רני בלייר, יונתן צ'רצ'י והמלחמה הבאה

השחקן והיוצר יונתן צ'רצ'י חשב שלמצוא פרטנר אמנותי זה אחד הדברים הקשים ביותר, אבל אז הגורל זימן לו את הקולנוען רני בלייר ומכאן הדרך לרומן בימתי הייתה קצרה. סיפור על אהבה, פוליטיקה ומוות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

"אני בן 60 שנה הבאה. וכבר כמה שנים אני חושב שמיציתי את החיים האלה - זה לא דיכאון, לא מחלה, לא שום דבר, ואני פשוט רוצה להפסיק, אני רוצה ללכת במיטבי. אני לא רוצה להגיע לזקנה ולראות כמו שאני רואה את ההורים שלי, מפורקים. אני רוצה ללכת ממש לפני הדקה ה-90, לפני שיתחילו הנפילות, והמחלות והכאבים", כך מתאר יונתן צ'רצ'י (59), שחקן, יוצר ובמאי תיאטרון ותיק ומוערך, את דמותו בהצגת היחיד "חסד עצמי" שתעלה בפסטיבל תאטרונטו הקרוב. צ'רצ'י עומד על הבמה, ונותן מונולוג על חייו, במובן מסוים זה ה-מונולוג של חייו, מילדות והלאה, על אהבות, אכזבות, זקנה ומחשבות, מתכונן לאירוע חשוב ואקוטי."אפשר לספר איזה אירוע?" הוא פונה לרני בלייר (53), יוצר טלוויזיה וקולנוע ותיק ומוערך לא פחות בתחום המקביל, ושותפו לבימוי ההצגה. הוא מאשר. "אני במיטבי ואני בשיא שלי, אני רוצה להתאבד. אז זה בעצם הדבר. אני מכין את עצמי להתאבדות על הבמה ומעמיד מצלמה ומכין את עצמי למונולוג שאני משאיר בקלטת למשפחה שלי".אתה מדבר על הדמות בהצגה או עליך?צ'רצ'י: "זו ההצגה, כן".בלייר: "כן, אבל את יודעת, החיים שלפנינו, הם מובילים אותנו לפעמים למחשבות על כל מיני דברים שאמורים לקרות בעתיד שלנו, ולמחשבה איך למות או אם לבחור למות, או לעשות לעצמך המתת חסד".עד כמה המחשבה הזו היא חלק מארסנל המחשבות שלכם?צ'רצ'י: "היא חולפת. היא חלפה בראשי המון פעמים, ומאחר שאני לא אעשה את זה באמת כי אני אוהב את החיים. כשחקן, כיוצר כתבתי אותה".בלייר: "המחשבות האלה ליוו אותי, אני יכול להגיד בדיוק באילו תחנות, במקומות שבהם התחושה היא באמת מאוד נמוכה, והכאב בתוך הלב גדול. אין לי שום אומץ לעשות את זה. אני לא חושב שאני עוד בשלב בכלל, יש לי אחריות בחיים ויש לי תפקידים בחיים, ואני גם אבא. אבל כן, המחשבות האלה עבור אנשים כמונו, אמנים שהתפקיד שלהם הוא בעצם לדמיין עבור חברה - הן הזכות לדמיין גם דמיונות שבקצה האנושות. כשאתה משחק עם המוות, הוא לא נראה כך כך נורא. כשאתה כותב ושופך את כאבך עליו או את ההומור שלך, את הסאטירה - אתה מתמודד איתו יותר בקלות".מתוך ההצגה "חסד עצמי":סקס חמש פעמים ביום

בראיון הטלפוני המשותף שמתקיים בבוקר יום הבחירות טרם היוודע התוצאות, כשתחושת המהפך מרחפת-לא מרחפת באויר והמתח מהחודשים האחרונים מתנקז לכדי שיא – הם מפרגנים, וחבריים, מכבדים, מקשיבים בסבלנות. קשה לדמיין שעד לפני כמה חודשים, הם בכלל לא הכירו. "את רני אני מעריץ שנים כבמאי שעשה סדרות טלוויזיה מדהימות, רגישות", מספר צ'רצ'י על ההיכרות, "לא הכרתי אותו אישית, אבל ראיתי את הסרטים שלו ואמרתי שאני חייב לעבוד עם האיש הזה. הוא פשוט מדהים, קולט ניואנסים ורגישות בדיוק כמו שאני רואה את הדברים. והגורל זימן אותנו בזה שכתבתי תסריט לסרט שאני הולך לביים בקרוב. רני מעביר קורסים של משחק מול מצלמה ועבודה על תסריט, אז הלכתי לסדנה שלו ונוצר קשר", הוא מסכם. אחרי אותו מפגש סיפר צ'רצ'י לבלייר על הצגת היחיד שלו, האחרון הביע עניין וכך התגבש השידוך הבימתי. "הכימיה ביננו מדהימה. הוא עין בלתי רגילה, הוא סופר אינטליגנט, הוא רגיש בצורה בלתי רגילה ו..."בלייר: "יונתן, אתה מרחיק ממני את המחשבות על מוות".צ'רצ'י: "למצוא פרטנר זה אחד הדברים הקשים ביותר באמנות. מישהו שחושב ומרגיש כמוך, אבל מביא את הצבע שלו, העצמי שלו, שזה נהדר. מעט מאוד מתנות מקבלים בחיים במפגש עם אנשים. זו המתנה שאני קיבלתי".בלייר: "יונתן הוא שחקן מדהים, אני זכיתי להכיר אותו ממש בחודשים האחרונים באופן אישי, הפכנו להיות חברים מאוד טובים, ומצאנו שפה מאוד משותפת כלפי הרבה דברים שקשורים להיותנו שני גברים בעשור השישי לחיינו".רני, מה פתאום תיאטרון, אחרי שנים של טלוויזיה וקולנוע?"לא יודע, אני בעצמי לא איזה חובב תיאטרון נלהב גדול. ראיתי כמה הצגות מדהימות וקראתי כמה מחזות נהדרים אבל אף פעם לא הייתי שם כבמאי. הצגת תיאטרון היא סוג של 'וואן שוט, לונג שוט' של שעה וחצי. אלו לא דברים שאנחנו כל כך אוהבים לראות (בקולנוע, נ.ג). ועם זאת, יונתן נתן לי את ההזדמנות הראשונה לנסות ולהתמודד עם זה. אני עושה עכשיו גם עיבוד של מחזה לסדרה שלי 'אדמה' לתיאטרון הנגב, פרינג'".העבודה עם יונתן פתחה לך את התיאבון"כן, זה איזה מן כיוון חדש ואמנותי בחיי. כיוון שאנחנו, אנשים שהמקצוע שלהם הפך לתחביב, מוצאים את עצמנו הרבה פעמים חסרי תחביב. כשמגיעה פתאום מן הזדמנות כזאת לעשות תיאטרון לצד היצירה שלי, זה נראה לי כמו מתנה וזכות".

אנשים תשושי אגו. יונתן צ'רצ'י ורני בלייר (צילום: ז'ראר אלון, ויח"צ)ואיך מניחים את האגו בצד? יונתן מקבל פתאום הוראות מרני שבפעם ראשונה בחיים שלו עושה תאטרון, ורני פוגש שחקן עם נסיון עשיר כשלו בתחום מקבילצ'רצ'י: "אין פה הוראות. לא שלי אליו ולא שלו אלי. יש פה עבודה משותפת, יש שיחה. זו עבודת בימוי משותפת של שנינו, שנועדה להעמיד את החומר שאני כתבתי על הבמה, עם הניואנסים, עם התוספות, עם הראיה הקולנועית שלו, עם הכישרון שלו לעבוד עם שחקנים. אני חושב שזה מבחינתי דיאלוג של שני אנשים בעשור השישי של חייהם. ואנשים בעשור השישי של חייהם הם די תשושי אגו, מה שנקרא".

בלייר צוחק ומוסיף "הדברים באים יותר בקלות. באמת, יש כל כך הרבה דברים להתעסק בהם, שהאגו הופך להיות משהו בסדר עדיפויות אחר".מה מחליף את האגו במקום הזה בסדר עדיפויות? בלייר: "המאבק בבדידות שיכולה לתקוף, זו תובנה שיש הרבה מאד אחריות מסביב להתעסק איתה ואין ממש זמן ופריבילגיה לאגו. אלו תובנות של ניסיון, גיל, אירועים בדרך". צ'רצ'י מדבר על "עניין של לזנב בחיים", ומסביר "עוד ביס מפה, עוד ביס מפה, עוד ביס מכאן כי זה תכף בורח, תכף אתה עובר לאזור אחר - של מחויבות, של רוגע, של שקט. יש לי בהצגה קטע שאני מספר שקיבלתי כדורים לליבידו שנעלם. ברגע שקיבלתי כדורים זה לעשות חמש פעמים סקס ביום, שזה פשוט טירוף מוחלט, ואחר כך אני מספר על זה שמתחילה ההתפרקות. יש התפרקות שבהתחלה שוכחים דברים קטנים, ואז הסקס לוקח שעות - חלק מהאנשים אהבו את זה שלקח שעות, הסקס. זאת אומרת, יש לזה פלוס ויש לזה פלוס". בלייר מחזק את דבריו של צ'רצ'י ומספר שההצגה עוסקת בכל הגברים שנמצאים מסביב עם בדידותם, ואהבתם, וחולשותיהם ושיחותיהם, והוריהם וילדיהם. לדידו היא מייצגת הרבה מאוד אנשים באוכלוסיה הזאת.הריאליטי לא הולך לנצח 

כשמדברים עם שניהם על מפת התרבות כיום, על התיאטרון בעולם הטלוויזיוני המיידי, צ'רצ'י מעלה מיד את הריאליטי וקובע שתיאטרון הוא פאסה "לכן אני היום עושה את הדברים שלי, ומדבר ומביא תיאטרון. אני שחקן פוליטי-חברתי ומאמין שתיאטרון משנה", הוא מעיד על עצמו ובנשימה אחת מצהיר על מות ותחיית התאטרון. "קודם כל זו הפרנסה שלי והיצירה שלי, ואני עובד עכשיו על יותר ויותר חומרים שלי שאני כותב". בשלב הזה בלייר מתערב, "עבורי, כאיש תיאטרון בתחילת דרכו, יש איזו תחושה די אופטימית דווקא. לאורך הניסיון שלי ביצירה ובכלל במאבק על יצירת המקור הישראלית, אני יכול להגיד שלאורך 20 שנה, מי שמנצח זה הסיפור הטוב והדרמה הטובה, ושום ריאליטי לא ינצח את זה. ככל שיהיה תיאטרון עם סיפורים טובים ודרמה טובה, ואנשים מוכשרים שעושים אותו, כך הוא יתקיים. כי הוא עוסק בעומק, ועוסק בנפש, ולא מחפש את הירח אלא להיפך - נכנס פנימה לתוך תשעה מטרי המעיים שיש לנו, ומשם מביא את הסיפורים. מול זה אף אחד לא יצליח להתמודד או לנצח, זו דעתי", מסכם בלייר."איש תיאטרון בתחילת דרכו". רני בלייר (צילום ארכיון: תומר אפלבאום)בבחירות הקודמות בינואר 2013, הקים בלייר את מפלגת "ארץ חדשה", יחד עם אלדד יניב. השניים יצרו את סדרת סרטוני "השיטה", בה חשפו פרשיות מקרבי קרביים של הון שלטון בישראל, ושמו להם למטרה להלחם בשחיתות, או לפחות להציף אותה למודעות הציבורית. עם כ-28 אלף קולות, הם לא התקרבו לאחוז החסימה, ונשארו בחוץ. בלייר תיאר אז את ההתרסקות הכלכלית, הנפשית, ממנה הוא הצליח לטפס יפה חזרה, אם כי את הפוליטיקה הוא השאיר מאחור. לפחות בינתיים. אפשר לקרוא לזה ייאוש או התפכחות?"התפכחות. התבגרות. זה הכל ביחד, תובנות על בסיס אירועים ועל בסיס מה שקורה כאן, ובעצם על בסיס המציאות הקיימת. אני לא יודע מה מאחורי. אני יודע ש"ארץ חדשה" היה לפני הכול רעיון מאד מבוסס ומדויק. אם הרעיון והאידיאולוגיה, ימצאו גם בית אחר לדבר בו ולהשפיע בו, מבחינתי זה חלק מהאפקט. לא חיפשנו להיות ח"כים, חיפשנו להגיד דבר מאוד עמוק. הבנו שבכנסת זה יקרה יותר מהר".יונתן, היית מצביע לרני היום?"מבלי לחשוב פעמיים".ולמי הצבעת באמת?"אני מתלבט בין ברוך מרזל", הוא אומר, ובלייר צוחק, "אני לא צוחק. אני חושב שלעם הזה מגיע ברוך מרזל כי אני חושב – רני, אתה כתבת משהו לגבי זה (בפייסבוק, נ.ג)".בלייר: "אמרתי באיזה רגע ציני – תצביעו ביבי כדי שבעוד ארבע שנים תחליטו באמת לא להצביע ביבי."צ'רצ'י: "בדיוק. ולכן אני חושב להצביע ברוך מרזל, כדי שהעם יראה את האסון ואז אולי יבחרו במי שצריך. אבל הצד שני אני חושב שאלך על בוז'י וחבר מרעיו"בלייר: "במערכת הבחירות הקודמת לפני שלוש שנים, הראשונה בשלוש האחרונות, זה היה באמצע השבעה של אבא שלי. הגעתי לקלפי ומצאתי את עצמי מרים פתק של עבודה ומצביע עבורו כי זה מה שהוא היה בוחר. בבחירות לפני שנתיים הקמתי ביחד עם אלדד יניב את 'ארץ חדשה', במטרה להיאבק בשחיתות, או לפחות להביא את המודעות לשחיתות, ואני חושב שבזה הצלחנו. הבחירות עכשיו הן בחירות חברתיות ולא מדיניות. בחירות שרוצות למגר את כל מי שמפריע לאנשים פה לחיות בשוויון ובצדק. כל מה שאני רוצה זה למנוע משלושה אנשים להמשיך ולשלוט ולהחריב במדינה הזאת וזה ביבי, בנט וליברמן. שלושתם מסוכנים לעם היהודי ולעם הערבי שחי פה, ולכן צריכים ללכת הביתה".הכתבה תתפרסם כשכבר יהיו תוצאות, אז יהיה מענין לקרוא את התשובה לזה – אתם צופים מהפך, שינוי?צ'רצ'י: "אני לא מאמין בשום שינוי שיהיה, גם לא עם בוז'י. עולם כמנהגו נוהג. איך אמר קהלת?"בלייר: "אני חולק על יונתן בעניין הזה. אני זוכר דברים שקרו כאן. אני אופטימי כי אני יודע שמה שעם ישראל מחפש היום זו רוח חדשה שתתייחס אליו בכבוד, ואני מקווה מאוד שהמהפך הזה יגרום לכך. אין שום בעיה. הכל עומד לפני חתימות, אפשר לסגור את כל הפינות ומהר. רק צריך רצון ופחות פחד. הייתה לנו ממשלה ארוכת שנים שבתפיסה בכותרת הראשית שלה הייתה פשוט פחדנית, ואני מקווה שעכשיו יהיה קצת יותר אומץ לעשות דברים קצת יותר מעניינים; לפתוח את הדיאלוג עם הפלשתינאים, ולפתוח את הדיאלוג עם הליגה הערבית, ולתקן את הדיאלוג עם אמריקה, ולתקן את הדיאלוג עם אירופה, ואפילו לפתוח בדיונים רציניים ועמוקים עם איראן. שום דבר לא קרה, אפשר לדבר עם אויבים. אני לא מבין בכלל את הגישה הזו שעם אויב לא מדברים כי עם מי אתה רוצה לעשות שלום, עם חברים?"

"אני רוצה ללכת במיטבי. לא רוצה להגיע לזקנה". יונתן צ'רצ'י (צילום: גלי ילין)אגב, מערכת הבחירות הזו התאפיינה גם בהיעדר מוחלט של נושא התרבות מהקמפיין. שום אזכור אצל אף מפלגה. איך אתם מסבירים את זה?"כמו שאני רואה את זה, מנקודת מבטי האישית, תרבות היא אחד הדברים הכי חשובים בחברה דמוקרטית", מסביר בלייר, "תרבות צריכה להיות מניפסט שאליו מחנכים. כרגע במדינת ישראל המניפסט שאליו מחנכים הוא הצבא שמגיע בסוף י"ב. זה קצת פרדוקס עם תרבות, כי תרבות עסוקה בשוויון בין בני אדם, ושלום בין בני אדם. הפרדוקס הזה גורם לכך שבאמת התרבות היא בסדר עדיפויות אחר לגמרי במדינת ישראל. אני מקווה מאד שיום אחד תהיה פה התפכחות ויבינו שתרבות היא מעבר לאמנות - אלא ממש מניפסט חינוכי שאליו כל מערכת חינוכית צריכה לשאוף מכיתה א'. התרבות היא לא הפאן, הסייד קיק".אתה נשמע ממש חדור מטרה, מורה"אני מלמד כבר המון שנים, אני מרצה על טלוויזיה ועשייה קולנועית ויצירה בכלל. כמורה אני יכול להגיד שהתרבות מנמיכה גובה, הופכת להיות משהו יותר – איך להגיד את זה? זה קצת כמו ההבדל בין פיצה שאתה אוכל במסעדה לדומינוס פיצה".ההצגה "חסד עצמי" תעלה בחוה"מ פסח במרכז התיאטרון הערבי-עברי ביפו, במסגרת פסטיבל "תאטרונטו".» חסד עצמי - לכל המועדים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ