הכי קלאסי: 10 שאלות לתמיר גינץ

הוא רקד בלהקת בת שבע והקים להקת מחול מחול מודרני בנגב, אבל השורשים של תמיר גינץ נטועים עמוק בבלט הקלאסי. לרגל הבכורה (מחר) של "סטטוס", הכוריאוגרף מדבר על מקורות ההשראה שלו

טל אימגור, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל אימגור, עכבר העיר

מחר (23.2) עולה להקת המחול קמע עם בכורה מאת תמיר גינץ. בסטטוס, העוסקת בממשק בין העולם המציאותי והעולם הווירטואלי משתתפים 13 רקדני הלהקה, ועל הבמה מוצגת עבודת וידאו ארט של פרץ מרקיש והעבודה.זוהי יצירתו הראשונה של גינץ ל"קמע" מזה שנתיים, והיא פותחת את חגיגות העשור ללהקה. הכוריאוגרף הופיע בארץ ובחו"ל כרקדן ב"בלט חיפה" ובבת שבע ושימש ככוריאוגרף הבית של להקת המחול "בת דור". בשנת 2002 יסד את להקת קמע - קבוצת מחול עכשווי בנגב, בשיתוף עם דניאלה שפירא, ומאז משמש כמנהלה האמנותי. לרגל הבכורה, תמיר גינץ עונה על 10 שאלות, וחושף כמה דברים שלא ידענו עליו.סטטוס - מועדי מופע

מה הזיכרון הראשון שלך מהסטודיו?"אני זוכר שהגעתי לשיעור בסטודיו של אחותי טלי הרשקוביץ (כן, היא מורה למחול), בקרית מוצקין – עיר הולדתי. היא ששלפה אותי מפיזוז לצלילי להקת אבבא בסלון הביתי בגיל 13. היא חיזרה אחרי שאצטרף לחוגים שלה וטענה שאני מוכשר. כשהגעתי וראיתי שיש אצלה בשיעור בחור נוסף נשמתי לרווחה. התרגול והלמידה בסטודיו היו לי מיד טבעיים, ואהבתי את הבלט בהרבה על משחקי כדור שבהם עסקו רב הבנים".

"נקודות ציון נוספות היו היום שבו עפו לי המשקפיים בחלל הסטודיו במהלך תנופה בשיעור וכולם צחקו. זה העביר אותי בגיל צעיר מאוד לעדשות מגע. וגם השפגט הראשון, שלא אשכח. לקח שנתיים, אבל בגיל 15 הוא אכן הגיע".

מה התנועה / צעד שאתה הכי אוהב בבלט קלאסי – ולמה?"בקלאסי אני הכי אוהב ערבסק, שזו רגל ישרה מאחורי הגב. פשוט כי בתנועה הבסיסית הזו רואים מיד אם לרקדן יש קו ואורך שכל כך חשוב לאסתטיקה של הטכניקה הקלאסית". ההשראה באה מגלישה בפייסבוק ואפילו סרטים של אלמודובר. "סטטוס" (צילום: כפיר בולוטין)

אם לא היית רקדן / כוריאוגרף – מה היית בוחר לעשות?"אני תמיד חושב על מה הייתי רוצה לעשות, ואין לי תשובה חד משמעית כי אני לא רואה אופציה אחרת מלבד להיות כוריאוגרף, רקדן, מורה למחול. מרתה גרהם הגדולה אמרה שהמחול בוחר אותך, ואתה הופך להיות אקרובט של אלוהים הממצא את יכולות הגוף ועוסק בשליחות אלוהית. אני גם רואה את זה כך. אני נושם, ישן, חולם, לומד וחי מחול כל הזמן. זו לא בחירה – זו התמכרות על סף האובססיה. זה הדבר שהכי חשוב לי בעולם מלבד הבן שלי, דין. אם ממש היו מצמידים אותי לקיר הייתי בוחר בדוברות/פרסום/כתיבה, אבל ללא ספק משהוא קריאטיבי".

מה/מי נותן לך השראה?"ההשראה העיקרית שלי היא החיים עצמם. אני חושב שאני מושפע ביצירה בעיקר מהחוויות האישיות שלי שמסעירות אותי בהיותי אדם רגיש ודרמטי במיוחד, ומשם אני מחפש את האמירה הקולקטיבית של החוויות הללו. יתכן שיש פה נגיעה להשכלה שלי בסוציולוגיה ובספרות אנגלית. המאפיין את להקת המחול קמע, בין השאר, היא האמירה הדרמטית שביצירות שלי שמאפשרת לקהל להתרגש, להזדהות ולקחת משהו לחשוב עליו הביתה".

"בתהליך היצירה, ההשראה בסטודיו היא קודם כל הרקדנים שמביאים את האישיות הייחודית שלהם לעיצוב הדמויות ושפת התנועה. גם הדרמטורג שאתו אני עובד יוצר השראה. כך ב'סטטוס' עבד איתי יוצר-שחקן-כותב מוכשר במיוחד, יואב ברתל, וביחד פתחנו את רעיונות היצירה. מוזיקה תמיד מובילה אותי, אני יכול להאזין לה ובלי לתכנן לראות את מהלך התנועות המדויק שארצה לעשות ביצירה בדמיוני, אפילו בזמן שאני נוהג או ישן. אני גם בוחר חומרי השראה ייחודיים לכל יצירה ויצירה שלי על פי הנושא שלה: ב'סטטוס', ההשראה באה מגלישה בצ'אט ובפייסבוק, וכל אמצעי התקשורת בסייבר, ואפילו סרטים של פרדו אלמודובר שמשכו אותי לכיוון של צבעים עזים, דמויות על הקצה וקינקיות לעומת רומנטיקה. באורות הבמה ההשראה באה מצ'רלי צ'פלין, ובשרול - תמונות של עדי נס לצד שירים של יעל גלוברמן".מה יצירת הבלט הקלאסי האהובה עליך?"זה נשמע מאד בנאלי, אבל בתחילה אהבתי במיוחד את היפהפייה הנרדמת. אני חובב קיטש וכנראה בגיל צעיר אהבתי דווקא את היפהפייה בגלל ההכרות המקדימה עם הסרט של וולט דיסני וההזדהות עם הנסיך. אני כבר לא זוכר מתי ראיתי את הבלט הזה לראשונה, אבל הביצוע של ה ROYAL BALLET אהוב עלי במיוחד. עם השנים למדתי להעריך את הרבדים הסמויים שב'אגם הברבורים' שבתחילה מאד שיעמם אותי, ואני מאד אוהב 'רומיאו ויוליה' של קנת מקמילן, כחובב שייקספיר מושבע".

איזה סוג רקדנים אתה הכי אוהב?"רקדנים עם אופי קודם כל, כאלו שיש להם אמירה מיוחדת על הבמה ויצירתיות בסטודיו. אבל חשוב לנו בלהקת המחול קמע שלרקדנים תהיה גם טכניקה ברמה גבוהה בבלט קלאסי ומחול מודרני - ורצוי גם פרופורציות טובות, זו חלק מהאמירה של הלהקה. במיוחד מאחר והיצירות שלי דורשות רמת טכניקה מאוד גבוהה וורסטילית. חשוב שרקדנים יביאו תובנות משלהם לעבודה בסטודיו, אבל גם שתהיה להם יכולת שיתוף פעולה, אתיקה מקצועית, מסירות ומוסר עבודה - ואלו  מצרך די נדיר כיום אצל רקדנים".

מה דעתך על סצנת המחול בארץ? אתה רואה הופעות של יוצרים אחרים?"אני אחד מהיוצרים שמבלה הרבה בצפיה במופעים של אחרים ורואה בכך חובה מקצועית, ללמוד מחבריי הקולגות, להתרשם ולכבד. אני רואה כמעט את כל מה שיש. לצערי, הרבה מחברי לא עושים כמוני. להרבה מהיוצרים בארץ קשה לפרגן. הסצנה בארץ הכי מעניינת בעולם ומאוד מגוונת, יש להקות נפלאות ורקדנים שיודעים לרקוד בהתמסרות, עם כל הנשמה ממקום אמתי ומחוספס שמדליק אותי". באר שבע היא קרקע פורייה ותומכת בייחוד לנו אנשי המחול של 'קמע'. "סטטוס" (צילום: כפיר בולוטין)

חוץ מישראל, באיזו מדינה היית רוצה לחיות ולמה?"תמיד הייתי אנגלופיל. מגיל צעיר ביליתי כל קיץ בריקוד בלונדון ובשהייה אצל בני דודים שלי שם. המשכתי את הרומן של עם אנגליה בלימודים בבית הספר למחול מודרני בלונדון, עשיתי תואר ראשון בשפה וספרות אנגלית והייתי נשוי לבריטית 17 שנים. אני פשוט אוהב את ההיצע התרבותי האינסופי של לונדון והפלורליזם התרבותי לצד שמרנות מסורתית, שחיים בה בדו-קיום מופלא. רק לפני כמה חודשים הייתי בלונדון ל-10 ימים וצפיתי בעשר מחזות".

"אני מסור כיום ללהקת המחול קמע שייסדתי דווקא בבאר שבע ומרגיש גאווה גדולה בהישגי הלהקה שמיצבה את עצמה כאחד מהקולות המרכזים במחול הישראלי. אין מצב שאעזוב את זה כרגע. בשבילי, באר שבע היא בירת התרבות החדשה, קרקע פורייה ותומכת ליוצרים מכל התחומים, ובייחוד לנו אנשי המחול של 'קמע', אבל לונדון בהחלט מחכה לי 'בסיבוב' ואני חוזר אליה לעתים קרובות". מה בחיים לא תאכל – ועל מה לא תוותר?"אני לא אוכל פרות ים או דגי ים, ולעולם לא מוותר על עוגות ושוקולד, מכור". אתה הכי מתרגז כש..."אני מתרגז בקלות מהרבה דברים, אבל למדתי בשנים האחרונות שזה לא מקדם אותי לשום מקום, אז במקום להתרגז אני משתדל להכיל את המצב ולפתור את הבעיה ביום שאחרי".סטטוס - מועדי מופע

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ