אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרויקט מיוחד: פתאום כולם נהיו פוליטיים

יהושע סובול הוביל את החרם על אריאל, לימור לבנת שמה לו (וגם לרבים אחרים) מקלות בגלגלים ושלמה ארצי נזכר לבוא להפגנה. השנה שבה התרבות והפוליטיקה התערבבו באופן חסר תקדים

תגובות

ריכלנו על מרגול, עלינו לירושלים, אכלנו גורמה בפיתה, הצצנו לרן ודנה, החרמנו כמעט הכל וכמובן - יצאנו לרחוב במחאה. עשר התופעות התרבותיות של השנה ו־50 האנשים שעומדים מאחוריהן. פרויקט חג מיוחדהגנן הראשי של השיח הציבורי: יהושע סובול עוד לפני פתיחתו, הפך היכל התרבות באריאל, מבנה די מכוער בסך הכל, לסלע המריבה הגדול של התיאטרון הישראלי. יהושע סובול היה בין הראשונים לחתום ולדחוף את מכתב השחקנים, המכתב שבו הצהירו שורה של אנשי תרבות שלא יופיעו באריאל. הוא השתתף בכל הפאנלים, ענה לכל העיתונאים ועמד מול כל המבקרים: בזכותו, גם אלה שמעולם לא ביקרו בתיאטרון התחילו לדבר על הקשר בין מה שקורה על הבמה למה שקורה מחוץ לה. שאלות על הפוליטיקה של האמנות, על הזכות לסרב להופיע ועל הזכות להגיד את זה בקול  היו לאורך כל השנה חלק בלתי נפרד מהשיח התרבותי שהתנהל כאן, שיח שסובול, כאמן פוליטי במיוחד (מניפסט השמאל הלאומי התברר כזניח, אבל לא שכחנו), היה אחד ממשתתפיו הפעילים. לפני כמה חודשים, כשעבר בכנסת חוק החרם, התחוור לכולם שאין ברירה: האמנות והפוליטיקה כרוכות זו בזו - נרצה או לא נרצה. ובינתיים, הפוליטיקה מנצחת.הגננת של השיח הציבורי: לימור לבנת בניגוד לסובול, שטען לכל אורך הדרך כי תרבות ופוליטיקה הם שני סוגים של פעילות חברתית, השרה לימור לבנת ניסתה לאכול מעוגת התקציב ולהשאיר אותה שלמה. מצד אחד, היא בילתה את השנה בהתנגחות באמנים, בקולנוענים ובאנשי תיאטרון, בטענה שעמדתם הפוליטית צריכה להישאר מחוץ לגוף הסרט. מצד שני, היוזמות שהתגבשו בסופו של דבר לכדי חוק החרם נולדו על שולחנה. "לא רוצים להופיע באריאל?", אמרה, "אין בעיה, ניקח לכם את התקציב. עושים סרטים על הסבל בשטחים? סבבי, נפוצץ לכם את הפרמיירה". לבנת הוכיחה בדיוק את מה שניסתה להפריך - בישראל תרבות ופוליטיקה חד הן, ושתיהן נקבעות לפני הכל ואחרי הכל על ידי מי שמחלק את הכסף. כלומר, היא.היה פוליטי לפני שזה היה מיינסטרים: רני בלייר היוצרים הצעירים, היוצרים העצמאים, הבמאים הבוגרים שהם לפעמים עצמאים ולפעמים לא, וגם המחאה ותקציב החינוך והכיבוש - הו הכיבוש! רני בלייר הוא לא רק במאי מחונן - הוא גם מוחה מקצועי. הוא התנגד ל"זוהי סדום", התרגז על עופר עיני, וכן, סירב להופיע באריאל. השנה, כמו בשנים קודמות, בלייר נכנס לפריים שלנו לא רק בזכות הסדרות המוצלחות, אלא בעיקר בזכות הקול הפוליטי הרם. גם אם יש בו משהו מעיק, בלייר הוא אחד מראשי איגוד הבמאים הכועסים שנראו פה, והוא מביא תוצאות. לראיה, הזכייניות הגדולות עמדו כמעט בכל התחייבויות התוכן שלהן השנה, או במילים אחרות, אתם ראיתם קצת פחות "האח הגדול".רק חיכה שהמחאה תפרוץ: קוואמי זה בטח לא "פתאום". קוואמי מקדיש חלק אדיר מהעשייה שלו לנושאים חברתיים ופוליטיים, ולא היה צריך את דפני ליף שתעיר אותו מתרדמת מעמדית עמוקה, כמו את רובנו. הוא היה אחד הקולות הבולטים במאבק למען זכויות הפליטים בישראל ואחד המוזיקאים הבודדים שלא חששו להתייצב מאחורי קריאה פוליטית נחרצת. הוא לא ויתר על מניפסטים נוקבים בכל ההופעות שלו, ובסך הכל, ניצל את המעמד שלו כדי להעביר משנה חברתית והומניסטית סדורה. אחרי כל אלה, מחאת האוהלים תפסה את קוואמי מוכן. השירים "אסור להישבר" ו"רשימת דרישות" היו המשך ישיר לעשייה שלו. הוא ידע לנצל את האקלים הפוליטי בארץ כדי לקדם את הרעיונות שבהם הוא מאמין, פשוט כי הוא היה שם עוד קודם: מתעקש להביא את הפוליטיקה עד לדלת שלנו.שלמה ארצי בניגוד מוחלט לקוואמי, על שלמה ארצי לא היינו מדברים כאן אלמלא אותו ערב על הבמה ברחוב קפלן. לשפיץ הקונצנזואלי של המיינסטרים הישראלי נוח יותר להופיע בלב הבמה המרכזית של מהפכה מאוד כוללת מאשר להתעסק בפוליטיקה שעלולה לפגום במכירות של ההופעה הבאה בקיסריה. אז כן, הוא חיבק את דפני ליף, שילהב את הקהל והראה שהוא יודע לתת שואו. נו? וזה עושה אותו פוליטי? משפטים שעשויים להתקשר למאבק החברתי יש גם בשירים של אייל גולן, ואף אחד לא יעז לטעון שהוא מוזיקאי פוליטי. בסופו של יום, היה כאן אינטרס משותף: מחד, מחאה שביקשה להתרחב ולהגיע לקהלים גדולים יותר. מאידך, אלוף הארץ ביצירת קונצנזוס ושחייה בזרם המרכזי. המארגנים קיבלו את ארצי, ארצי קיבל את הקהל ואנחנו קיבלנו... רגע, מה באמת קיבלנו מזה? חברי הפאנל: נועה אפשטיין, אבנר ברנהיימר, סער גמזו, אדם הורוביץ, ערן לאור, טל לוין, איתי מאוטנר, איילה פנייבסקי, שרון קוטקובסקי, עומר שוברט

*#