משה נאור: "התיאטרון הפוליטי בישראל כמעט מת"

המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה מבין שהיום קיימת אדישות לתיאטרון וכדי לשרוד צריך להתמתן, אבל הוא לא מוכן להתחנף לקהל או להימנע מחומרים מסוכנים

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

"מה שתפס אותי במחזה הוא הדיון האקטואלי שהוא מעלה", מספר הבמאי משה נאור, המשמש כמנהל האמנותי של תיאטרון חיפה זה ארבע שנים, על איזראל ז'ורנל, שמגיעה השבוע לתל אביב, "עד כמה אנחנו נשלטים על ידי המסכים השונים – טלוויזיה, אינטרנט. הסיפור הוא סיפור דמיוני לכאורה, על בחורה שכתבה תסריט, ניסתה להפיק אותו ונעלמה. מישהו כנראה לא אהב את המחזה שהיא כתבה. תוך כדי צפייה בהצגה אתה מבין שאתה למעשה צופה בתסריט שלה, אבל הוא משובש, מכיוון שמישהו חדר לתוכו ושינה אותו מבפנים. יש כל הזמן סיפור בתוך סיפור, וזה מעלה את השאלות מי בוחר את הסיפור שלך? האם לא רחוק היום שאנשים ששולטים בתקשורת יתמרנו אותנו כך שאנחנו לא נקבע כלום? אולי זה קורה כבר היום? עם זאת יש במחזה המון הומור, והוא מאפשר לנו לצחוק לרגע על השאלות האלה".» איזראל ז'ורנל - כל הפרטים ומועדי מופע» בית ספר לנשים: האם מולייר עדיין רלוונטי?» אמנות: מי רודף אחרי נתן דטנר?ציינת שהאתגר שלך הוא לבנות רפרטואר מגוון לתיאטרון שהוא "פריפריאלי". זה עובד?"בעולם התיאטרון כל מה שהוא מחוץ לתל אביב הוא פריפריה. אני בתפקיד ארבע שנים, ואני הולך ומתחדד בעשייה שלי. תיאטרון חיפה תמיד היה חוד החנית של נושאים חברתיים ופוליטיים. בעידן של היום התיאטרון הפוליטי בישראל כמעט מת. גם בגלל האדישות וגם בגלל מבנה התקצוב, שגורם לכך שכדי לשרוד, תיאטרון צריך לעשות דברים שימכרו טוב בהיכלי תרבות ולהימנע מחומרים מסוכנים, שיגרמו לקהל אי נוחות. התיאטרון הישראלי ברובו צריך להתחנף לקהל ולמכור הצגות. ואז נשארה הנישה הזאת. התחלתי לעבוד בשתי חזיתות – האחת להקים מפעל מנויים שיקרב את הקהל אלינו, והשנייה להפיק הצגות קטנות שמאפשרות לנו ללכת עד הסוף באמירות בעלות משמעות, כמו יוליסס על בקבוקים ומי דואג לילד. זה עבר טוב את מפעל המנויים".נשלטים על ידי הטלוויזיה. "איזראל ז'ורנל" (צילום: ז'ראר אלון)עד כמה מפעל המנויים משפיע על ההחלטות שאתה מקבל? "אני לא רוצה לעשות דברים שאני לא אוהב ולא מאמין בהם, גם אם הקהל נהנה. זה יוצר תחושת בדידות ואני לא רוצה להיות שם. אני גם לא רוצה לעשות הצגות שהקהל יצא מהן באמצע. כמנהל אמנותי אני כל הזמן מותח את החבל ומחפש".פעם תיאטרון חיפה של נולה צ'לטון נחשב למועדון האלטרנטיבי. והיום?"אנחנו עושים המון הפקות קטנות. למעשה כל ההפקות שמעלה הקבוצה החיפאית מועלות באולם של 150 איש. לשאלה האם התיאטרון נמצא היום במקום שאפשר לעשות בו הצגות חברתיות כמו בימי נולה, אני חושב שעדיין לא. זה אמנם מעניין אותי, אבל זה עדיין לא יכול להיות הבשר שלנו. כשהעלינו את 'יוליסס על בקבוקים' היתה בי התרגשות גדולה. סבלתי הרבה כדי להעלות אותה, והנה היא זכתה להצלחה, כבר מהערב הראשון, וזכתה בפרס התיאטרון והממסד חיבק אותה. הרגשתי שאנשים צמאים לחומר כזה". יש בארץ מחזאות פוליטית?"כמעט שלא. רוב היצירות הפוליטיות באו מהשמאל, והיום השמאל לא קיים. אני מחפש בנרות מחזאי ימני שיעשה סאטירה. משהו קרה. חלק מהקולות שכתבו הרבה נדמו, וגם מה שיש היום מדבר בשפה מתונה כדי שיהיה אפשר למכור את זה".איך מרכיבים בעונה תמהיל בין מחזאות מקורית לקלאסית? "זה עניין של איזון. לגלות חומר של מחזאי ישראלי חדש זה תמיד מרגש, וברגע שאני מוצא משהו טוב אני מיד לוקח אותו. קשה למצוא. אני מבין שיש בעיה של מחזאות צעירה בכל העולם, ורוב הכותבים הבולטים עברו את גיל 50. לצד כל זה אני ממשיך לפנטז גם על דברים קלאסיים כמו צ'כוב ואפילו קלאסיקה יוונית". תיאטרון חיפה היה בית הגידול של שחקנים ערבים. חלמת לעשות הצגות בערבית. הדו קיום עובד?"יש המון קשיים. הקושי האמיתי הוא להביא את הקהל. רוב דוברי הערבית לא באים לתיאטרון לאו דווקא בגלל שההצגות לא בערבית. יש פרויקטים שקשה לגייס אליהם יוצרים ערבים, כי הם חושבים שזו דרך צבועה לגייס כסף. גם לשווק ולפרסם במגזר זו משימה שדורשת ידע מקצועי מיוחד, אני לא מעדיף מישהו בגלל שהוא ערבי. בחיפה יש שחקנים ערבים מצוינים כמו נורמן עיסא, חליפה נתור, סלים דאו, יוסף אבו ורדה, ואפילו דור צעיר - רביע חורי".יש בעיה של מחזאות צעירה בכל העולם. "יוליסס על בקבוקים" (צילום: ז'ראר אלון)אמרת פעם שהקהל התרגל לראות מחזות דרך עיני ערוצי הטלוויזיה. "לצערי זה נכון. כשתיאטרון חיפה העלה את 'סינדרום ירושלים', היו על זה כתבות בעמודים הראשונים בעיתונים. תיאטרון היה אישיו, דיברו עליו. היום, בתוך בליל התקשורת, יש אדישות לתיאטרון. בעמוד הראשון מופיע 'כוכב נולד', והתיאטרון נמצא במקום אחר".אתה פוזל לסוגי מדיה אחרים? חוטא בכתיבה?"הדבר האחרון שכתבתי היה רעיון לסדרת טלוויזיה. הוא אמנם עורר עניין, אבל לא היה לי זמן לפתח אותו, וזה עבר. יש לי את היכולת לעבוד עם צוות כותבים, אני מקווה שאהיה מספיק רענן לעשות את זה". מה הדבר הבא שאתה מתכנן?"אני בוחן כרגע שלושה דברים - מחזה של דיוויד מאמט; עוד מחזה אמריקאי, שתורגם על ידי אסף צפור; והמחזה האנגלי 'המפקח בא' של ג'ון פריסטלי, שנכשל לפני 10 שנים ומאז יש הסתייגות ממנו, אבל לדעתי הוא מצוין. הדבר הבא שעולה הוא 'איש חסיד היה' בבימוי איציק ויינגרטן, עם מוזיקה חדשה של אורי ודיסלבסקי. בעבר התמקדו בחומרים החסידיים, ואני מרגיש שצריך לקחת בעלות לא דתית על החומר הנפלא שיש שם. כשקראתי את המחזה ראיתי חומר שהוא רודף שלום, מפויס, ומדבר על קבלת השונה והזר, ואת זה אני רוצה שנביא לבמה. אני מאחל לו להיות שלאגר".אמרת פעם שאתה מפחד שתהיה מכור לתפקיד."כן, אני עדיין. ארבע שנים זה לא הרבה זמן. השנה הראשונה היתה להוריד את האבק מהשולחנות, השנייה להבין מי אנחנו ומה אנחנו עושים. אנחנו צוות קטן והתיאטרון היה בתוכנית הבראה. זו התחלה. אני מאחל לעצמי חיים פוריים ויצירתיים ולא נראה לי נכון להיות מכור לתפקיד הזה. אבל כרגע אין בחוץ משהו שמפתה אותי". » איזראל ז'ורנל - יום ד' ה-13.6 ו-ה' 14.6, 21:00. בית ציוני אמריקה. 150-80 שקל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ