אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מקלפים את העירום: כמה מילים על "טרגדיה"

סבסטיאן לדיג, רקדן במופע המחול "טרגדיה" של אוליבייה דובואה, שיתקיים בבית האופרה בעירום מלא, מספר על תהליך העבודה, על הקשיים ועל הרגעים היפים, למרות העירום ובעיקר בזכותו

תגובות

תשעה גברים ותשע נשים חשופים לגמרי עומדים על הבמה, מוכנים לתנועה: "טרגדיה", יצירתו של הכוריאוגרף הצרפתי אוליבייה דובואה, מגיעה לארץ ותציג בבית האופרה בין ה-17-20 בספטמבר. הרקדנים חוקרים בתנועה את המצב האנושי, ויוצרים בעירום שלהם משפטים תנועתיים שחוזרים על עצמם, עד הנקודה בה הגוף מתחבר לנשמה. התנועה על הבמה מתפתחת כל העת ויוצרת תמונה של ריקוד שבטי, עד לשיאו של המופע. סבסטיאן לדיג, אחד הרקדנים, מספר על תהליך העבודה על "טרגדיה", ועל תפקידו הבסיסי והנחוץ כל כך של העירום בהפקה.

» טרגדיה - להקת המחול אוליבייה דובואה - לכל הפרטיםאיך הרגשת כשרקדת בעירום בפני קהל בפעם הראשונה?"הפעם הראשונה שהופעתי על הבמה עם היצירה הזאת הייתה מאוד משמעותית, אבל לא בגלל שהייתי עירום. בכל רגע נתון לא היה ספק בנחיצות שלנו להיות ערומים ביצירה. דובואה תמיד נזהר בכל הקשור לעירום, והוא משתמש בו בחוכמה. הוא מאד רגיש למצב שלנו כשאנחנו במערומינו, ותמיד אומר לנו לא לפנות אל הצופים, אלא אל העולם כולו. הרעיון הפשוט הזה הגן עלינו, עוד מהיום הראשון, מכל מעצור או תחושת אי נוחות, ומיקם את היצירה במקום אחר לגמרי. היצירה היא בשום פנים ואופן לא על עירום". "היצירה היא בשום פנים ואופן לא על עירום". "טרגדיה" (צילום: Francois stemmer)

ומה לדעתך הייחוד של "טרגדיה" מבחינה אמנותית?הפרויקט הזה מיוחד משום שהוא דורש מאיתנו הרקדנים הרבה יותר מאשר כל עבודת מחול אחרת שהייתי מעורב בה. בעיקר כי היא מדברת על אנושיות, ולכן היא מדברת על מי שאני. דובואה התחיל את היצירה בכך שאמר לנו שהוא מעוניין בגברים ובנשים שאנחנו, יותר מאשר ברקדנים שהפכנו להיות. מנקודה זו ואילך ידעתי שאצטרך למצוא את כל הדברים שמגדירים אותי, ולהביא אותם לחזרות. ידעתי שהפעם לא אוכל להתחבא מאחורי יכולת טכנית שיש לי כרקדן, כי זה בכלל לא מתקרב למה שהכוריאוגרף הזה רוצה".

ההשתתפות ביצירה שינתה משהו בתפיסת העולם שלך?"אני לא יודע אם תפיסת העולם שלי השתנתה, אבל תפיסת המחול שלי ללא ספק עברה שינוי. במהלך היום הראשון של האודישנים לתפקיד, מה שהתבקשנו לעשות היה מאוד קשה פסיכולוגית וגם פיזית. אני זוכר שאמרתי לעצמי שאני לא מסוגל לעשות את זה והייתי מאד קרוב על לוותר על העבודה, אבל אז עלה דובואה על הבמה להראות לנו משהו. כשהתחיל לזוז, הוא הפך אדום לגמרי, החל להזיע, יכולתי לשמוע את דפיקות הלב שלו מתחזקות, ויחד עם זאת לראות את חושיו מתחדדים כשהסביר לנו למה התכוון. כולו היה מושקע בתוך הדברים שלו. העיניים שלו היו מלאות בתשוקה ובחיות. ברגע הזה קפאתי על מקומי. הרגשתי שאני חייב לעבוד איתו. כשהתחלנו את החזרות, לא משנה כמה קשה עבדנו וכמה עייף חשתי - לא הפסקתי להאמין לרגע בעשייה שלנו. בפעם הראשונה בחיי ניתנה לי ההזדמנות לשאול את עצמי 'למה אני רוצה להיות רקדן?'. עכשיו, בכל פעם שאני צועד על הבמה אני יודע שזה לא סתם צעד - זו מילה, שפה, הצהרה, מעשה רב עוצמה שאני כל הזמן צריך לחשוב עליו מחדש ולמלא אותו בתוכן". נטולי הגנה. "טרגדיה" (צילום: Francois stemmer)

שינית את היחס לגוף שלך בעקבות ההשתתפות במופע?"אכן שיניתי את יחסי לגוף שלי, אבל אני לא חושב שזה בעקבות העירום. גיליתי שהגבולות שלי הם רחבים הרבה יותר ממה שחשבתי שהם. אני לומד עליהם בכל מופע מחדש. אני גם חושב הרבה על הקבוצה והדרך בה אני ממקם את עצמי בין האחרים. מה שאני מוצא מקסים ומרגש בעבודה הזו, הוא שזו קבוצה שמורכבת מ-18 אינדיבידואלים, ולכן באף רגע אנחנו לא נעלמים בתוכה, אלא כל אחד תורם ליצירתה של הקבוצה האנושית הזו".

מה דעתך על כך שהעירום ב"טרגדיה" הוא טוטאלי ומוחלט, ולא שמור רק לרגעים מסוימים, אינטימיים יותר?"העובדה שעירום שמור בדרך כלל לפעילות אינטימית או מינית היא למעשה הגנה מאד גדולה. דובואה הגדיר בצורה הטובה ביותר את הנחיצות של העירום ב'טרגדיה': 'זו לא החשיפה עצמה, אלא פשוט דרגה אפס של לבוש'. אני חושב שהיצירה היא מאוד אישית ואינטימית, משום שאנחנו מראים את עצמנו כבני אדם, וזה בשבילי הרבה יותר מעניין מאשר לנסות להראות משהו שכל אחד מצפה לראות כשהוא מסתכל על רקדנים ערומים על הבמה".

איך אתה מרגיש לקראת ההגעה לישראל בימים הטעונים האלה? "אני מאד נלהב להגיע לישראל, במיוחד בימים קשים אלו בהם, המימד הפוליטי מקבל משמעות אחרת. זה חשוב להמשיך לתמוך באמנות ולהציג אותה, ואני בטוח שזה תורם לשלום והבנה. זה ממש נס שבאמצע אזור מלחמה, מדינה קטנה מבינה את החשיבות של האמנות ונלחמת על כך". » טרגדיה - להקת המחול אוליבייה דובואה: 17-20 בספטמבר, בית האופרה.

*#