ליאור לב: "אני יכול לשים את ירושלים על המפה"

אחרי 20 שנה בחו"ל חוזר הכוריאוגרף ליאור לב לארץ, ללהקת תיאטרון מחול ירושלים. בעבודתו החדשה "Second Count" הוא עושה ספירת מלאי ועל הדרך מתכנן את עתיד הלהקה

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

"אחד הרקדנים שאל אותי אם הכוונה בSecond Count היא ספירה שנייה או ספירה כפולה. מבחינתי זה יותר ספירת מלאי או התבוננות במה שצברתי עד עכשיו, ומה שאני הולך לצבור או להתקדם או לחקור בעתיד. לפעמים אתה מקבל עודף מסכום כסף ואתה סופר אותו, ולא יודע אם זה יותר מדי או פחות מדי. זה מתחבר לשאלה הפשוטה – מה יש לי? מה עשיתי עד עכשיו? זה מסכם תקופה שהייתי באירופה ותקופה שאני מצפה לה בארץ. אני מערבב את הקלפים מחדש ושואל את עצמי מה אני הולך לעשות איתם הלאה". כך מתאר הכוריאוגרף ליאור לב את העבודה החדשה שלו, המבוצעת על ידי להקת תיאטרון מחול ירושלים. לב שב לארץ אחרי כ־20 שנה בחו"ל – הוא למד ברויאל אקדמי בלונדון, עבד עם להקת סקפינו ההולנדית ועם להקת הבלט שטוטגרט הגרמנית – ומונה למנהל להקת תיאטרון מחול ירושלים.  Second Count - מועדי מופע» הכי קלאסי: 10 שאלות לתמיר גינץ» העבודה משחררת: 10 שאלות לשרון איילאתה יליד באר שבע שמסתובב בעולם כבר יותר מ־20 שנה. אלה שני קטבים, ואני מניח שזה תהליך אישי מורכב וקשה. "קודם כל זה קונפליקט. אחרי הרבה שנים של שהות בחו"ל אתה מרגיש שם סוג של בית. כשאתה בא לביקור בארץ אתה מרגיש מידה מסוימת של בית אבל שהכל השתנה. התחלתי לרקוד בגיל צעיר, ובאר שבע היתה אז פריפריה מרוחקת יחסית, אבל הייתי עסוק רוב זמני בריקוד, אז מה שקרה מסביב היה פחות רלוונטי. בגיל ההתבגרות הגעתי לתל אביב והתוודעתי להרבה מורים בינלאומיים, כך שהיתה לי נחיתה רכה יחסית באמסטרדם. אני חושב שרקדנים מתבגרים מהר מאוד. למרות שבעיסוק במחול יש משהו תם ורצון לא להתבגר ולא להזדקן, אתה מתבגר מהר כי אתה הרבה לבד".

מערבב את הקלפים מחדש. Second Count - ליאור לב:

איך הגעת ללהקה בירושלים?"כששאלו אותי בגרמניה איך הגעתי לשטוטגרט נהגתי לענות 'ברכבת'. החלטתי לחזור לארץ מכל מיני סיבות – הייתי בשטוטגרט כיוצר עצמאי קרוב לעשר שנים, והרגשתי שמיציתי את האפשרויות שם. בין לבין עקבתי אחרי ההתפתחות של המחול בישראל והגעתי למסקנה שקורים כאן דברים נפלאים, והעולם פתוח בפני יוצרים ישראלים. באופן מסוים חזרתי לכאן כדי לחיות כאן ולעבוד בעולם. לימדתי קורס קיץ בירושלים, ורציתי שתהיה לי להקה משלי. תמרה מיאלניק הציעה לי לנהל את הלהקה. זה היה מאוד מפתיע. נדיר שמישהו שיש לו להקה 'נותן' אותה למישהו אחר. מובן שמאוד שמחתי ולקחתי את ההצעה בשתי ידיים. אני נהנה בירושלים. אני מרגיש שם טוב וחושב שזה המקום הנכון בשבילי להתבשל ולעשות את העבודה שלי".אחרי העולם הגדול, זו חזרה לפרובינציה, ליומיום שהוא די קשה."נכון. אני מניח שזה יותר קשה לאנשים שחיים כאן כי יש שחיקה ויש מרירות מסוימת. הרבה דברים חסרים כאן, אבל גם שם חסרים דברים מהותיים שיש כאן. ביחס לעבודה כפרילאנס בחו"ל מתאים לי היום להיות במסגרת קבועה. הרקדנים הישראלים מוכשרים, ועם זאת דעתניים, כך שלא תמיד קל לעבוד איתם. אבל אני באתי מבאר שבע, מהשכונה, וזה עוזר לי לקחת את זה בקלות. אני חיה סתגלנית ומתמודד עם הסיטואציה הקיימת. ירושלים נותנת לי השראה". במופע אתה מדבר על חיפוש עצמי. מצאת לו תשובה בפרויקט?"כן ולא. אני לא מחפש תשובות, אני יותר שואל שאלות. לפעמים בתהליך העבודה אני שואל את עצמי - מה אתה עושה? לאן אתה הולך? אני ניגש לכל עבודה כאילו לא עשיתי שום דבר קודם. עדיין לא מצאתי את הנוסחה שלי – ואני מציין את זה לטובה ולרעה. מצד אחד זה מתסכל כי אני מרגיש שאני רודף אחרי משהו שאני לא מוצא. מצד שני אני חושש שכשמוצאים את הנוסחה קשה להשתחרר ממנה ומתחיל להיות משעמם".ירושלים היא מקום טוב להתבשל. "תיאטרון מחול ירושלים" (צילום: שמיה לוי)באיזו מידה הרקדנים שותפים ליצירה ובאים לידי ביטוי?"אני מאוד מאפשר בהתאם לפתיחות וליכולות. אני מגבש עכשיו קבוצה חדשה. אני רוצה לבנות לטווח ארוך וזה תהליך שלוקח זמן. זו להקה שאני רוצה שתהיה רפרטוארית ותיפתח ליוצרים אחרים. אני מחפש רקדנים ורסטליים, שיכולים לעשות גם וגם וגם. בקבוצה הנוכחית יש איזון מסוים של אנשים צעירים ומוכשרים אבל חסרי ניסיון ואחרים שהם יותר בוגרים ומנוסים. פחות מעניין אותי לעשות את הטכניקה של הכוריאוגרפיה, אני מעדיף לדבר בצורה יותר תוכנית פילוסופית עם הרקדנים ולשתף אותם בתהליך החיפוש. אם אני רואה שזה לא עובד או שזה נתקע, אז אני מתחיל לתחום ולהגדיר את הדברים. זה תלוי ברקדנים. יש כאלה שנותנים המון, יש כאלה שצריכים את החופש ויש כאלה שמעדיפים שתגיד להם מה לעשות. החלום שלי הוא לבנות קודם כל איזה מיקרוקוסמוס, קבוצה של רקדנים. יחד נוכל לבצע זרמים של מחול שראיתי באירופה ומסקרנים אותי, ואולי אני יכול לפתוח את זה למקומות אחרים. אני שואף שיבואו רקדנים מהמרכז לירושלים ונוכל לבסס להקה רפרטוארית טובה. יש המון יוצרים והמון דברים נפלאים ואני מאמין שהם יעזרו לי ויתמכו בי. אני יכול לשים את ירושלים על המפה".

Second Count - ג' 28.2, 21:00, מרכז סוזן דלל, 90 שקלים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ