ששי קשת: "אנחנו מתדפקים על הדלתות כמו עני בפתח"

המנהל של יידישפיל לא ינוח עד שיהפוך אותו לתיאטרון יהודי לאומי. בינתיים, קשת מרחיב את הפעילות להופעות מול תלמידי שנוסעים לפולין, בכפרים דרוזיים ואפילו בבתיהם של מוגבלים בתנועה

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

ששי קשת הוא התגלמות הצבר הישראלי. הוא החל את הקריירה שלו בלהקת הנח"ל ועם שחרורו השתתף בלהקת פיקוד דיזנגוף, הקליט תקליטים, הופיע בעשרות מופעי בידור ומזוהה עם אינספור שירים ותפקידים שהפכו לאייקונים בתרבות הישראלית. לפני שנה התמנה קשת למנכ"ל ומנהל אמנותי של תיאטרון יידישפיל, תיאטרון היידיש בישראל, שנוסד כדי להציל את כבודן האבוד של השפה היידית ותרבותה ולהשיבן לחיים. מאז הקמתו עלו בו למעלה מ־70 הפקות.» אלוהים אדם ושטן - מועדי מופע» יונה אליאן-קשת: "מתייחסים לאמנים כאילו הם טפילים"איך הגעת לתפקיד הזה?"כמו כל הדברים הטובים והרעים בחיים, גם זה בא לי בהפתעה. כשהגעתי לתיאטרון בפעם הראשונה שמוליק (עצמון, מייסד התיאטרון; א"מ) הציע לי לשחק. עשיתי הצגה ועוד הצגה וראיתי את המפעל המדהים הזה ששמוליק הקים יש מאין, תיאטרון שלמרות כל המספידים והציניקנים הפך להיות גורם נוכח ומשמעותי בתרבות הישראלית. שמוליק היה המנוע שהקים את המקום הזה וחשבתי שאין לו תחליף. כשהציעו לי לנהל לקח לי זמן לא מועט לחשוב על זה, כי מדובר בשינוי משמעותי בקריירה וויתור על הרבה דברים שעשיתי. החלטתי לקחת על עצמי את האתגר מתוך הרבה רגשי תודה והוקרה לשמוליק, המון אהבה והתרגשות לעבר המפואר של תרבות היידיש ורצון לעסוק בהווה ולהסתכל על העתיד".עשית מעבר משמעותי מהעמידה בקדמת הבמה אל העיסוק היומיומי בלוגיסטיקה וביורוקרטיה."האמת היא שכל חיי האמנות שלי היתה קשורה בפעילות ציבורית ועסקית. הקמתי עם שלמה ארצי ואילי גורליצקי את אמ"י, הייתי חבר במועצת הכבלים והלוויין ובמועצה לתרבות ואמנות, הקמתי עם יונה (אליאן; א"מ) את חברת ההפקות שלנו, שדואגת לכל הצדדים העסקיים של הפעילות האמנותית שלנו. אבל נכון – זה שונה. אחריות גדולה ואתגר גדול. לשמחתי ולמזלי לא נכנסתי לבית ריק. יש לי אנשים וצוות עם הרבה ניסיון סביבי שנותנים לי תמיכה, יש לי ועד מנהל, ויש לי גם חונך – שמוליק, שנמצא שם כשאני צריך אותו".לא רק למבוגרים דוברי יידיש. קליבך חי:ראיתי ששליש מההופעות בחודש הקרוב הן בכפרים דרוזיים. מה זה?"חשוב לציין שלמרות התדמית הזקנה שיש לתרבות היידית, יש בשנים האחרונות רנסנס – אינספור חוגים, בכל העולם לומדים יידיש, וגם לנו יש קהל צעיר. אני חושב שבתקופות מצוקה אנשים אוהבים לחזור לחיק החם של המשפחה, לבית אבא. הקהל שלנו השתנה מאוד – באים מבוגרים עם ילדים, סבים וסבתות עם הנכדים, כיתות בית ספר. אנחנו מופיעים עם געבירטיג בפני כל הכיתות שנוסעות למסע למחנות ריכוז בפולין, ובשנים האחרונות גם בפני בתי ספר דרוזים ובדואים. ההצגה היא עם תרגום, הסיפורים בעברית והשירים ביידיש, ולכן כולם יכולים להתחבר לזה". ומהו פרויקט תיאטרון החסד?"הרעיון הוא להגיע לאנשים שכבר לא מסוגלים להגיע לתיאטרון בכוחות עצמם. אנחנו הולכים אליהם והחבר'ה הצעירים שלנו מופיעים בפניהם ומדברים ושרים ביידיש. אני יליד התקופה שבה ניסינו כולנו להסתיר את היידיש. התביישנו באנשים האלה שבאו 'משם', והשפה הזאת סימלה את הגלותיות, 'הצאן לטבח'. רצינו ליצור כאן דור חדש של צברים שמדבר רק עברית. אני מרגיש שבהופעה בפני הקהל הזה אנחנו מחזירים לו את הכבוד האבוד שנגזל ממנו אז".אתם היום 18 חברי להקה קבועים."כן. חלק גדול מהם שחקנים צעירים, וזה ממש משובב עין. שנים ראו בתיאטרון היידי מחוז מבוגרים, והנה אתה רואה אנסמבל של צעירים, שמשחקים יחד עם מייסדי התיאטרון כמו בודו, אלפרין ומוניקה ורדימון. הצעירים הם בוגרי בתי ספר למשחק וחלקם למדו ולומדים יידיש במיוחד".זה בסיס התרבות היהודית, ועדיין התיאטרון לא מקבל הכרה כנכס לאומי, ואין לכם אפילו בית. "אחת המטרות שלנו היא להפוך את היידישפיל לתיאטרון יהודי לאומי. אני מאמין שצריך לשפוט אותנו מבחינה אמנותית, אבל צריך לזכור שפוטנציאל הקהל שלנו מוגבל יחסית לתיאטראות דוברי עברית. כן, מתסכל שלתיאטרון היחיד בעולם שמדבר יידיש אין בית כאן בתל אביב, בירת התרבות הישראלית, ושאנחנו מתדפקים על הדלתות כמו עני בפתח.אנחנו מרגישים כמו נושאי תרבות יהודית שניסו להרוג ולרצוח אותה. בשואה רצחו לא רק יהודים, אלא גם את התרבות שלהם. אנחנו פועלים ועושים הרבה מהלכים בשביל זה. אני אופטימיסט גדול, וככזה מאמין שעוד בימי יהיה לתיאטרון בית". מחזירים ליידיש את הכבוד האבוד. "אלוהים, אשה ושטן" (צילום: ז'ראר אלון)מעבר לניהול, מה התוכניות שלך באופן אישי כאמן?"אני מעורב בהמון מופעים וקיבלתי אישור מהוועד המנהל להופיע כמה פעמים בחודש, אבל אין ספק שכרגע קשה לי להתחיל פרויקט חדש ומחייב. אני מתייצב כל בוקר במשרד, והעבודה הזאת יונקת ממני שעות ארוכות. כשלקחתי על עצמי את התפקיד היה לי ברור שאצטרך לוותר על דברים. ביחס לעתיד – אני רוצה קודם כל לייצב את התיאטרון, ואולי אחזור לשחק ביידיש. הדבר הזה ממלא אותי כל טוב".מה התוכניות הרפרטואריות?"במאי אנחנו מעלים הצגה חדשה, 'ספסל הזהב', מחזה אמריקאי שיביים יצחק שאולי. התחלנו עכשיו הצגה חדשה, אלוהים אדם ושטן, שזוכה לשבחי הביקורת. העונה הבאה תהיה מיוחדת מאוד, ואני מקווה שיעלה בידי להוציא אל הפועל את כל הדברים שאני מתכנן – שחקנים אורחים, יצירה ישראלית, יצירות מפתיעות שלא העלינו עד היום. אני רוצה לעשות כאן פסיפס של דברים שקשורים בתרבות היהודית והישראלית".יש מחזאות חדשה ביידיש? "יש. חלק מהתוכניות שלי זה לפנות ליוצרים שיכתבו מחזות חדשים לתיאטרון. אני מנסה לבנות פלטפורמה חדשה לתיאטרון וגם לדאוג לקהל המסורתי שלנו. יש לי שאיפה ותקווה להביא קהל חדש. היידיש היא שפה נפלאה ועשירה. כשאני לומד יידיש מתגלה לי עולם שלם של היהדות, וזה פשוט עולם נפלא שאני שמח להיות בו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ