יאיר ורדי: "בישראל הכל מהיר ואי אפשר לנשום"

אוצר פסטיבל א־ז'אנר בתמונע רוצה לאפשר מסגרת יצירה בשפה האישית. הוא מודע לכך שיש בארץ מגבלות של תקציב, זמן ודרישות הקהל, אך עדיין מאמין שאמנות נובעת מתוך הרצון לתת

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

יותר מ־30 יוצרים יציגו וישוחחו במשך שלושה ימים בחללי תיאטרון תמונע בפסטיבל א־ז'אנר העשירי המתייחס השנה לשני מושגים: התכתבות והקשר. זהו פסטיבל בינתחומי – לא רק מחול או תיאטרון או קולנוע, אלא פסטיבל שיודע לשים את כל הדברים יחד. כך לפחות מגדיר אותו יאיר ורדי, אוצר הפסטיבל. לוורדי תואר ראשון בתיאטרון וכוריאוגרפיה מדרטינגטון קולג' באנגליה ותואר שני בלימודי פרפורמנס מהאקדמיה לאמנות בברלין, ומאחוריו מספר רב של מופעים ושיתופי פעולה עם אמנים בפסטיבלים בארץ ובעולם. ב־2005 יזם את פסטיבל א־ז'אנר. "ראינו שאין בתל אביב במה ליצירות שלא הוגדרו בתחום מסוים", הוא אומר.» פסטיבל א־ז'אנר 2012 - כל הפרטים ומועדי מופעיםמה הציפיות שלך מהפסטיבל?"בדרך כלל האמנים שמגיעים לפסטיבל הם לא כאלה שיוצרים באופן חד פעמי. אני רוצה לתת אפשרות או רשות לייצר משהו שאינו עומד בקריטריונים כאלה ואחרים, אלא מאפשר יצירה בשפה האישית של כל אחד מהאמנים. לשמחתי, המסגרת שנוצרה מאפשרת ומרשה לאמנים ויוצרים שלא חשבו להופיע על במה לעשות עבודות. לדוגמה, צבי גורן ומרט פרחומובסקי הם שני מבקרי תיאטרון עם גישות שונות מאוד, וכבר שנים מתקיים ביניהם דיאלוג בכל מיני פורומים, וכאן נוצרה הזדמנות לדבר על ההבדלים בגישות ומקומה של הביקורת". יש מגוון גדול של יוצרים, ועדיין רוב הפסטיבל הוא תיאטרון."באופן עקרוני זה פסטיבל שעוסק בפרפורמנס ואנחנו נמצאים בתיאטרון, אבל הפסטיבל לא כל כך תיאטרלי, וכל אחד מהאמנים מגיע ממקום אחר. סמדר יערון, למשל, עושה תיאטרון, אבל אני לא מגדיר אותה כיוצרת תיאטרון כי היא אמן טוטאלי, אין חוקים בעבודה שלה. ניצן כהן הוא מחזאי שגם מביים את המחזות שלו, וכאן אין מחזה ואין שחקנים אלא שיחה עם נאוה צוקרמן ואיתי. עינת אמיר ונעמה באות מאמנות פלסטית, טליה הופמן היא במאית סרטים, ורפי צייר ומוזיקאי".כל אחד מהאמנים מגיע ממקום אחר. סמדר יערון (צילום: אושרי כהן)מה דורשת אוצרות של כזה מגוון?"התמה הפעם היא 'ראה שם – התכתבות והקשר'. הוצאנו קול קורא והגיעו 60 הצגות ומתוכן בחרנו 13. תהליך הבחירה מורכב מכמה רבדים - עד כמה ההצעה קשורה לנושא, איך היא מתייחסת אליו, וכמובן איך עובדות העבודות יחד לייצר את השילוב".איזו חוויה אתה רוצה לתת לצופה?"אני רוצה לעסוק במתח שבין האישי והפרטי לבין הציבורי והביקורתי. אני רוצה שהקהל יעצור רגע ויתבונן בתחושה הזאת – מצד אחד אני אינדיבידואל שעובד עם היגיון פרטי, ומצד שני ההיגיון הפרטי מכותב ומתכתב עם הסביבה שעוטפת אותו – כך כל העבודות האישיות ייצרו חוויה כוללת".התחלת בצד הטכני של הבמה ועברת לקדמת הבמה. איך זה קרה?"התחלתי לעבוד כטכנאי כי הייתי צריך כסף, זה היה מקור פרנסה שהיה מופרד לחלוטין מאמנות. ראיתי שאני אוהב את זה והתחלתי לעשות עבודות ולעצב תאורה. זה לא היה מסע מאחורי הקלעים לקדמת הבמה, פשוט התקדמתי עם התאורה מהר והבנתי שזה נכון גם לגבי הגישה הבינתחומית שלי. ואז התחלתי לייצר מופעים מתאורה". ויש לך תואר בכוריאוגרפיה."אין לי עניין בהפרדה בין התחומים, ולכן יכולתי ללמוד עיצוב תאורה או בימוי תיאטרון או כוריאוגרפיה באותה מידה. מה שחשוב לי זה מה הלימודים מאפשרים. התזה שלי היתה על 'אוצרות כמתודה ליצירת עבודת מחול' והמופע עצמו הוגדר כסולו לצופים ואור, והיה מורכב מתאורה וקהל. זה קשור לתפיסה הכוללת של איך אני רואה אמנות, ומצאתי את עצמי לומד בברלין למרות שאף אחד לא האמין שאעשה תואר כי אני לא איש של מסגרות. אני עושה הרבה דברים במקביל כי זה בא מאותם מקומות". עבדת גם בעולם. מה ההבדל בין העבודה בארץ לעבודה בברלין? "בברלין אמן יכול להקדיש לפרויקט הרבה זמן ושקט, וזה מחלחל לתוך היצירה. בארץ קשה. הכל כאן מהיר מאוד ולפעמים אי אפשר לנשום. זה שוני מהותי ולא תמיד הוא לטובה. בסופו של דבר אתה יכול לראות את אותה אמנות ואת אותן שאלות אמנותיות גם כאן וגם שם, העיסוק הוא אותו עיסוק. הרבה ישראלים מגיעים לברלין, ולא רק ישראלים. ברלין היא עיר שקל לחיות בה, היא זולה וכיפית, יש בה אנשים מכל העולם. כישראלי, תפיסת הזמן והשקט שיש בה גורמת לך להרגיש כאילו אתה בחופשה". תיאטרון תמונע הוא מקום מעט מגביל לפסטיבל כזה, לא?"תמונע הוא הבית שלי ויש בו הרבה מקום וזמן למחקר מעמיק ומאפשר. הוא שם את העבודה במרכז ואפשר לבדוק בו דברים ולעשותם. מבחינתי כאמן זה מה שחשוב, וזה לא מגביל בכלל, להפך, זה מאפשר. המגבלה היא תקציבית, אבל בארץ כשיש לך הרבה כסף אתה גם מוגבל באופן מסוים, כי אתה צריך לעשות דברים שימלאו אולמות". "האקט של הופעה נובע מתוך נדיבות". טפרברג ו-ווילד גם מופיעים בפסטיבל (צילום: יח"צ) למלא אולמות זה לא חשוב בעיניך? אם יבואו רק 10 אנשים למופע זה בסדר?"גם אם יש מישהו אחד זה בסדר. האקט של הופעה ויצירת אמנות נובע מתוך נדיבות ורצון לתת, אז אם יש בנאדם אחד שאני יכול להיות נדיב כלפיו זה אחלה. אין פה עניין של אגו אלא של רצון לתת, לעשות".אין לך כיוצר תשוקה לעשות עבודות על במות גדולות?"לא. אם יהיה פרויקט שאחשוב שצריך להיות גדול מאוד אז תהיה שם תשוקה ואחפש דרך לעשות את זה. התשוקה שלי היא לא לבמה אלא למה שמעניין אותי - להבין איך אנחנו פועלים כבני אדם, מה התהליכים בחברה, איך אנחנו מתבוננים במציאות".מה הפרויקט הבא שלך?"אני רוצה לעלות את עבודת התזה שלי. יש שלושה פסטיבלים לעשות עד ינואר ועוד פרויקט שהוא שיתוף פעולה עם אמניות מאיסלנד וברלין שממומן על ידי האיחוד האירופי ויתרחש במקביל בשלוש המדינות".ואיפה נראה אותך עוד 10 שנים?"שאלה בלתי אפשרית. אולי אהיה טבח, אולי אפתח מלון. אבל סביר להניח שגם אז אמשיך לעשות את מה שאני עושה עכשיו – לנסות לברר איך עובד העולם הזה. כל הזמן".

» פסטיבל א־ז'אנר 2012, ו'-א' 27.5-25.5, תיאטרון תמונע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ