רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העונה החדשה של החאן: "אנחנו לא סופרמרקט, אלא חנות בוטיק"

ג'טה מונטה, מיקי גורביץ' והמנכ"ל דני וייס מסכמים שנה של הצלחות ונמנעים מפוליטיקה: "מוקדם לדון בעניין קרית ארבע"

תגובות

לא פחות מ-300 הצגות עלו בתיאטרון החאן בשנה האחרונה, וכשליש מתוכן הועלו באולמות מחוץ לירושלים. בהודעה זו נפתחה היום מסיבת העיתונאים של התיאטרון הירושלמי. המנכ"ל דני וייס הסביר שמדובר במגמה מכוונת, ושהכוונה היא להרחיב את הפעילות בשנים הקרובות. בין היתר מתוכננת גם בניית אולם חדש, צמוד למתחם הקבוע. בכל מה שקשור לסוגיית היכל התרבות אצל שכניהם בקרית ארבע, וייס  שומר על ארשת דיפלומטית. "אין שום הצעה קונקרטית אז מוקדם לדון בעניין. בכל מקרה, כמובן שלא נסכים לתנאים שפורסמו בתקשורת כמו הצהרות ושבועות למיניהן", אמר. כזכור, החאן ממשיך להופיע בהיכל התרבות שנבנה באריאל.

וייס, שמסיים שנה ראשונה בתפקיד, מספר שזו הייתה שנה טובה גם לו וגם לתיאטרון, "אנחנו מאמינים שלסוג תיאטרון שאנחנו עושים יש ביקוש ובשנה האחרונה גם מרגישים את זה מבחינה עסקית. מספר המנויים הוכפל ולמרות קיצוץ בלתי צפוי של חצי מליון שקל בתקציב הצלחנו לסיים את השנה באיזון תקציבי. לחאן יש חוב עבר של שלושה מיליון שקל וקיוינו לצמצם אותו השנה, אבל הקיצוץ בתמיכה ממשרד החינוך והתרבות לא אפשרה לנו", אומר וייס. תקציבו הכולל של התיאטרון עומד על כ-17 מיליון שקל שמגיעים ממקורות שונים.

"נושאים שמעסיקים את כל הציבור". מתוך ההצגה "הנון של ראש העיר" (צילום: יעל אילן)

המנהל האמנותי, מיכאל (מיקי) גורביץ' מספר על התוכנית האמנותית לשנה הקרובה: בקרוב עולה ההצגה "הנון של ראש העיר ירושלים" מאת יוסף בר יוסף ובבימויו של רוני ניניו. המחזה מספר על מאבק בין אב שכול לראש העיר ירושלים ובין הדת לחילוניות וההומניזם. עוד מחזה פוליטי במובהק שיועלה השנה מבוסס על שפינוזה ועוסק גם הוא בנושאים דומים. כשזה מצטרף ל"אוכלים" המצליח של שנה שעברה די ברור שלתיאטרון יש קו פוליטי די מובהק, שנגזר כמובן מהחיים והיצירה בעיר כמו ירושלים בימינו. "אלה נושאים שמעסיקים את כל הציבור בישראל, אני חושב", אומר גורביץ'. "בעצם, אני מקווה שהם מעסיקים", הוא מוסיף.

גם עיבוד ל"משתה" של אפלטון נמצא בתהליכי הכנה ומתוכנן לעלות בשנה הקרובה. גורביץ' מספר שהוא בחר במחזה הקלאסי ובשיטת עבודה שכללה קורס מיוחד שעברו השחקנים על הטקסט המכונן. גורביץ' מרגיש שהתמות המועלות במשתה, ארוס וייצר החיים והיצירה, מלוות וילוו את אנשי התיאטרון בשנים הקרובות.

הבמאית ג'יטה מונטה, שמזוהה עם החאן בשנים האחרונות, מספרת שירושלים מצאה חן בעיניה מהרגע הראשון והעבודה בחאן היא מהנה ומעוררת. "יש בה גם קושי וגם יופי. קום איל פו", היא אומרת. "זה צוות של אנשים מקסימים שתומכים ובעיקשות גדולה מנסים לא ליפול לרדידות ולהצלחה בכל מחיר". "משחק האהבה והמזל", הוא שם המחזה שתעלה מונטה השנה. זהו מחזה ראשון פרי עטו של פייר דה מאריבו, מחזאי צרפתי בן המאה ה-17. הוא היה בין מולייר לשייקספיר, היא אומרת, עם נטיה לאנגלי דוקא. "זוהי קומדיה פרועה אבל רצינית שעוסקת בשליטה שאנחנו סבורים שיש לנו על החיים שלנו, ועל כמה שאנחנו טועים", מסבירה מונטה.

ירושלים, אהובתה. ג'יטה מונטה (צילום: גדי דגון)

מונטה תשחק השנה בהצגה שתעלה בחאן, "אדי קינג" מאת ניסים אלוני. גורביץ' מספר שבפעם הראשונה שצפה במחזה, פשוט לא הבין אותו, ואחרי שיצא ממנו בפעם השנייה, "הרגשתי מרחף במשך שלושה ימים". אלוני, לטעמו, הוא גדול המחזאים העבריים, והוא מספר שגם חנוך לוין אמר בעצמו שהוא חב לו המון. מונטה תשחק בתפקיד ששוחק במקור על ידי גבר, אבל הדמות היא ממילא אנדרוגנית. היא אומרת שזה תפקיד מאוד מאתגר, שדורש לעלות לבמה ולהשאיר את המין מאחורי הקלעים.

בזירה הבינלאומית החאן לא רווה נחת בשנה האחרונה. וייס מספר שהם משתתפים בכל חשיפה בינלאומית שמתקיימת בארץ ונמצאים במגעים עם פסטיבלים שונים כדי להתארח ולשלוח הצגות אל מעבר לים, אבל כרגע אין תוכנית קונקרטית.

לדברי אנשי החאן, בית הקפה במתחם החאן הפך למקום מרכזי בעולם האמנות בירושלים ויש שם תערוכות והופעות וג'אם סשנים והתיאטרון רק מרויח מכך ומעודד את זה. האולם העתיק והמיוחד של החאן מכיל בסך הכול כ-240 מקומות והאולם החדש יהיה בן 400 מקומות. ההרחבה תאפשר לתיאטרון, שכרגע עובד עם להקה אחת, אולם אחד וצוות טכני אחד, להתרחב ולספק את הביקוש. "אנחנו מאמינים שלסוג התיאטרון שאנחנו עושים יש קהל רחב, גם מחוץ לירושלים. בירושלים יש תקרת זכוכוית שכמעט הגענו אליה, ואנחנו שואפים להתרחב לכל הארץ".

עוד טכניקה שהוכיחה את עצמה השנה היא פניה לקהל דוברי הרוסית על ידי הוספת תרגום טקסטואלי סימולטני בצמוד להצגה. המנכ"ל וייס אומר שאין אפשרות לעשות את זה בכל ההפקות, אבל זה בהחלט כיוון.

החאן ממשיך במסלול הצמיחה שלו ודריסת הרגל בתיאטרון הרפרטוארי בישראל. בניגוד לקאמרי, בית ליסין והבימה, הוא עדיין מנופף באיכות כאסטרטגיה. אחרי שהתיאטראות הגדולים במרכז מכרו את נשמתם האמנותית, החאן הירושלמי מצליח עדיין לשמור על תוית של איכות. זה כמובן נגזר גם מהכמות הלא גדולה (יחסית) של הצגות שהוא צריך לספק, והסיכוי שהגידול במנויים יחדור גם לתחום הבחירות האמנותיות קיים אבל נראה רחוק כרגע. בנתיים, אומר המנכל וייס, "אנחנו לא סופרמרקט אלא חנות בוטיק, והקו הזה יישמר כי הוא מוכיח את עצמו גם ערכית וגם עסקית".

*#