אהבה חופשית: כפר השעשועים של שי אביבי ומיכל ליבדינסקי - תיאטרון - הארץ

אהבה חופשית: כפר השעשועים של שי אביבי ומיכל ליבדינסקי

שי אביבי ומיכל ליבדינסקי מעלים מופע חדש בסלון שלהם בפרדס חנה ולא מתגעגעים לשום דבר בתל אביב, חוץ מלמגדלים של חולדאי ("הוא בנאי טוב")

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עידן חגואל, עכבר העיר

חצות בבירת הניו אייג'. אף לא צרצר ארור אחד נשמע בעלטה הדחוסה והקרירה ששוררת מחוץ לבית משפחת ליבדינסקי אביבי – בית באוהאוס כפרי מוקף פרדס. בפנים הבית המואר שרועים הזוג שי אביבי (48) ומיכל ליבדינסקי (40) בסלון על מזרנים וכריות, שותים יין חם עם קינמון ותפוזים, עייפים אחרי שהעלו בפעם החמישית את המופע "בעושר ואושר" בסלון הבית.

לפני שלוש שנים ארזו את הילד, הילדה והכלבה הקשישה מרחוב ביאליק בלב תל אביב והצפינו 60 קילומטר, אל פרדס חנה. "חשבו שהשתגעתי. גם אני חשבתי שהשתגעתי", אומר אביבי. קשה לא לחייך מהנוירוזות של אחד השחקנים הקומיים המחוננים בנוף. מיכל מודה שלה דווקא "היה מאוד טבעי המעבר לפה. אנחנו אנשים שונים, החבר'ה שלו הם לא החבר'ה שלי". אביבי בשלו: "זה להתרחק מהמוקד שמפרנס אותי, שבו קורה הדבר. אבל כבר לפני זה טסנו להודו כמה פעמים, ביקרנו בכפר האהבה החופשית תמרה. השאיפה כבר לא היתה לעבוד על חוזה טאלנט. החיבור הזה כבר התחיל להתפרק".עוד במדור במה:» דן שפירא: "פתאום ילדים בני שבע מכירים אותי"» האתגר של הבמאים החדשיםאז היתה אהבה חופשית בתמרה?אביבי: "לא". ליבדינסקי: "האמת שכן (צוחקת)". אביבי: "היינו שם שבוע. בשבוע יכול להיות גג זיון, אבל לא באמת מצב של אהבה חופשית. זה אמור להיות תהליך של פתיחת הזוגיות, לא סתם לזיין מהצד. בשביל זה יש כפרי זימה בצרפת. כמו בספר של מישל וולבק". מיכל: "זה יותר דרך חיים בתמרה. זה לזיין מהצד כדרך חיים. באנו הכי פתוחים, באנו במוד שמה שיקרה יקרה, אבל זה לא קרה".

היה רגע של משבר בתל אביב שגרם לכם לארוז לפרדס חנה?ליבדינסקי: "לא, היתה כמיהה. שבע שנים רציתי לצאת מהעיר. היה לי קשה עם האספלט. הייתי הולכת לפארק הירקון בשביל קצת טבע. היום אני לא יכולה להיכנס לתל אביב, העברתי הכל כולל קוסמטיקאית, מספרה ובנק לפה. אני שואלת את עצמי גם למה מאסתי בה. חשבתי שכשאני אחזור לבקר אני אתרגש, אבל זה לא קרה. אני חושבת שמפה אני יכולה לראות איך היא היתה לי לכלא הרבה שנים".

ויתרת על הקריירה שלך כתסריטאית?ליבדינסקי: "כן".אביבי: "אני חייב להגיד שאת תל אביב אני מעריץ בתור תייר. אני די הרבה בתל אביב בתקופות של עבודה. היא עוצרת נשימה, אבל אני מעדיף את סטטוס התייר. זה יישמע מוזר, אבל היא מופת אסתטי - כל מה שחולדאי ואנשיו בנו בעשור האחרון הוא מופת לעין".

קצת נחת לחולדאי.אביבי: "נראה לי שהוא מפשל באגפים אחרים בעיר הזאת, אבל כבנאי הוא מאוד מוצלח".

לא מחפשים חוזה טאלנט. שי אביבי ומיכל ליבידינסקי (צילום: אורה כהן)

המילה "בורגנים", שהיתה גם שם סדרה שאביבי כיכב בה, כבר לא מאיימת על השניים. "חברים שלנו כבר לא מסתכלים עלינו כבורגנים", אומר אביבי, "רואים אותנו כאנשים שיצאו מחוץ לבורגנות. אני רואה עצמי כהרפתקן של עולם הבורגנות".

איך השינוי עבר בהתחלה?אביבי: "הלם תרבות. פתאום אתה קולט שלא כולם רואים טלוויזיה, שלא כולם עובדים בטלוויזיה". ליבדינסקי: "שלא כולם עובדים! הרבה מטפלים, הרבה רוחניות, הרבה ברטרים". אביבי: "התרגלתי לחשוב שכל הכישרון הוא בטלוויזיה. פה נפתחתי לחרשי עץ, אומני אבן, תכשיטנים".

עד כמה אתה רחוק מעולם הטלוויזיה ומההוויה ההיא?אביבי: "בוא נאמר שעכשיו אני רגל פה ורגל שם. זה לא עולם אחר, אבל זו פאזה אחרת של העולם שלנו. תחשוב שמפגש עם אנשים פה זה לשבת ולהדליק מדורה. פתאום הדברים שאתה יודע לעשות, שבמקרה שלי זה לשחק, לא שמישים חברתית. פה בשביל שיקרה משהו אז מישהו צריך להדליק מדורה ומישהו צריך להביא תוף. איך שעברתי לפה קניתי תוף". ליבדינסקי: "בתל אביב אתה צריך לדעת מה המסעדות הכי טובות, פה אתה צריך לדעת לתופף על דרבוקה".

טיפול זוגי בסלון. שי אביבי ומיכל ליבידינסקי (צילום: אורה כהן)

צריך להגיד בסוף "עכשיו עופו"

לפני שעתיים נכח בסלון ביתם קהל של 40 אנשים ששילמו כרטיס כדי לצפות במופע הזוגי "באושר ועושר", שאותו כתבו יחד ("מיכל כתבה את רוב המופע ואני הוספתי קצת") ובו הם גם משחקים יחד. ההצגה היא מעין תרפיה זוגית משעשעת וחושפנית על הדילמות הקשות שהשניים חוו וממשיכים לחוות במסגרת חיי הנישואים. השניים מתנסים שם גם בשירה, מלווים בנגינת הגיטרה של אסי גבעתי. זו הפעם החמישית שהם מעלים את המופע אצלם בסלון. את המידע על קיומו הם מעבירים דרך מעגלים קרובים בפייסבוק, ונראה שהפורמט של להזמין קהל לסלון הבית יושב עליהם בול. "המופע שכב במגירה שנתיים, ובחנוכה האחרון מיכל הרימה עם חברות אירוע שנקרא חנוכת בית, שהיה שמונה אירועים בשמונה בתים שונים, בדגם של 'פסטיבל בבית' הירושלמי", אביבי מסביר, "ואז חשבנו שזו הזדמנות פז להוציא את זה מהמגירה".

ליבדינסקי: "התחלנו לעשות סדנאות על זוגיות, ושם היינו מעלים שלושה מערכונים. קיבלנו פידבק מאוד חזק. לאט לאט גילינו שאנחנו הכי נהנים מהמערכונים בסדנאות".

מה הביא אתכם להעביר סדנאות זוגיות?אביבי: "אשכרה תרפיה פרטית. להביא את המצוקות הפרטיות שלנו, לגלות שאנחנו לא לבד בחושך עם העניינים שלנו". ליבדינסקי: "יש עניין של חוץ ופנים, על מה מדברים ועל מה לא. אבל בטבע שלנו קל לנו לשתף אחד את השני, אז התחלנו לגלות שאנחנו לא לבד בסרטים האלה שחשבנו שהם רק שלנו. היה משהו מאוד מרפא בגילוי הזה. לקחנו את הכישרון שלנו להיות כנים, והלכנו עם זה".

יש רגע במופע שבו את מתוודה שאת לא יכולה לראות את הפרצוף שלו יותר. איך את מסוגלת להגיד לו דבר כזה מול אנשים?אביבי: "באמת איך?". ליבדינסקי: "אני נזכרת בשיחה שהיתה לי עם מישהו שאמר לי שהוא לא יכול לראות את הפרצוף של בת הזוג שלו. הייתי בהלם פעמיים – אחת מזה שהוא אומר לי את זה, ושתיים מזה שאני מתחברת לזה. ברגע שאומרים, זה נהיה מסוד נורא למשהו שהוא לא סוף העולם".

באמת האמנתם בזוגיות מהאגדות כשנפגשתם, "באושר ובעושר"?ליבדינסקי: "כן!". אביבי: "אף אחד כמעט לא מספר לך שכשנולד לך ילד העולם שלך מתהפך. זו לא שיחה נפוצה, מדברים על פוליטיקה, ספורט, 'ארץ נהדרת' – לא מדברים על הקשיים. כשאנחנו שואלים את ההורים שלנו איך זה לגדל ילדים, אז ברור שהם מספרים את הזיכרונות הטובים, כי הדבר החזק זה הטוב. אבל השנה הראשונה אצל יולדים חדשים היא כאוטית. זה כאוס. אתה בשוק. הדור שלפנינו לא דיבר על זה. בעשור האחרון התחילו לדבר על זה שילדים זה נורא קשה. כי זה קושי מטורף - גם פיזי וגם מה שזה עושה לזוגיות. ילד שני זה גם שוק. הדיבור על ילד שלישי הוא שזה מאזן את הבית? חברים שלנו בדיוק הביאו ילד שלישי והם אמרו לי שהם חטפו אגרוף ברזל בפרצוף".

כבר לא מאוהבים?אביבי: "אתה מאוהב בחתונה שלך, וזה דועך כמו כל דבר". ליבדינסקי: "בתמימות שלי חשבתי שכמו בחתונה ככה זה יימשך כל החיים, ואם זה לא בדרגה הזו אז זה כנראה נגמר. מבחינתי זה שזוגיות משתנה למשהו אחר זו אינפורמציה חדשה. יש רגעים שאתה מתאבל על מה שהיה, ואז עוברים לשלבים חדשים. כל הדימויים על אהבה בסרטים נורא יפים. הגיבורים נורא יפים והמין נורא יפה, נורא אסתטי".

"אשכרה תרפיה פרטית". שי אביבי ומיכל ליבידינסקי (צילום: אורה כהן)

תגידו, זה לא קצת מוזר להכניס זרים לסלון שלכם?אביבי: "זה הזוי. פתאום אתה פותח את הדלת ונכנסים 40 איש. ואז עוברת שעה ואף אחד כבר לא פה. יש בזה אלמנט חלומי". ליבדינסקי: "אני יכולה להבין את הזווית שבה זה הזוי, אבל לי זה מאוד קל וטבעי. באיזשהו אופן לצאת עם ההצגה לאולם יהיה לי יותר קשה. זה יהיה יותר מנוכר ויותר זר".

נגמרת ההצגה ואז אתם נשארים עם 40 איש שצריכים ללכת הביתה.אביבי: "מיכל תמיד אומרת שצריך להגיד בסוף 'עכשיו עופו'".

לא קורה שאנשים רוצים להישאר עם שי אביבי עוד קצת אחרי?ליבדינסקי: "לא היה כזה מקרה, אבל אני אוהבת את הערבוב הזה. אפשר גם לשתף אותם, אין גדר הפרדה של אנחנו ואתם. מתרחשת פה אלכימיה". אביבי: "זה הסטייל של פרדס חנה. לאו דווקא 40 אנשים שאתה לא מכיר בסלון שלך, אבל בתל אביב ישבתי 25 שנה בעיקר בבתי קפה. בפרדס חנה המפגש הוא בבית או בחצר. כרגע אנחנו עוד לא רוצים להיפרד מהפורמט הזה".

תיצמדי אלי ונגיע הצדה

עם ותק של יותר מ־20 שנה בטלוויזיה ועם קריירה מגוונת כשחקן, מנחה, פרזנטור ומנהל תוכניות בערוץ 10, הייתם מניחים שטרדות הפרנסה הניחו לאביבי. אבל במהלך ההצגה עולה הטענה הקומית שבעלה של מיכל הוא לא חסכן כמו שחשבה כשהכירו, אלא בעצם קמצן (ליבדינסקי: "זה קטע שהוא כתב"). אביבי עדיין רגיש ללחצים שצצים כאשר הפקה אחת נגמרת וההצעה הבאה ממאנת לבוא. "עכשיו, תודה לאל, הכל בסדר", הוא אומר, "אבל העצבים עדיין לא מורגלים לתקופות הפחות עמוסות. אני מודע לקיומו של 'הגל', אבל אני לא עומד בו. זה כמו להגיד לבן אדם בדיכאון 'אתה יודע שזה יעבור', אבל לך תדבר עם בן אדם בדיכאון".

אתם עדיין אוהבים טלוויזיה?אביבי: "כמעט ולא ראיתי גם כשאהבתי את זה. הייתי בשוליים של העשייה בעצם, לא הייתי בליבה, בפריים טיים". ליבדינסקי: "אני לא, אני לא רואה כלום. המעבר לפה שינה אותי לגמרי - הפסקתי לקרוא ספרים ולראות סרטים. אני בוהה, אני ממש מנצלת זמן לבהייה – אחד התחביבים הגדולים שלי בזמן האחרון".

גם טלוויזיה היא סוג של בהייה.ליבדינסקי: "זו בהייה במשהו של מישהו אחר. אם אני בוהה בעץ אני מלאה בעצמי; אם אני בוהה בטלוויזיה אני מרוקנת מעצמי".

אתם די בני מזל שנכנסתם לתעשייה הזו בחיתוליה.אביבי: "מה זה בני מזל? זה מדהים! היינו ברגע הנכון בזמן הנכון. אני בר מזל בטירוף. היתה פה מהפכה בתחילת שנות ה־90'".

הספקת המון, ואתה לא נראה כמו אדם אמביציוזי.ליבדינסקי: "הוא אמביציוזי הצדה. יש משפט שהוא תמיד היה אומר לי: 'תיצמדי אלי ונגיע הצדה'".אביבי: "המקרה הפרטי שלי והמקרה של הדור שלי הוא שבשנים מסוימות נפתחו פה לפתע שערי ענק. עד 1991 כל מה שהיה פה זה לנסות להתקבל לערוץ 1, או לעשות סרט שיראו 800 צופים. פתאום נפתחה פה תעשייה - נפתחו הכבלים, שנה אחרי קם ערוץ 2, אחרי כמה שנים יס, ואז ערוץ 10. תחשוב איזה פלא, זה קורה פעם אחת בהיסטוריה. פעם אחת הקימו פה, על פני מעט מאוד שנים, ארבעה גופי שידור".

אתם עדיין שייכים לעולם הטלוויזיה החדש, או שהחוקים שהכרתם השתנו?אביבי: "סדרות היום הן מדהימות. גם המחורבנות מדהימות. גם אם עושים משהו לא מעניין מבחינת תוכן, המיומנות היא אדירה. לא פלא בעיני שיושבים באוסקר הפאקינג אמריקאי סרטים ישראליים שנה אחרי שנה. הכל מאוד מקצועני, מאוד מדוקדק. לא תמיד מצליח ולא תמיד טוב, אבל הכלים מאוד משוכללים".

יחסים מקצועיים וטינה הדדית

ליבדינסקי סיימה את לימודי הקולנוע והטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב והתקבלה לעבוד כתסריטאית בתוכנית הלייט נייט שאביבי הנחה בערוץ 2, "מקרה לילה", בשנת 2000. חצי שנה עבדו יחד באינטנסיביות, והיחסים ביניהם שמרו על אופי מקצועי מהול בטינה הדדית. לאחר מכן צוותו יחד לפתח את "חיים משוגעים", פורמט טלוויזיוני לשידורי קשת בכיכובו של אייל קיציס. הפרויקט נקבר, ומההריסות צמחה הזוגיות ביניהם. "זו היתה אמורה להיות תוכנית שבה קיציס יושב ומקריין קטעים מצחיקים. זה מה שאמרו לנו לעשות", נזכר אביבי בערש אהבתם, "מה שיצא בסוף זה שבנינו פנים של מטוס, כשהקטעים מוקרנים בטלוויזיה של המטוס, עלמה זק היתה דיילת. משהו שם יצא משליטה. זה היה שיעור מאוד גדול - שאם יש לך ביצה ומלח אתה עושה חביתה; אתה לא מרים עכשיו סופלה. זה היה בית ספר אדיר". השניים המשיכו לעבוד יחד גם לאחר מכן ("בשורות טובות"), ולמרות הצהרותיה של ליבדינסקי על פרישה מעולם הטלוויזיה, השניים מגלים שהם מבשלים סדרה חדשה על, איך לא, משפחה שעוברת מתל אביב לפרדס חנה, כשעם המעבר עוברת האשה לגור באוהל בשעה שהבעל נשאר לגור בבית. "זה על הפיצול הזה בין בורגנות לפריקיות", אומרת ליבדינסקי. 

כאן גרים בכיף. שי אביבי ומיכל ליבידינסקי (צילום: אורה כהן)

ליבדינסקי מעולם לא שיחקה או שאפה לפסוע על במה, אבל עם המעבר מתל אביב נקלעה למרכז תיאטרון אלטרנטיבי באזור שנקרא ידית, ובעידודו של אביבי הציגה בערב במה פתוחה קטע שכתבה. "היה לי נורא. ירדתי ואמרתי: 'אלוהים, זה זוועה, איך אנשים עושים את זה?'. אבל התחלתי לקבל פידבקים טובים, וכל חודש עליתי שוב. לא יודעת מה להגיד, היה לי נורא והמשכתי. זה נהיה סוג של כיף".

בתור שחקנית לא מנוסה, לא מאיים לעלות על במה יחד עם שי אביבי?ליבדינסקי: "בכלל לא, הוא פרטנר טוב".

זוגות לרוב נהנים מההפרדה הקרייריסטית. איך אתם שורדים את העבודה יחד?ליבדינסקי: "היתה לי בזמנו פסיכולוגית שכל עצה שהיא נתנה לי הלכתי עליה, חוץ מהעצה 'אל תעבדו ביחד, זה לא טוב לזוגיות'. זאת העצה היחידה שלא לקחתי ממנה". אביבי: "פעם היה מעוגן בחוק שזוגות לא יעבדו ביחד במשרות של עובדי מדינה. שזה לא יפריע, שלא יעשו קומבינות, שאם אתה פוגע בגבר אז האישה לא תנקום בחזרה במקום העבודה".

המופע הזה מאוד חושפני ופתוח. את אדם אמיץ בדרך כלל?ליבדינסקי: "אומרים לי שאני אמיצה, אבל מבחינתי אלו דברים שקלים לי. אני פשוט אני, ומתברר שהאני הזה זה אמיצה". אביבי: "היא יותר אמיצה ממני. אני נגרר, היא ראש החץ ואני גדוד שריון. מיכל היא בן אדם מאוד אמיץ בכל מה שנוגע לערעור ולהרהור על המוסכמות שאנחנו חיים בהן. כבר למדתי לסמוך עליה".

את לא מפחדת לשאול שאלה כנה שאולי לא תהיי מסוגלת להתמודד עם התשובה עליה? ליבדינסקי: "היינו בכאלה סיטואציות. עברנו המון, היו שלבים שאמרתי, 'עד כאן, אני לא רוצה לשמוע יותר'. היום אני בשלב שאני אומרת: 'אני רוצה לשמוע יותר'. להיות אינטימי זה לא לקיים יחסי מין, זה להביא את הפנים שלי החוצה. זה משהו שאני שואפת אליו".

חלק מהקהל שהגיע נראה לפרקים גם נבוך. ליבדינסקי: "זה פותח שיחות, גם בין חברים. היו קבוצות שהגיעו יחד, ואחרי זה הלכו לשבת איפשהו ואמרו לי שהיו להם שיחות מדהימות. הם הגיעו למקומות שלא העזו להגיע אליהם אף פעם. זה עושה מסאז' למחיצות ולהסתרות".

מתי תצאו עם המופע מהסלון שלכם?ליבדינסקי: "יש דיבור על זה שזה ייצא לסלונים של אחרים". אביבי: "לנסוע לסלון של מישהו אחר, לשפוך את הקישקע ולהיות אינטימי – זה מוזר. צריך לנסות את זה".

המופעים הבאים של "באושר ועושר" מתקיימים בסלון ביתם בפרדס חנה אחת לשבועיים. המופעים הקרובים ב־16 במרץ וב-6 באפריל בשעה 21:00. (את ההרשמה למופע ניתן לבצע דרך דף הפייסבוק של הזוג: "כאן גרים בכיף – שי אביבי ומיכל ליבדינסקי").

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ