אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טטיאנה: איך רוקדים את פושקין?

הפרשנות של דבורה קולקר לרומאן המפורסם של פושקין מלאה ברעיונות יפים, אך אלה לא תמיד מגובים בחומר תנועתי מספק. לפחות עד שהגיעה המערכה השנייה

תגובות

כמעט שנתיים לאחר שהעלתה בירושלים את יצירתה "Mix" חוזרת הכוריאוגרפית דבורה קולקר לישראל, הפעם עם העבודה "טטיאנה". על פי הרומאן המפורסם של פושקין היא מבקשת לצקת פרשנות חדשה ליצירה הישנה, ולחשוף את יסודותיה האוניברסליים והעל זמניים. ואכן 17 רקדנים, כמו גם קולקר עצמה שמשתתפת במופע, מהלכים בין הישן והמסורתי, לחדש והא-היסטורי. החלק הראשון של הערב נכשל במידה רבה במאמץ הזה, בעוד השני דווקא מספק אסופת תמונות מעניינת ומעוררת מחשבה. טטיאנה - לכל הפרטיםסיפור העלילה מתרכז בארבע דמויות – אונייגין, צעיר בעל אמצעים עם עודף זמן פנוי. משועמם מהעיר הגדולה, הוא מגיע לכפר, במטרה לרשת אחוזה גדולה מדודו. בהגיעו לכפר הוא פוגש את לנסקי המשורר, המאורס לאולגה לרינה. לנסקי מכיר בין אונייגין לטטיאנה, אחותה הבוגרת של ארוסתו. בעוד אולגה היא צעירה קלילה, מלאת שמחת חיים, טטיאנה מוצגת כשקטה, מסוגרת, שעולמה בנוי מהרומאנים הרבים שקראה. מכאן תתחיל שרשרת של דרמות רומנטיות, בגידות, דו-קרב בין ידידים, וכמובן תשוקה, חרטה, קנאה וטרגדיה.דרמטורגיה מוצלחת, שפה תנועתית מוגבלת. טטיאנה (צילום: Walter Carvalho) במערכה הראשונה בחרה קולקר להציב במרכז הבמה עץ מתכת גדול, שהרקדנים מטפסים עליו, נתלים עליו ומשתמשים בענפיו כמחבוא ומשענת. הכוריאוגרפית ליהקה לכל תפקיד כמה אנשים, וכך הדמויות משוכפלות ומשולשות, ומאפשרות מצג רב ממדים בכל סצנה וסצנה. אך בעוד הקונספט הדרמטורגי ועיצוב התפאורה מעידים על תפיסה בימתית אינטליגנטית, השפה התנועתית של קולקר הייתה מוגבלת, ונשענה על כמות מצומצמת ומיושנת משהו של ג'סטות. מה שבעיקר הקשה על הרקדנים היו התלבושות, בפרט אלה של הרקדניות. אלה שגילמו את טטיאנה קיבלו חליפות-שמלות קצרות בצבע אפרסק חיוור עם מלמלה קיטשית, שעשתה הכל חוץ מלהחמיא לגופן. גם הרקדניות בתפקיד אולגה נאלצו ללבוש אוברלים ירוקים קצרים, שכמו נגנבו מהפקה חובבנית של שייקספיר בפארק אריאל שרון. החיבור של כל אלה, לא רק שלא הצליח להציג את הסוגיות האוניברסליות שהעסיקו את קולקר (תשוקה, אכזריות וכו'), אלא למעשה הותיר את הכוריאוגרפיה כהמחזה תנועתית של העלילה גרידא. יש את התלבושות בפחות מחמיא? טטיאנה (צילום: Walter Carvalho)לעומתה, המערכה השנייה הייתה כבר סיפור אחר לגמרי, והציגה חזון תנועתי-אסתטי ברור וחדשני יותר. לצלילי הקונצ'רטו השני (והנפלא) של רחמנינוב, הולבשו הרקדנים בשחור, בעוד הנשים בבגדי גוף לבנים ונעלי פוינט. המתח שבין התשוקה הגדולה וההרס שהיא עלולה להביא, הומחש היטב גם בחומר התנועתי עצמו, וגם בחלוקת הבמה לשניים ושלושה מימדים, באמצעות מסכים עולים ויורדים. קולקר בחרה להשתמש בוידאו, שהוקרן על אותם מסכים, ויצר עליהם קווים ונקודות, כמעט כמו משחק מחשב מופרע ואפל. בחלק זה גם רקדה הכוריאוגרפית עצמה בדמותו של פושקין המספר, כמו קוסם המחולל את כשפיו על הדמויות כמו על הקהל. קולקר, בת 54, נעה באלגנטיות ובצניעות, מהדהדת את קולות טיפות המים שנשמעו ברקע, ואת קווי האור שהתפתלו על המסך מאחוריה. כמו הסופר, גם היא הניעה את הדמויות לפי החליל שלה, ובו זמנית ביקשה להתמזג איתן. למעשה, המערכה השנייה הייתה יכולה לעבוד לבדה, כערב מרגש ומדויק, שמשיג בדיוק את הטרנספורמציה מעלילה קונקרטית, לסטרוקטורה דרמטית אוניברסלית. מעלילה קונקרטית לדרמה אוניברסלית. טטיאנה (צילום: Walter Carvalho)רקדניה של קולקר היו מצוינים מבחינה טכנית, אך לא תמיד מספיק מעניינים מבחינה אמנותית. יש לומר לזכותה של הכוריאוגרפית שבחרה דווקא ברקדניות לא-דקיקות, והעלתה אותן על פוינט. כך, גם ברגעים בהן גילמו נשים עדינות, הן לא נראו ולא הוצגו כעלמות-כנועות-במצוקה. בהקשר הזה חבל שלא נכתב בתכנייה מי מהרקדנים רקד באיזה תפקיד, מה שהיה מאפשר לציין את שמו של הסולן שגילם את פושקין כמצטיין הערב.

טטיאנה ,בית האופרה - המשכן לאומנויות הבמה, כוריאוגרפיה: דברה קולקר, 29 באוקטובר 2014

*#