רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל עכו 2011: בעיות זיקפה, סאדם חוסיין ויצחק תשובה

היום השלישי של הפסטיבל הניב הצגה על בעיות זקפה, מופע פארודי על שעותיו האחרונות של סדאם בבונקר ופארודיה גרוטסקית על תמלוגי הגז הטבעי של ישראל. ומי ייקח את המקום הראשון?

תגובות

קצת אחרי שגלעד שליט דיבר עם משפחתו בטלפון התרחשה גם שיחת טלפון מבויימת על הבימה של ההצגה "כתמים" המבוססת על סיפורו של נדב פרידמן שגם משחק בתפקיד הראשי. בשיחה הוא מודיע לאביו כי הוא נפצע ונכנס לניתוח, ומאותו רגע אנחנו עדים לסיפור חייו בשנים שאחרי הפציעה, חיים לא קלים שכוללים פרוצדורות רפואיות, החלמה והתמודדות עם נכות. המסכת העצובה מסופרת בצורה ייחודית ויצירתית, וניכר כי פרידמן מספר מעומק ליבו על החויה הלא פשוטה שעדיין מלווה אותו. כרגיל בהפקות של בוגרי סמינר הקיבוצים, התפאורה מבוצעת באופן יצירתי ומיוחד. הפעם הם קצת הגזימו לטעמי, וההצגה, שמתרחשת כולה סביב ועל מיטה גדולה, עושה שימוש נרחב מדי באלמנט מצעי המיטה וההתעסקות בהם הופכת מתישה ומסיטה את תשומת הלב של הצופים באופן שממש מקשה על הריכוז. הבחירה במיטה הופכת ברורה יותר כשמסתבר שאחת הבעיות הקשות של החייל המשוחרר פרידמן היא סביב השימוש שנכפה עליו בקטטר וההשפעה הבלתי נמנעת על התפקוד המיני שלו. העיסוק בכך נוגע ללב כמובן אבל נדמה שכבר ראינו את הנושא מוצג באינספור יצירות וההרגשה הכללית פה היא שאין פה חידוש. בהצגה משתתפים עוד ארבעה שחקנים ונדמה שהם לפחות שלושה יותר מדי. לא רק המשחק הבוסרי שלהם מפריע, אלא בעיקר התחושה שהמחזה נועד להיות אינטימי מאוד, אם לא הצגת יחיד אז לפחות הצגה של זוג. גם המשחק של פרידמן לא סוחף ובסך הכל מדובר באכזבה.חוסר האינטימיות נובע בין היתר מהחלל הגדול יחסית בו מתקיימת ההצגה. החלל (אולם אבירים ג') לא גדול ביחס לאולמות אחרים בהם מתקיימות הצגות, ומבחינות רבות הוא כמובן מושלם, אבל התנאים האובייקטיבים המצויינים (בידוד מהחוץ, אקוסטיקה מצויינת וסתם יופי) מתגמדים הפעם כי הצגה כזאת דורשת התאמה יותר טובה. כמו בהצגות רבות בעכו השנה, התפאורה אינה מאפשרת את מה שנקרא 'אחורי הקלעים', ונדמה שזו ברירת מחדל לפעמים, יותר מבחירה אמנותית נועזת. העובדה שאין קיר אחורי מגדילה משמעותית את החלל וגם דורשת מהשחקנים להיות כמעט תמיד בטווח הראיה. ב"כתמים" החולשה הזאת הופכת לחיסרון של ממש שפוגע בהצגה. איפה האינטימיות? (צילום: אריאל כהן)פסטיבל עכו 2011 - כל הפרטיםפסטיבל עכו, היום הראשון: מתחרים בפסטיבל מצפה הילהפסטיבל עכו, היום שני: זהירות, לא להגזים עם פוליטיקהמעצבי ההצגה המדוברת "סדאם חוסיין", לדוגמה, עשו עבודה מצויינת גם מהבחינה הזאת. ההפרדה בין הקהל לבמה מינמילית וכל הרצפה מכוסה שטיחים ומזמינה לחלוץ נעליים ולהתרווח. האוירה המסגדית נשמרת כשגם ארבעת השחקנים, כפילי סדאם משופמים, בתלבושות עותמניות דוקא, עולים על השטיח יחפים ופוצחים במסכת השירה האיומה והמצחיקה שהיא ההצגה. שני הנגנים שמלווים את ההצגה יושבים כמו חלק מהקהל על השטיחים ומכונת העשן שהם מפעילים מתערבבת בעשן הסיגריות שהשחקנים מעשנים בתאוה בלתי מוסתרת. לעטרן ושאר החומרים המזיקים שהם שואפים ופולטים, תוך כדי תיאור מופשט ומחורז של שעותיו האחרונות של סדאם בבונקר, נוסף גם נוזל שחור ושמנוני שבו נמשח ג'ורג' בוש הבן בדרך למפגש הגורלי עם הרודן העיראקי.לא קל להבין את העלילה, ולולא תיאור ההצגה בתוכניה לא בטוח שהייתי מבין את כל זה, אבל העניין בעיקר מזמין עוד צפיה, אולי אחרי התעמקות בטקסט המלא של ההצגה, שמחולק בכניסה. יונתן לוי, שכתב וביים, גם משחק ועושה זאת טוב, ממש כמו שלושת האחרים, בנימה פארודית מובהקת. גם ההעמדה והתנועה בהצגה עשויים היטב וגם מהם זועקת הפארודיה. זוהי הצגה מהפנטת ומחכימה ואניגמטית שמזמינה צפייה שניה, אבל גם חסר בה קורטוב רגש שיהפוך אותה לקצת פחות טרגדיה קלאסית ויותר דרמה אנושית.יצחק תשובה  על המוקד גם "אנרגיות טובות", הצגה אחרת על פי רעיון של יונתן לוי, הועלתה באופן חד פעמי בפסטיבל. המחזה התיעודי הזה כולל הקראה מבויימת של גרסה מקוצרת של פרוטוקול ישיבת ועדת הכלכלה בנושא תמלוגי הגז הטבעי (מס' 320 מישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת ה-18 מה-5 באוקטובר 2010). הועדה דנה בתמלוגים המגיעים לציבור מרווחי הגז שנתגלה בים התיכון. גיבורי המחזה – חברי כנסת, לוביסטים ואיל ההון יצחק תשובה – כתבו בלי להתכוון פארודיה גרוטסקית, והעלאתה בשינויי נוסח מועטים היא כתב-תביעה כנגד הדרך שבה מבקשים לחמוס מהציבור את עתידו, באמצעות יצירת שנאה וחרדה על רקע בטחוני. להצגה אמנם יש קשר מועט לתיאטרון, בערך כמו הקשר בין השירה של רועי צ'יקי ארד (שאחראי לעריכה וגם לליהוק של אנשי חבורת מעיין למשחק) לשירה במובן המקובל שלה, ובכל זאת היא מומלצת.קלישאות של יחסים בשנות ה-50 "העצב של השכן עמוק יותר" של עמנואלה עמיחי הוא מופע תיאטרון-מחול עדין, מבדר, ביקורתי ומעניין, שמתכתב עם אסוציאציות של שנות ה-50 בתרבות האמריקאית, ובעיקר בטלויזיה. הבמה מעוצבת כמטבח בית בורגני בו מנהלים ארבע נשים וגבר אפיזודות קצרות של יחסים, או יותר נכון קלישאות של יחסים. היצירתיות של היוצרים הופכת את הקלישאות על ראשן (תרתי משמע, רקדנית אחת מבלה חלק גדול מההצגה בעמידת ראש בתוך דלי) והופכת את המופע למצחיק וכואב אבל גם אסטתי ומעניין. המופע אינו כולל טקסט מקורי, אלא משתמש בטכניקת הדיבוב ולוקח בעיקר חלקים קצרים מסדרות טלויזיה אמריקאיות קומיות משנות החמישים. עמיחי, שגם משתתפת, חוקרת את משמעות האייקונים התרבותיים האלה, שעיצבו את העולם אחרי מלחמת העולם השניה, ובעיקר את ההשפעה שלהם על העולם שמחוץ לארה"ב מולדתם. אבות טיפוס של גברים ונשים והיחסים ביניהם משתקפים היטב בעבודה וזה מופע מומלץ גם לילדים לא קטנים מדי ובני נוער וכמובן גם למי שאינו דובר עברית (ותמיד יש כמה כאלה בפסטיבל, וראוי להקדיש גם להם תשומת לב).קלישאות של יחסים. "העצב של השכן עמוק יותר" (צילום: אייל לנסדמן)ולמרות האיכויות שלו נדמה שהמופע לא יהווה איום על המופעים המובילים בדרך לפרס הראשון בתחרות. הניחושים שלי לגבי המועמד שיקח את הקופה (מתוך ההצגות שראיתי) כוללים את "סדאם חוסיין", "תורה של אשת השגריר" ו"מיין קאמפף". גם "לב" של ג'ייסון דנינו הולט ו"פלישתו השניה של נפוליאון" קיבלו ביקורות טובות. הצגה אחת שבטוח לא תיקח את הפרס היא "לץ פליי". לצערי לא התאפשר לי להשאר במופע עד סופו, אבל המעט שראיתי היה חובבני וכמעט משעמם. היומרה להיות הרבה יותר מזה הופכת את המופע, שמשלב את הקהל באופן מאולץ למדי, לאכזבה גדולה.ועוד קטנה לסיום... בשנים קודמות הייתה נטיה לפזר את המופעים, ובעיקר את מופעי החוצות, על כל שטח העיר העתיקה, ולערב גם את התושבים המקומיים בפסטיבל, כמספרי סיפורים או מארחים. נדמה שזו מגמה שבשנים האחרונות נמצאת בירידה. אולי אלה שיקולים טכניים שקשורים גם לאבטחה, אבל בעיני היא מגמה מאכזבת. מצד שני, היא מאפשרת למי שהסתובב לא רחוק ממרכז העניינים להינות מהעיר העתיקה כמו שהיא, ללא קישוטים ואירועים מיוחדים. הנטיה לסגור את המופעים באולמות האבירים ודומיהם גם הוכיחה את עצמה מבחינה טכנית וארגונית, שהיו ללא רבב.נעים היה לראות ולחוות את הביקוש הגדול להצגות הטובות ולהתחכך בחובבי תיאטרון קשובים ומעורבים, בכל הגילאים, וגם יפה ונעים לראות איך הפסטיבל מחייה את עכו, עיר קשת יום בדרך כלל, שלובשת חג פעם בשנה וזוכה לתשומת לב שמרעננת אותה ומדגישה את הנכסים ההיסטוריים המדהימים שנמצאים בה.

*#