סשה דמידוב נכנס לנעליו של גיי שונא נשים

כוכב תיאטרון גשר היה היום מדען, אם הוא היה יודע עד כמה קשה להיות שחקן. סשה דמידוב לובש מחוך וגרביונים ב"פרימה דונה", ומודה שהמראה החיצוני שלו הוא רק עוד דמות שהוא משחק בין שיעורי קבלה

שי הרלב, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שי הרלב, עכבר העיר

"אני נכנס במלואי ובמקסימום עניין ורגש, לדמות של גבר שמתייחס לעצמו בכל תודעתו כאישה", אומר כוכב תיאטרון גשר סשה דמידוב. השחקן מככב בתפקיד הראשי בהצגה פרימה דונה שעולה בימים אלו בתיאטרון גשר. בהצגה דמידוב לובש מחוכים ושמלות נשים מהמאה ה-17 ומאופר באיפור כבד.המחזה "פרימה דונה" שנקרא במקור "המין היפה" (וזה היה שמו בגשר עד לפני חודש), מבוסס על דמותו של אד קינסטון, השחקן הגדול ביותר בבריטניה במאה ה- 17. » פרימה דונה - כל הפרטים ומועדי מופע» מנכ"לית גשר: "היינו על סף סגירה"» יונה ונער: לאן נעלם הסאבטקסט?מי הוא בעצם אד קינגסטון עבורך?"קינגסטון הוא שחקן גדול ומפונק, שרגיל להיות כוכב בחצר המלוכה. הוא גבר של נשים, אך בנטייתו המינית הוא גיי ומאוהב בדוכס מבאקניגהאם. מריה, אחת השחקניות בלהקה, מאוהבת בו עד מעל לראש, אבל קינגסטון לא יכול כמובן להשיב לה אהבה. הקומפלקס המיני של קינסטון החל אצלו בזמן הלימודים, כשהוא היה התלמיד הנערץ של המורה שלו למשחק. אותו מורה אהב אותו כמו שאומרים 'גם בלב וגם בידיים' והוא מבלבל את זהותו המינית. בגלל נשיותו והיכולת להבין את האישה הוא מתחיל לגלם תפקידי נשים בהצלחה פנומנלית, כי הוא באמת מסוגל לחיות בגוף של גבר ושל אישה בו זמנית".

איך יצרת את הדמות?"אד האמין שרק גבר יכול לגלם את הרבדים של המין הנשי. כשנשים משחקות תפקידים של נשים הוא רואה בזה בזבוז של מהות המשחק הקלאסי, שמבוסס על התחלפות והיפוך. אישה שמשחקת אישה זה דבר לא מאתגר עבורו, כי היא כבר אישה. דרך דמותו של אד אני מחפש את שורש הנשיות. אני רוצה שהדמות תיראה ותרגש את הצופים, כך שהם ירגישו שהם בעצם רואים אישה"."כסשה המאופק אני רוצה להתחפש למישהו אחר". פרימה דונה (צילום: דניאל קמינסקי)

איך זה עבורך לגלם דמות של הומוסקסואל נשי ובוטה?"כסטרייט, זה לא מביך אותי בכלל. אני חושב שאצל כל האנשים יש רצון טבעי להיות מישהו אחר מבחינה מינית והתנהגותית ואנחנו אוהבים להתנסות בזה כילדים צעירים, כי אז זה קל יותר וכביכול מותר. אצל שחקנים זה עוד יותר טבעי. כסשה דמידוב המאופק אני רוצה להתחפש, להיות מישהו אחר, למצוא בתוך את עצמי תכונות נשיות, תכונות של הגזמה ונרקיסיזם".

איך אתה נכנס לתסביך שנאת הנשים שלו?"כסשה? (צוחק ש.ה) ידעתי עוד הרבה לפני לימודי המשחק שנשים בהיסטוריה לא היו שוות לגברים וזה כמובן מקומם. ההיסטוריה של העולם רצופה בהרג, באי צדק ושנאת חינם. כשחקן, אני נכנס לדמות של אד, כגיי שמוקף בנשים מכיוון שהוא רואה בהן דרגה פחותה מגברים, ומכאן נובעת תחושת העליונות שלו. הוא בטוח שיש לו יתרונות וכישרונות העולים על הנשים והוא מתנשא עליהן. יש חלק ממשפט נורא יפה בהצגה שאד אומר: 'אתה רואה גבר שמשתקף במראה כאישה שנושמת בראשו'".

המשחק הוא כמו סם ממכר 

אחד מהנושאים המרכזיים בהצגה הוא גסיסה ומוות של תקופה ותחילתו של עידן חדש. השחקן הראשי בסרט עטור האוסקרים הארטיסט, לא מצליח לעבור מהקולנוע האילם לקולנוע המדבר. אד קינסטון נמצא במצב דומה. הוא מגלם תפקידים נשיים בכירים והחשובים ביותר בתיאטרון במאה ה-17 כאשר בבריטניה לא אפשרו לנשים לשחק בתיאטרון, וגברים היו מגלמים את דמותם. זאת עד שמלך אנגליה, צ'ארלס השני, מוציא צו מהפכני שמתיר לשחקניות תיאטרון לגלם תפקידים של נשים. החלטה זו גורמת לקינגסטון לאבד את המעמד המיוחד שהיה לו בחצר המלוכה כשחקן ראשי, כאהוב הקהל ובעיקר כאהוב הנשים. הוא מתדרדר לחיים של בדידות, ייאוש ואלכוהוליזם.

המחזה עוסק גם בפחד להיות שחקן, בצורך האדיר באהבה ובפחד להישכח."המשחק הוא מקצוע קשה מאוד, בעיקר רגשית. אם הייתי יודע שזה כל כך קשה לא הייתי הולך להיות שחקן. הייתי נהיה מדען, כי בצעירותי התעניינתי במדע. אני אוהב ושונא את מקצוע המשחק, כי הוא כמו סם קשה מאוד שמתמכרים אליו ולא יכולים להיגמל. שחקן בשיא הצלחתו לא יכול להסתכל  על עצמו מבחוץ. כשהוא נכנס למצב של אי-הצלחה הוא רואה בזה כישלון נורא. אצל שחקן טוטאלי התפקיד האחרון מבטל את כל ההיסטוריה וההצלחה. זה שיא שאחריו לא נותר דבר. תמיד אזכור את הציטוט של מאיה פליסצקאיה, הרקדנית והכוריאוגרפית הגדולה שאמרה שהחלום שלה הוא למות על הבמה. זה באמת הפתולוגיה של השחקן". המראה הוא רק חלק מהעבודה. "פרימה דונה" (צילום: דניאל קמינסקי) 

מדובר בתפקיד קצת שונה. אתה נהנה  לשיר, לנוע ולרקוד על הבמה?  "מאוד נהנה. זו לא פעם ראשונה, אם כי לא הרביתי בתפקידים כאלה בקריירה של 25 שנים. השתתפתי ב'שטן ממוסקבה' על פי בולגקוב, בגרסת מיוזיקל לפני 10 שנים. אני מאוד אוהב לשיר ולרקוד. אני לא יודע עד כמה זה כבר מתאים לגילי ועד כמה אני מקצועי כיום. אבל כבר כשחקן צעיר מאד אהבתי לשיר ולרקוד. זה נותן הרבה אווירה של חופש וביטוי עצמי".

אתה רגיל לעבוד בעיקר עם יבגני אריה, במה שונה העבודה עם אלכסנדר מורפוב?"שיחקתי בעבר בדון ז'ואן שמורפוב ביים ומאוד נהניתי לעבוד איתו. הוא שונה מאד מיבגני אריה שמחפש בעבורך חלק מהדמות. הוראות הבימוי שלו הרבה יותר נוקבות, ברורות ומוכנות מראש. לעומתו, מורפוב מייצר הרבה מאד חופש ופנטזיה בתפקיד. אנחנו כצוות שחקנים בונים את ההצגה ואת התפקידים ביחד, וזה ניסיון מאוד מאתגר".

הכל מלמעלה, או מבפנים

מאז עלייתו לארץ, דמידוב עוסק בלימודי קבלה והוא מדבר על כך מאוד בפתיחות: "אני לומד במרכז בני ברוך אצל הרב לייטמן בפתח תקווה, שומר שבת ותרי"ג מצוות. אבל אין הכרח כזה במרכז, יש הרבה אנשים בקבוצת הלימוד שלא מקיימים פרקטיקה דתית".

האם התפקיד מתנגש עם לימודי הקבלה שלך? אחרי הכל, במקרא ההפרדה המינית מאד קשיחה."אין לי שום התנגשות עם לימודי הקבלה, להיפך. אני חושב שלימודי הקבלה שלי עוזרים להסתכל על התפקיד ממקום אחר. אני מדבר עם שחקנים צעירים שמספרים לי שהם סובלים. הרבה מהסבל שלהם הוא שהם לא יכולים להסתכל על עצמם מחוץ לעצמם. כשחקן וכאדם מאמין אני יכול ומוכן לשחק תפקידים גבוליים בלי שום גבול. גם בתורת הקבלה האדם מכיל בתוכו את כל תכונות המציאות גם יחד, ואם הוא חוקר מספיק פנימה הוא יכול לגלות בתוכו הכל".

ובכל זאת ההפרדה המינית בעולם היהודי מאד דיכוטומית וקשיחה ."מיניות היא עניין מורכב אצל כל אדם. הפאזל המיני האנושי הוא אינסופי וכמה שנגלה עליו יותר, נבין את התמונה השלמה של התפתחות האדם. זהו בדיוק הרעיון של הקבלה: להבין את החוקיות במצבה של האנושות. בשביל זה לא צריך לשנות את המקצוע או לחזור בתשובה או לצאת בשאלה. הדברים החיצוניים הללו לא משנים כלום. רק השאלות בפנים והחיפוש בפני עצמו".

מה הפרויקט הגדול הבא שלך?"אני מתחיל צילומים ברוסיה בתפקיד ראשי בסרט של במאי פולני מאד מוכשר, ולאדק זמקובסקי. הסרט קשור דווקא לקבלה ואולי בשל כך פנו אלי. קוראים לסרט 'סוד הזהר'. מדובר על גיבור שעובר במנהרת הזמן מהתקופה הרומאית, לצלבנית, לסיפור שלושת המוסקטרים. הוא אפילו מגלם קצין אמריקאי בעיראק בזמנים הללו. תפקידו להחזיר את ספר הזוהר לירושלים. יש לגיבור הזה מנטור, דוקטור שהוא מעין פסיכולוג שהגיבור כל הזמן בדיאלוג איתו ואני מגלם גם את הדמות הזו".נולד עם איפור. "פרימה דונה" (צילום: דניאל קמינסקי) 

יש לך רצון ליצור תיאטרון שמחובר לקבלה שאתה כה מעמיק בה?"לפני 10 שנים עשיתי הצגת יחיד 'פולסא דנורא' עם איגור מירקורבנוב (חבר גשר שחזר ליצור במוסקבה). עשינו פאזל בין רגעים שעברתי בחיים ובין חלקים מתורת הקבלה. מעניין אותי לעשות עוד הצגה על אדם באמצע חייו שלא ברור לו מה הוא עושה פה. ולקבלה, בניגוד לשאלות הקיומיות במחזות היווניים הקלאסיים או אצל שייקספיר יש תשובות. לפי הקבלה אנחנו צריכים להרגיש אנשים כאילו הם חלק מהאיברים שלנו. במנגנון של האנושות כל בן אדם קשור לכל איש ואישה בעולם. ואם אנחנו מבצעים את זה אנחנו עולים דרגה ומתקרבים להבנה של הכוח המרכזי, של החוקיות הקבלית".

יש דמות שלא גילמת והיית מאד רוצה לשחק?"אני מאוד רוצה לשחק את דון קישוט של סרוונטס".

אתה אייקון מיני וגבר מרשים בן 55. מה ההתיחסות שלך לסטאריזם?"אני אגיד ככה. לא רוצה להיראות צנוע מדי, אבל אני מרגיש שזה חלק מהעבודה לא יותר מזה. אני מרגיש שאחרי הצגות אומרים לי ומחמיאים גם על המראה. אני רואה את זה כאחת הדמויות בחיים שלי. ככה זה יצא ואני משחק גם את הדמות הזו. ככה המחזה נכתב מלמעלה, נולדתי עם איפור".» פרימה דונה - יום שבת ה-16.6, 20:30, תיאטרון גשר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ