אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המקרה המוזר של השחקן ששונא אודישנים

נדב נייטס נבהל מאודישנים, אך זה לא מנע ממנו לקבל את האתגר ולהיכנס לנעליו של הנער האוטיסט בהפקה החדשה של בית ליסין - "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה"

תגובות

במבט ראשון נראה שהמראה הנערי של השחקן נדב נייטס, מתאים בדיוק  לדמותו של כריסטופר בון - נער בן 15 וגיבור ההצגה "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". אבל עבור נייטס, הליהוק הגיע בהפתעה: "בהתחלה לא חשבו עלי בכלל", הוא מספר, "אני ממש לא הטייפ-קאסט לדמות של כריסטופר, והיו שחקנים שנבחנו לפניי כי חשבו שהם יתאימו יותר ממני", והוסיף: "אני בן 31, נשוי ואבא לילדה בת תשעה חודשים, ואני נראה ככה. תיארתי לעצמי שמקבלי ההחלטות בבית לסין יחשבו שאיראה מבוגר לתפקיד, אבל כנראה שגלעד קמחי הצליח לראות מבעד לליהוק הטבעי", הוא אומר. » המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה - לכל הפרטים קמחי, הבמאי עתיר הדמיון של ההצגה, הכיר את נייטס משלוש הצגות קודמות, בהן משאלה אחת ימינה ואחים בדם. רק לפני ארבעה חודשים הוא ערך אודישן לתפקיד, וזה - הדבר שנייטס הכי שונא לעשות כשחקן. מה מבהיל אותך כל כך באודישנים?"אצלי ההתרחקות מאודישנים היא סימפטומטית. איכשהו לא חקרתי את זה. אני מצטלם עכשיו לסדרת טלוויזיה שנקראת 'משפחה טובה' וגם שם התחמקתי בהתחלה. אני מודע לכך שאני עושה חיים מאד קשים לסוכנת שלי. גם ב'אלנבי' הייתה התחמקות מאודישן, וכשעברתי שלב - אז גם מהאודישן השני".  אבל בתיאטרון זה אחרת, זה עומק אחר של טקסט, של דמות."זה מקצוע אחר לחלוטין. 'המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה' הוא בדיוק הסיבה שבגללה אני נמצא בתיאטרון. הכיף הוא לעשות את התפקיד הזה מבפנים, מהגוף ולא מהראש, זו עבודה מאד אינטואיטיבית. עבודה בטלוויזיה היא שונה בתכלית. אני לא יכול להבין שחקנים שעובדים רק בטלוויזיה ושומרים על שפיות. איכשהו אני מאד מבין שחקנים כמו דורון תבורי, שנשאר בתיאטרון".בהתחלה לא חשבו עליו בכלל. נדב נייטס ב"המקרה המוזר" (צילום: דניאל קמינסקי)לא מבזבזים זמן ההעלאה המהירה של "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" מדגימה את החשיבות של חושים חדים באיתור חומרים עכשוויים לקהל הרחב: הבריטים חיכו תשע שנים מאז יצא הרומן של מארק האדון ועד להצלחה הבלתי רגילה של ההצגה בלונדון. ציפי פינס וגלעד קמחי ראו את ההצגה, ותוך שנה החלו בחזרות עליה. "המקרה המוזר" מציג לראשונה ובאופן ישיר גיבור הלוקה בתסמונת אספרגר, שמאובחנת כחלק מן הספקטרום האוטיסטי. במקרים מסוימים, הלוקים בתסמונת זו הם בעלי יכולות שכליות מעל לממוצע, אך סובלים מהפרעות קשב, קשיי תקשורת, חוסר תיאום במחוות הגוף ובנימת הקול וכן יכולת דלה בגילוי אמפטיה לזולת."קראתי את הספר תוך יומיים לפני שצפיתי בהצגה באנגליה", אומר נייטס. "לא נתקלתי קודם ברומן, ואני יכול להבין למה. הוא כתוב מצוין, אבל זה לא ספר שאנשים בגילי ממליצים עליו, בעצם זה רומן על גבול הנעורים. ראיתי את ההצגה ונהניתי ממנה. אחרי זה שכחתי ממנה עד שקראו לי לאודישן".

איך הייתה החוויה לעבוד על דמות של נער אוטיסט?"מאד חזקה ומרתקת. היה גם חלק עיוני בעבודה: היה לנו מפגש מיוחד עם נער אוטיסט בן 12 בתפקוד גבוה. הנער מאד עזר לנו וענה לנו על שאלות. אבל אני חייב לומר שנשענתי על החופש שהרומן נוטל לעצמו מהגדרות מקצועיות כמו "הרצף", "אוטיזם" או "אספרגר"."המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" (צילום: דניאל קמינסקי)ובסופו של דבר יצרת דמות אמינה של נער עם בעיות התנהגות קשות. "זה הגיע מהרבה מאד חיפוש. היה לי ברור שהעובדה שפגשתי ילד אוטיסט אחד, לא אומרת כלום על האחר. וזה נתן לי המון חופש בכניסה הפיזית והמנטאלית לתפקיד. בנוסף קראתי את הרומן היפני "The Reason I Jump", בו נתקלתי במקרה. הספר נכתב על ידי ילד ברמת תקשורת מאד נמוכה, שתיקשר רק דרך אמו ובאמצעות לוח סימנים מוסכמים של מילים ואותיות".עד כמה אתה נהנה לעשות תפקיד שהוא מיסודו כה מוקצן?    "המשחק, במקרה הזה, מגיע ממקום ילדותי. הוא מזכיר לי את הילדות שלי כששיחקתי מפקד של כוח המחץ וניצחתי את קוברה הרשע. המשחק הוא לא מהראש, אלא כמו שהיינו משחקים בחול או מדמיינים עצמנו בטירה. זה מעניק את כל הכיף למקצוע, בשביל תפקיד כזה אני עובד במשחק".מה אתה מרגיש כלפי השליחות החברתית שמתלווה לתפקיד כזה?"כשראיתי את ההצגה בלונדון נורא אהבתי אותה. היא הכתה בי והייתה מאד מרשימה. מבחינת הדמות של כריסטופר, היא יצרה רושם שגידול ילד שנמצא על הספקטרום הוא 'בסך הכל כיף' ולא כזה נורא, מין 'איש הגשם' קליל ופשוט. כשהתחלנו לעבוד על התפקיד היה מאד חשוב לי לא לצאת מתנחמד מדי. האמת, כפי שהבנתי אותה, היא שנורא קשה למשפחות לגדל נער שמחזיר אהבה בדרכו, אם היא בכלל קיימת אצלו. היה לי חשוב גם להראות את האלימות שיכולה להתפרץ ברגע שכריסטופר מרגיש מאוים. מעבר לזאת, העובדה היא שהאנשים על הקשת שיש להם כישרון נדיר למתמטיקה, מדעים או תחומי ידע נדירים הם רק פחות מ-20% מכלל האוטיסטים. במסר של הצגות כאלו אסור 'לדרוש' מנערים על הרצף להראות כישרון. לא הייתי רוצה להיות בעמדה שיוצרת מערכת ציפיות, שאם הן לא מתממשות הרי שהנער הוא בעצם סתם איזה מטרד".מרגיש קצת כריסטופר. נדב נייטס ב"המקרה המוזר של הכלב" (צילום: דניאל קמינסקי)באיזה רגע הרגשת שאתה כריסטופר מוצלח?"למשל ההשתטחויות של כריסטופר על הבמה הן לא דבר שצפיתי בו או שהבנתי איך צריך לעשות. התפקיד הגיע מהמון אינסטינקטים, מקומות אנושיים שהם כמעט חייתיים, חזרות וכפייתיות במובנים הכי בסיסיים שלהם".ולמרות שהדמות שלו לא תמיד מתנהגת באופן הכי אטרקטיבי או אסתטי, נייטס לא היסס לרגע להתמסר לה: "בינתיים עשינו שש הצגות ואני ממשיך ללמוד את הדמות ולהתאהב בה. לא יודע מתי התהליך הזה ייגמר. לפעמים אני אפילו מרגיש שאני באיזשהו מקום קצת כמו כריסטופר".» המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה: בית לסין. בימוי: גלעד קמחי.

*#