורים למדע בבית הספר מציגים את הניסויים שלהם בצורה תיאטרלית. פלא שהוא החליט להפוך את זה למופע מחול? ראיון עם הכוריאוגרף שינפץ לכם את כל הסטיגמות

תגובות

כל מי שראה אפילו חצי סרט או סדרה על ריקוד יודע שלאודישנים יש מראה מאוד מסוים – המועמדים מתחממים, איברים נמתחים לכל עבר, נעלי פוינט נתפרות ונקשרות לרגליים ועל חזה הרקדנים מוטבע מספר שיאפשר לזהות אותם. אלא שלכוריאוגרף אנתוני היינל, שיצירתו "אלקטריסיטי" תנחת בישראל בסוף החודש, היה דווקא קונספט חדש. "אנחנו שולחים את הנבחנים לטרמפולינה גדולה שעומדת על הבמה, ושמשמשת אותנו בכל המופעים", הוא מספר מאיטליה, בסיס העבודה של הלהקה. "אז אנחנו בודקים איך הם מגיבים. אני מחפש אנשים שנהנים ויודעים לעשות כיף, אנשים שיש להם גישה טובה, יכולת יצירתית ואישיות ייחודית. עבודה הזאת קשה מדי אם אתה לא נהנה ממנה". » אלקטריסטי - לכל הפרטים

וכשהיינל אומר קשה הוא לא מגזים. פרט ליכולות טכניות והכשרה בריקוד, נדרשים החבר'ה שלו לרחף באוויר, לנהל דואטים עם גופי תאורה גדולים ולזנק לאורכה ולרוחבה של הבמה. האפקטים המתקבלים לקהל הם של אשליות אופטיות, תרכובות כימיות כמעט ותיאטרון ויזואלי מרהיב. "תמיד אהבתי מנסרות, אשליות אופטיות, ניסויים מדעיים וקסמים שמערבים תאורה", הוא מסביר. "בבית הספר למדתי כימיה ופיזיקה, ותמיד חשבתי שההדגמות שהפרופסורים עשו היו מאוד תיאטרליות. אבל רק מאוחר יותר, כשהפכתי לרקדן מקצועי, התחלתי למזג בין שני התחומים. אני מקבל רעיונות ממתקנים בפארקי שעשועים, חנויות צעצועים או מחומרים חדשים שאני קורא באתרי טכנולוגיה. בעצם מכל מקום". אהבה לאשליות אופטיות. אלקטריסטי (צילום יח"צ)

במופעים מהסוג הזה עלול להיות בלבול בין בידור לאמנות, איך אתה שומר על הגבול?"אה-הה, שאלה קלאסית! בידור עוסק בלתת לאנשים מה שהם מצפים לו, ובאופן עקרוני מונע על ידי כסף. אמנות עוסקת ביצירת משהו חדש ובלתי צפוי, כי יש לך תנאים פסיכולוגיים שבגללם אתה כמעט צריך לעשות את זה. אני רוצה שהמופעים שלנו יהיו מפתיעים, יפים ומעניינים. אני רוצה שהקהל ייהנה מהמופע, ואם הוא הופך להיות איטי או לא מפוקס אני עושה שינויים ומחפש רעיונות חדשים לשפר אותו. זאת העבודה שלי כבמאי – לתרגם רעיונות לקהל".

אגב בלתי צפוי, זה נשמע שכמעט בכל רגע משהו עלול להשתבש"יש הרבה דברים מוזרים שקורים כמעט בכל מופע. פעם אחת, במהלך חזרה בסטודיו, עמדנו לנפח כיפה ענקית שקופה בגובה של 5.5 מטר, כשאחת הרקדניות עומדת עליה. הפעלנו את הבלון התעשייתי שהיה צריך לנפח את הכיפה, ואני חשבתי לעצמי 'בטח כדאי שנרתום את הרקדנית ברסן ביטחון, למקרה שמשהו ישתבש'. וכך עשינו. אלא שאז שכחתי לכבות את הבלון, וכשהכיפה כבר הייתה מנופחת לגמרי היא פשוט התפוצצה. תמיד חשבתי שבמקרה כזה יווצר חור והכיפה תצנח, אבל היא פשוט התפוצצה למיליון חתיכות. הרקדנית נשארה תלויה באוויר בגובה 5.5 מטר עם ארשת פנים די מופתעת. אני כבר הרבה יותר זהיר כשזה מגיע לעניינים של לחץ אוויר עכשיו". מתרגם רעיונות לקהל. אלקטריסטי:

חוש הומור של איטלקים הם מסתובבים בעולם כבר 7 שנים, והיינל מעיד שהחיים בדרכים לא תמיד קלים. "הבעיה ב'טורים' שכאלה היא שאין מספיק שעות שינה", הוא מתוודה. " אני אוהב סיבובי הופעות אבל ישנם טורים שבהם אתה עובד 12 שעות בתיאטרון, מופיע, חוזר למלון ב-3 לפנות בוקר וצריך להתעורר לטיסה ב-5 בבוקר, רק כדי לטוס שוב לעיר אחרת. 3-4 ימים כאלה ברצף הופכים אותך לזומבי".עד כמה הרקדנים הם חלק בתהליך היצירתי?"הם עוזרים הרבה. רעיונות ופתרונות תמיד מתקבלים בברכה מכולם, ולפעמים גם למישהו בקהל יהיה רעיון או ההצעה שפותרים איזו בעיה, וכך הופכים את המופע לטוב יותר. למשל, אני לא מסוגל לצייר, אז כל ציורי התאורה באים מהרקדנים".

מניין מגיעים לך הרעיונות?"בדרך כלל אני מקבל איזה רעיון מטורף לפני שאני נרדם או בזמן הנסיעה במטרו. אני חושב עליו הרבה זמן, מתחיל לחקור וליצור אבטיפוס, וכשזה מוכן פיזית לעבודה אני מביא את זה לסטודיו, ואנחנו מתחילים לשחק איתו עד שמשהו מעניין מתחיל לקרות. כל קטע מתחיל מרעיון או תמה ברורים – לפעמים זאת הכוריאוגרפיה שממנה מתחילים או תאורה או שהאפקטים באים קודם. אנחנו מאלתרים על הרעיון עד שהוא הופך יותר ויותר ברור".

האם קהלים שונים מגיבים שונה למופע?"בוודאי. במקומות כמו ברזיל למשל הם עושים הרבה יותר רעש, לעומת מדינות אחרות שבהן הקהל נשאר שקט יחסית עד הסוף. פעם עשינו קטע עם האנימטור המפורסם דון הרצפלד, שעסק בילד קטן שיש לו בלון שהופך רצחני. הילדים בקהל צרחו וצחקו כל ערב, אך המבוגרים, בעיקר באיטליה, נורא נפגעו מסיבה לא ברורה. לבסוף הייתי צריך להוציא את הקטע מהמופע, וחבל כי הוא היה ממש מצחיק".» אלקטריסטי - לכל הפרטים

כתבות שאולי פספסתם

*#