רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"קוולריה רוסטיקנה" ו"פליאצ'י": אופרה מול כיסאות ריקים

צמד האופרות הקצרות בדאבל פיצ'ר שפתחו את עונת האופרה הישראלית, "קוולריה רוסטיקנה" ו"פליאצ'י", הן עסקה מעורבת. "פליאצ'י" מבריקה, אבל "קוולריה רוסטיקנה" מעוררת בעיקר בוז לדמויות. לא שזה שינה הרבה לקהל, שפשוט לא בא

תגובות

אוגוסט בבַּיירוֹיית (לא להתבלבל עם ביירות), עיירה קטנה בבוואריה. רחבת הפארק העירוני נעלמה תחת ים של כיסאות פלסטיק, המלאים עד אפס מקום. סביב לכיסאות, צופים שבאו עם צידה מראש פותחים סלסלות פיקניק. שמיכות נפרשות, סנדוויצ'ים נשלפים. כולם מוכנים ליום ארוך. עלוני הפרסומת שחולקו הופכים לכובעי נייר לעת מצא עבור המעטים שחישבו להתלבש בהידור למרות השמש הקופחת. על המסך הענק ממול – "טריסטן ואיזולדה" של ואגנר, בשידור ישיר מאולם האופרה שהכרטיסים אליו נרכשו כעשור מראש. שש שעות נמשכת האגדה האפית הזו, אבל הקהל אינו חושב אפילו לרגע לעזוב את המקום. כל אַריה מלווה בתשואות רמות. השמש שוקעת, החום הופך לערב אירופאי קר, אבל הצופים רק מתכרבלים במעילים שהובאו מבעוד מועד, ולא מסירים את עיניהם מן המסך.קוולריה רוסטיקני / פליאצ'י - מועדי מופע

כל דמיון בין ביירויית לבין האוהל שהוצב אמש מול המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב הוא מקרי בהחלט. האופרה "פליאצ'י" (בתרגום מאיטלקית, "ליצנים") של לאונקוולו, שאורכה הכולל עומד על מעט יותר משעה, הוקרנה מבמת המשכן עבור עשרות בודדות של צופים, שלא מילאו אפילו חצי מהאוהל מלא הכיסאות. קול מחיאת הכף הבודדת שנשמע עם סיומה של האריה הראשונה גווע במהרה מבדידות.  האמת, ורק האמת "קוולריה רוּסטיקנה" של מסקני ו"פליאצי", שפתחו אמש את עונת האופרה במשכן, הן קלאסיקות של סגנון הוריזמו, שפרח בסוף המאה 19 ובתחילת המאה ה-20. הוריזמו שאף להתרחק מן המיתוסים, האפיות והפאר, שאפיינו אופרות כגון "טריסטן ואיזולדה", לטובת עלילות ריאליסטיות יותר, העוסקות בחיי המעמדות הנמוכים. עם זאת, הדמויות של "קוולריה", הנחשבת לאחת האופרות המובילות בז'אנר, מעוררות בצופה המודרני ריחוק ובוז יותר מכל גמד, שד או קוסם שהיה עשוי להופיע על גבי הבמה. האסוציאציה שהיא מעוררת יותר מכל היא זו של אופרת סבון טיפוסית – והאשמה כאן היא לא במלחין או בליברטו בלבד. לא בכדי מוגדרת האופרה, המבוססת על סיפור קצר מאת ג'ובאני ורגה, ומגוללת בקצרה את סיפורה של אישה נבגדת הדוחפת את בעלה לדו קרב אבוד מראש עם בעלה של המאהבת, כמלודרמה. היא עמוסה טקסטים פתטיים ונעדרת אריות בולטות - וככזו דורשת עבודת בימוי ומשחק עדינה במיוחד. תיאטרון דמים. "פליאצ'י" (צילום: יוסי צבקר)העיצוב המינימליסטי של דמויות עוטות שחור על צלע הר לבן כגיר אמנם יוצר אפקט מרשים, המציע כר נוח לעבודה, אך התנועות הרחבות והמואטות והמשחק המוגזם – בעיקר של הזמרות הראשיות, טטיאנה אניסימובה (סנטוצה) וסבטלנה סנדלר (לוצ'יה) – יוצרים אפקט בלתי נסבל, המעורר בצופה זיכרונות נושנים מ"ימי חיינו" או "דאלאס". כל שחסר הן שמלות הפאייטים עם כריות הכתפיים. אפילו המשחק האנרגטי והאמין של סקוט פייפר (טורידו) מתקשה לרומם את ה"רוסטיקנה" מעל הכפריות שלה, והשירה שלו לא מצליחה, למרבה הצער, למשוך את "Viva il vino spumeggiante" לרמתן של אריות יין קלאסיות. מזל שניתן היה לחזות ב"קוולריה רוסטיקנה" רק בתוך המשכן - ספק רב אם הקהל באוהל היה שורד את השעה הזו לטובת "פליאצ'י", אחת ההפקות המבריקות של האופרה הישראלית.

גוסטבו פורטה (קניו) מגיש משחק מלוטש של בעל שבור-לב וחם-מזג, אך קולו נופל לא פעם למלכודת ההגזמה. אירה ברטמן הנהדרת מגישה משחק ושירה טבעיים בתפקיד נדה, ועומדת בדרישות התפקיד, ככל שניתן היה לשפוט, בהצלחה מסחררת. עם זאת, נקודת התורפה הבולטת של שתי ההפקות מבחינה מוזיקלית היא השירה של פאולו גבנלי (אלפיו ב"קוולריה" וטוניו ב"פליאצ'י"), שמשחקו הנהדר לא מצליח לחפות על קולו החלש, המטשטש אריות שנכתבו עבור בריטון בעל עוצמה ונוכחות. מתוך מערכת ההגברה של האוהל קשה לשפוט לגבי עוצמת שירתם של הזמרים האחרים ב"פליאצ'י" – אם היו בעיות, הן טושטשו באמצעות הרמקולים. בינתיים, מדובר בהפקה נפלאה, המעניקה משמעות לכל רגע מן השעה שקדמה לה בחברת "קוולריה רוסטיקנה" – ותעדנה מחיאות הכפיים וקריאות ה"בראבו!" שנשמעו מצופי האוהל המכורבלים במעיליהם.

*#