סשה דמידוב: "קל לאבד את הצפון על הבמה"

הוא מככב על הבמות בישראל כבר 25, אבל ישראל (סשה) דמידוב עדיין מתרגש כמו ילד לקראת עליית הצגה חדשה ומתרפק בערגה על זיכרונות מתחילת הדרך. פוליטיקה לעומת זאת פחות עושה לו את זה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

עדיין מתרגש. סשה דמידוב (צילום: דניאל קמינסקי)

"אני ממש מתנצל", פצח ישראל (סשה) דמידוב במונולוג סליחה משתפך, "הלכתי לישון אתמול מאוחר בגלל מסיבה שהיינו בה ולא ראיתי את ההודעה שלך. הבוקר לא שמתי לב לפלאפון, כך שגם לא ראיתי שהתקשרת. באמת, לא בכוונה". זה נמשך עוד קצת, אבל בסוף הצלחתי להשחיל שהכל בסדר ושלא לענות לטלפון לכמה שעות זה לגמרי מתקבל על הדעת. אווירת ההתנצלות התחלפה בהתלהבות מדבקת רגע אחרי ששאלתי אותו על ההצגה החדשה בה הוא מככב, "אני דון קיחוטה", שתושק במסגרת פסטיבל פינאלה פסט. "מדובר במחזה מיוחד, אכן בהשראת דון קיחוטה, אבל שונה לחלוטין מהסיפור", הוא חולק בהתלהבות של בן 16 שבדיוק חווה נשיקה ראשונה ומספר לחבר'ה. "רועי חן כתב את הסיפור הזה על שניים שיושבים בתא הכלא, אוהבים מאוד את היצירה 'דון קיחוטה' וחוזרים וקוראים בה, תוך שהם מגלמים בעצמם את דמויותיהם של האביר בעיני עצמו ושל עוזרו סנשו פנשו".

» אני דון קיחוטה - לכל הפרטים» פסטיבל פינאלה פסט בתיאטרון גשר» החופש הגדול - קיץ 2015 בעכבר העיר

איפה דון קיחוטה פוגש אותך? הפרשנות הקלאסית היא שמדובר בדמות די נלעגת"הסיפור הידוע על דון קיחוטה מספר כמובן על האיש שיצא להילחם בתחנות הרוח. יחד עם הבמאי שלנו יבגני אריה החלטנו לקחת את הדמות למקום של אדם שנלחם בעצם נגד החיים עצמם. הוא מרגיש כאילו החיים הם תפאורה שהוא רוצה לשבור ולצאת ממנה, שהחיים הם כמו מכונה דורסת שצריך לשאוף לנצח. בכלל לא מפריע לו שהוא יושב בכלא, כי מה שמפריע לו באמת הוא הכלא הנפשי ואותו הוא עסוק בלפרוץ. זה נפלא בעיניי וכך גם אני מתייחס לחיים שלי, לדעתי כך כולם צריכים לעשות. אדם יכול לחיות את החיים והוא יכול להיות גדול מהם. בשביל זה בין היתר גם אמנות קיימת".

יש מי שמספרים שגם הדת יכולה להביא לכך"(נאנח) בזמן האחרון אני רואה שהדתות כולן לא ממש עוזרות לאנושות. האנושות כבר התפתחה הרבה מעבר לדתות, ולפי חוכמת הקבלה אדם צריך לחיות בהתפתחות. גם כאן אמנות יכולה לעזור".

"אני דון קיחוטה" (צילום: אלכסיי אבן)

החיים הם כמו מכונה דורסת. "אני דון קיחוטה" (צילום: יח"צ)

אגב אמנות, על הבמה אתה מופיע לצד אשתך, סבטלנה. מחפשים מישהו שישמור על הילדים בזמן ששניכם בהצגות? כי אני מכיר איש מצוין שרק השתחרר מהכלא"האמת שהכי קטן שלי כבר בן 20 (צוחק), אז אנחנו די מסודרים. כשהילדים היו קטנים יותר הסבתות עזרו, אבל בתחילת העלייה הסבתות עוד לא היו בארץ ושנינו באמת היינו צריכים להופיע באותו ערב. אז קרו מקרים שלקחנו אותם איתנו לתיאטרון, פרשנו להם איזו שמיכה והוא בילו שם מאחורי הקלעים, כשמדי פעם היה עובר שם איזה שחקן ומופתע לגלות אותם. זה היה קשה, אבל במבט לאחור זו הייתה גם תקופה נעימה ורומנטית. יש לי ארבעה בנים – השני שבהם, דניאל לומד כעת שנה שלישית ב'יורם לוינשטיין', והשלישי שלי - גיא גם הוא רוצה ללכת בעקבותיו".

ואיך זה לעבוד עם אשתך? יצא לכם לגלם זוג של ממש?"זה כמובן שונה מלשחק מול שחקנים או שחקניות אחרים, כיוון שיש כאן רגשות חזקים יותר. חשבנו פעם שצריך לעשות משהו שיעשה שימוש בקשר שלנו, אבל עוד לא מצאנו חומר מספיק חזק. היתרונות של הם שהתוצאה יכולה להיות באמת עוצמתית, אבל החסרונות הם שאולי יהיו יותר מדי וויכוחים אז אולי לא כדאי למען שלום הבית".

אדם שנלחם נגד החיים. "אני דון קיחוטה" (צילום: אלכסיי אבן)

אתם מוציאים המון רגשות על הבמה. קל יותר לאבד שליטה בגלל זה?"זה נכון. הוויכוחים הם אמנם מקצועיים בעיקר על שיטת משחק כשמישהו חושב שצריך לשחק כך ואני דווקא חושב שצריך אחרת, אבל באמת קל יותר לאבד את זה על הבמה כי יש המון אמוציות. זה עובד אגב לשני כיוונים - לפעמים שאומרים לך שמשהו שעשית היה ממש לא טוב ואי אפשר לסבול את זה, ומנגד לפעמים אומרים לך שזה נראה ממש מדהים ואיך הצלחת לעשות את זה, כשאתה בכלל לא מבין על מה הם מדברים. בכל מקרה, עם השנים הניסיון עוזר לך להיות מאוזן בדברים האלה. אני יודע שאני טועה לפעמים ובלי לטעות אי אפשר להתפתח כשחקן. אז מתקנים. גם כשאני נפגע מהערה מסוימת או האגו שלי מקבל מכה, אני לא תמיד מראה את זה. אני שחקן".

למה לי פוליטיקה

דמידוב לא שש לדבר פוליטיקה, אבל על מקום העבודה שלו יש לו לא מעט לומר. תיאטרון גשר בו החל להופיע לפני 25 שנה נהנה מהילה איכותית משהו, אך בבד בבד מזוהה גם כאוטונומיה סגורה. ראיה לכך ניתן היה לקבל לפני מספר שנים כאשר מנהלי גשר החליטו למשוך את מועמדויותיו מטקס פרסי התיאטרון. השחקן מצידו מסכים עם האמירה, אבל לא חושב שמדובר בהפסד גדול. "העובדה שהתיאטרון לא נמצא בתחרות נובעת מכך שהמנהלים חשו חוסר שוויון בדרך שבה נבחרים המועמדים. לדעתי גם הם חושבים שחבל שאנחנו לא נמצאים שם. או שבעצם לא חבל", הוא מצחקק. "לגבי האוטונומיה הפנימית שלנו – נכון, גשר הוא באמת תיאטרון שונה בכך שיש לנו להקה של חברים שלא משתנה – כמו משפחה. להקות כאלה היו נפוצות בתיאטראות של פעם, אבל גם היום זה מוסיף רובד נוסף של עומק על הבמה, מין אווירה שמושכת אותך פנימה. בהתחלה האוטונומיה הזו נבעה מכך שהיינו תיאטרון של עולים חדשים, אבל כיום היחס הוא 70 אחוז שחקנים ישראליים, אז כנראה שזה פשוט עובד עבורנו".יש המון אמוציות על הבמה. "אני דון קיחוטה" (צילום: אלכסיי אבן)

לא מזמן הרוחות סערו בין קבוצת אמנים לשרה מירי רגב סביב הנושא למי מגיעים תקציבים. איפה זה פגש אותך? אתה מרגיש כשחקן יכולת להשפיע גם במקרים כאלה?"אני לא כל כך רוצה להתייחס לזה. אני כן חושב שהאמנות האמיתית קיימת בעולם בשביל לאפשר לנו להרגיש אושר, חום, אהבה, אופטימיות בחיים, כוח לראות את המציאות כדבר מושלם. עבור זה קיימת האמנות לדעתי". 

לפני מספר חודשים פורסם שהוצע לך מקום ברשימת "הליכוד" ואתה כבר הכחשת. זה היה סיפור מופרך לחלוטין או שיום אחד עוד נראה אותך בפוליטיקה"זה לא הגיוני בשום צורה שאני אהיה בפוליטיקה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ