רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרסי התיאטרון: הדרמה האמיתית רחוקה מהבמה

כולם יודעים להמר על הזכיות בפרסי התיאטרון: "גטו", ששון גבאי, ליאורה ריבלין, "הלילה ה-12". אבל זה שהטקס הפך להיות צפוי אומר פחות על המתמודדים הכבדים ויותר על חוסר התעוזה של התיאטראות

תגובות

אם הכל יעבוד לפי הציפיות, מחר (13.5) יניף עמרי ניצן את פרס התיאטרון להצגה הטובה של השנה - גטו. אם הכל יעבוד לפי הציפיות מנכ"ל הקאמרי, נעם סמל, ינאם משהו על מצוינות והצלחה, ויספר שעוד רגע וכבר משיקים את האולם החמישי ברחוב שאול המלך. אם ממש הכל יעבוד לפי הציפיות לימור לבנת תעלה לנאום, ותגיד כמה מילים על ציונות ואמנות. לפי הציפיות יהושע סובול יצעק משהו מהקהל על ציונות, אמנות וכל הפלסטינים שביניהן. אם ממש כל הציפיות יתממשו, ליאורה ריבלין תקטוף את פרס השחקנית על גן הדובדבנים, וששון גבאי יניף את הפסלון על רוחל'ה מתחתנת. בין לבין, לפי כל הציפיות, החאן יגנוב כמה פרסים על הלילה ה-12, וכולם יחכו לראות כמה פעמים יעלה הבמאי אודי בן משה לבמה.הקאמרי מוביל את רשימת המועמדויות לפרסי התיאטרון

כן, טקס פרסי התיאטרון השנה הוא אחד הצפויים בתולדות הפרס. ככה זה, כשהדרמה האמיתית של התיאטרון הישראלי התרחשה הרחק-הרחק מהבמה, בדרך שבין תל אביב ואריאל. ככה זה, כשארבע ההצגות שמועמדות בקטגוריית "המחזה המקורי" ("גטו", "רוחל'ה מתחתנת", מכולת, האריסטוקרטים) - לא אומרות משהו חדש על תיאטרון. ככה זה, כשהביקורות הנלהבות ביותר נכתבות בשנה האחרונה על מחזות זרים שמתארחים כאן. לוקח בהליכה? ששון גבאי ב"רוחל'ה מתחתנת" (צילום: דניאל קמינסקי)

בשנה שעברה הצליחו התיאטראות הקטנים לגנוב את רוב הפרסים הגדולים. במידה מסוימת, הזכייה של שחקנים כמו אריה צ'רנר (החאן) ויונית טובי (תיאטרון באר שבע), הייתה בבחינת הצבעת מחאה של ועד הפרס דאז. הצגות כמו "הרוזן ממונטה כריסטו" שביים ערן ריקלין או "הקסם הגדול" שביים אודי בן משה, סובבו מעט את הראש לכיוון היצירה בפריפריה. הצגות צנועות יותר מבחינת אפקטים, אך נועזות יותר מבחינת עיבוד ובימוי השחקנים. לרגע אחד, נדמה היה שמשהו חדש הולך להשתנות. השיח בין אנשי התיאטרון, ובתוך גם של הקהל-המתעניין-בתיאטרון, התחיל לבעבע באופן אמנותי ומרגש במיוחד.לא עשה מספיק בלאגן. יהושוע סובול (צילום: ניר כפרי)

אבל אז הגיע היכל התרבות באריאל. מכתב האמנים סגר סופית את הגולל על כל דיון או ויכוח יצירתי שהתחיל במאי שנה שעברה. במקומו החלו ויכוחים אחרים בין מי שחתם, למי שסרב, בין מי שהוחתם בניגוד לידיעתו למי שרצה לחתום ולא נתנו לו. הניסיון הכושל לעשות דיון על הקשר בין פוליטיקה לאמנות נעשה בעיקרו מול קהל של משוכנעים, ובסופו של יום, לימור לבנת יצאה כשידה על העליונה. לראייה, אף אחת מההצגות המועמדות, לרבות זו של יהושע סובול, איננה הצגה שעוסקת במצב הפוליטי הנוכחי.

בפסטיבל פותחים במה האחרון של בית לסין, הוצג מחזה קריאה מסקרן בשם "אדמונטון". במרכזו, עמד מחזאי צעיר שנופל לעסקה מפוקפקת, ומשקיע את כל הונו בבניין מגורים בקנדה. כשהוא מבין את גודל הברוך, וכדי לנסות ולשקם את הריסות חייו, הוא כותב מחזה - על מחזאי צעיר שנופל לעסקה מפוקפקת. המבנה הנרטיבי הזה אינו חדש כמובן, אך הוא מעיד בסוגו על הדרך היחידה שבה יכול אמן להתמודד עם סבלו - דרך אמנות שחוקרת ומייצגת את הסבל הזה. אבל לפי כל הציפיות, התמודדות עם הסבל האקטואלי שלנו לא מוכרת כרטיסים.

*#