אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נועם ענבר: "למוזיקה יש נטיה מרושעת להשתלט"

הוא כתב יחד עם אדם שפלן מוזיקה למחול "אישונים" של דנה רוטנברג ולשם שינוי נהנה לא לגנוב את ההצגה - בזמן שהוא מתענה בדרך לאלבום חדש של הבילויים

תגובות

כשאנשים חושבים על פמיניזם, האסוציאציות המיידיות שעולות להם קשורות לרוב במאבק לניפוץ מיתוס האשה. הם חושבים על וירג'יניה וולף וסימון דה בובואר, ואם הם מחובבי הטראש, אז אולי גם על הספייס גירלז (טוב, אולי זו אסוציאציה פרטית שלי). הם חושבים על נשים חזקות. עם זאת, השיח הפמיניסטי לא מבקש רק לנפץ את הסטריאוטיפים הנשיים, אלא גם את אלו הגבריים. ובמילים אחרות, גם הקטגוריה "אשה" וגם הקטגוריה "גבר" הן קטגוריות מומצאות וחברתיות, ואין בהן שום דבר "טבעי". לתוך שיח הגבריות הזה – שבשנים האחרונות הולך וצובר תאוצה – נכנסת גם יצירת המחול "אישונים" של קבוצת המחול של דנה רוטנברג. ביצירה, המבוצעת על ידי רקדנים גברים בלבד (אורי שפיר ואופיר יודילביץ'), בוחנת רוטנברג, הכוריאוגרפית, צדדים שונים של גבריות, ומנסה לנתץ כמה קלישאות בנושא. בשישי הבא, 1.4, תעלה הקבוצה ערב חד פעמי בשם אישונים מורחבים, שבו יוצגו, נוסף על "אישונים", שתי יצירות אחרות, "Poly" ו"פשוט", שגם הן מתעסקות בגבריות. "אישונים" כוללת שיתוף פעולה מעניין של רוטנברג עם נעם ענבר ואדם שפלן, שניים מהקולות הבולטים של מוזיקת האינדי הישראלית בשנים האחרונות, שמבצעים בהופעה חיה את הפסקול המקורי שכתבו ליצירה.

אישונים מורחבים - כל הפרטיםעבור ענבר, החבר בלהקות הבילויים ואוי דיוויז'ן, זו הפעם הראשונה שהוא כותב מוזיקה ליצירת מחול. "הרעיון במופע, לדעתי, הוא להתעסק בקלישאות של גבריות", הוא מציין, "תמיד יש סכנה להתעסק בקלישאות, שכן אתה יכול ליפול אליהן בעצמך, אך דנה היתה מודעת לכך, ועבדה בתוך הטווח הזה של להתעסק בקלישאות, אך גם לנפץ אותן או לעשות להן הזרה. המפגש האישי שלי עם ההתעסקות בקלישאות הגבריות לא היה נקי וטבעי, ולפעמים הרגשתי שזה מעורר אצלי אי נוחות והתנגדות, אך דווקא מתוך המקום הזה צמחה המוזיקה. המופע מתעסק במאצ'ואיזם, בשפת גוף גברית ובדימויים גבריים קפיטליסטיים ומיינסטרימיים, ועבורי מדובר בדימויים מרוקנים. גם דנה ניסתה לגעת במרוקנות הזו. בסופו של דבר, יש משהו טוב באי הנוחות וההתנגדות, שכן הן אלו שתידלקו את העבודה שלנו".איך נוצר החיבור ביניכם?"רננה רז שידכה בינינו. חזרתי לארץ אחרי שנתיים של לימודים באנגליה, וחשבתי שיכול להיות נחמד לקחת חלק בעולם המחול, שאני מאוד אוהב. מחול יכול להיות חוויה מאוד מביכה כשהוא נכשל, אבל כשהוא מצליח זה מדהים"."המפגש שלי עם הקלישאות לא היה נקי". נועם ענבר (צילום: נעמה יוריה)איך היתה העבודה המשותפת עם דנה והרקדנים?"זו היתה חוויה מאוד מעניינת, ובמובן מסוים גם מאוד אינטואיטיבית. דנה הביאה חומרים שהיא עבדה איתם, והיתה מחשבה להתקרב במוזיקה לעולם הזה של הדימויים. אבל מה שקרה בפועל הוא שכתבתי את המוזיקה והמופע התיישר עמה. זו היתה עבודה משותפת – המוזיקה השפיעה על הריקוד, ולהפך.חלק מהדברים שהבאנו הם מעולם לגמרי אחר, והקשר בין המוזיקה ובין מה שקורה על הבמה הוא מאוד עדין. מובן שהמוזיקה נכתבה מתוך קשב לתנועה ולרקדנים, אך יש איזה מסתורין גדול לגבי הקשר בין המוזיקה לתנועות, זה משהו שנמצא תמיד על סף קריסה. אבל זה גם מה שמאתגר - הניסיון להצליח בזה ולא לקרוס. הדיסציפלינה של הרקדנים מעוררת השראה, והמפגש עמם היה מאוד חזק. בכלל, זו חוויה חזקה לראות רקדנים רוקדים למוזיקה שלך"."מחול יכול להיות חוויה מביכה מאוד". "אישונים מורחבים" (צילום: גדי דגון)עבדת על המוזיקה עם אדם שפלן. איך זה היה?"רוב המוזיקה נוצרה יחד בעבודה משותפת. בגלל שהמוזיקה מנוגנת לייב, אז הדבר הכי חשוב זו הדינמיקה בינינו – המוזיקאים – ובין הרקדנים. הקשר בינינו הוא מה שמאפשר את המוזיקה, במובן המהותי שלה".עד כמה שונה כתיבת מוזיקה למחול מכתיבת מוזיקה "רגילה"?"כיוון שכתבתי כבר מוזיקה לתיאטרון ולקולנוע אז התנסיתי בכתיבה שנעשית, כביכול, עבור מישהו. אך בעצם זה לא באמת כך, כיוון שהמוזיקה תמיד מנסה 'לגנוב' את ההצגה. המקום של המוזיקה הוא לכאורה יותר 'צנוע', כי היא חולקת את הבמה עם משהו נוסף, אך למוזיקה יש נטייה מרושעת לנסות להשתלט, וצריך להקשיב לזה. לכתוב מוזיקה למחול זה שונה, כמובן, מלכתוב מוזיקה לעצמך, ויש בזה גם המון כיף, כי פתאום מוסר ממך חלק מהאחריות, אתה לא צריך לדאוג למלא את הבמה. זה גם היה משחרר לכתוב רק מוזיקה, בלי לדאוג לטקסטים".יש בעבודה הזו משהו מאוד "גברי", אפילו מעצם זה שהיא מבוצעת כולה על ידי רקדנים גברים, אך יש בה גם משהו שפורע את מיתוס הגבריות."אני חושב שהמושגים 'נשי' ו'גברי' הם מושגים ריקים. מהבחינה הזו מדובר בעבודה שהיא לא פחות 'נשית' מאשר 'גברית'. זו עבודה שמעלה באוב דימויים של גבריות ומפרקת אותם, או לפחות זה מה שקורה על פני השטח. המסתורין האמיתי הוא מה שנמצא מתחת לפני השטח, וכל צופה לוקח את זה למקום שלו".ולסיום, יש תוכניות לאלבומים חדשים של הבילויים ואוי דיוויז'ן?"התחלנו לעבוד על אלבום חדש של הבילויים. זה תהליך ארוך של עינויים וייסורים, והאמת שאנחנו נהנים ממנו. אני מניח שבסוף תיפלט לנו איזו חתיכת בשר מדממת שתהיה אלבום חדש. מישהו ששמע חומרים חדשים שהקלטנו אמר לנו שאנחנו צריכים להיזהר, כי זה נשמע אפילו יותר ציני מהדברים הקודמים שלנו. באשר לאוי דיוויז'ן – אנחנו ממשיכים להופיע, ובחודש הבא נופיע בדרום אמריקה. אנחנו עובדים על אלבום נוסף, וגם כאן מדובר בתהליך ארוך, אם כי פחות מייסר בהשוואה לעבודה על האלבום של הבילויים".

אישונים מורחבים - כל הפרטים

*#