רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבטן ומלידה: רקדנית הבטן אלינא פיצ'רסקי דורשת צדק למחול המזרחי

אלינא פיצ'רסקי הבינה די מהר שריקודי בטן הם יותר מאשר שעשוע של סרט מזרחי. עכשיו היא מנסה לגרום לקהל הרחב להבין את זה, אבל בינתיים כבר רגילה לראות דלתות נסגרות בפניה

תגובות

"נולדתי בלנינגרד, ארץ התרבות הלבנה, וכבר מגיל קטן הייתי מתרוצצת בלי הפסקה וסבתא שלי קראה לי צוענייה. אבל לי ברור שהמחול המזרחי היה אצלי כבר קודם. בתרבות הרוסית, שבה נולדתי, מתייחסים למוזיקה הערבית כאל יבבות. יש אוזניים שקשה להן לשמוע את המוזיקה הזאת, כי היא בנויה על רבעי טונים. זו מוזיקה אמוציונלית מאוד. הבלט נולד בארמונות, הריקוד המזרחי הוא ריקוד ראשוני ופולחני שבא מהבטן ונוצר במקומות נידחים. אבל לי ברור שהמחול המזרחי היה אצלי עוד הרבה לפני שהתחלתי לעסוק בו". כך אומרת לי אלינא פיצ'רסקי, המעלה את "טורקיז" ואת "ארגמן" במסגרת פסטיבל מחולוהט. כל אחד מהמופעים כולל מגוון קטעים של יוצרים שונים מהתחום - אורית אהרון, יוליה גורבונוב, יפעת פרג, נטלי דביר, נטע שיזף, סופי ארמוזה, סיגל זיו ולהקת לוטוס, קברט סיידאתי ווסאדאתי ושלומית יוסף. "טורקיז" מתמקד במחול המזרחי המסורתי, ו"ארגמן" מציג פרשנות עכשווית למחול זה. ובין שניהם מתקיימת ברחבת סוזן דלל חאפלה של מוזיקה וריקודים.טורקיז וארגמן - מועדי מופעפי'צרסקי היא רקדנית וכוריאוגרפית, ואף פיתחה שיטה הוליסטית ללימוד ריקודי בטן ולטיפול באמצעותם. ב־2004 הקימה את בית הספר למחול מזרחי בווינגייט."הגעתי אל המחול המזרחי בנעורי כהתרסה", היא מספרת, "נתקלתי בריקודי בטן בסרט הערבי שהוקרן בטלוויזיה בכל שישי אחר צהריים, וחשבתי לעצמי שאני יכולה לעשות את זה בקלות ובזלזול. הלכתי לחפש מורה, ולקח לי זמן למצוא מישהו שהאמין שאני לא רק רוצה אלא גם מסוגלת. מצאתי מורה בירושלים העתיקה שבמקצועו הוא ספר. ברגע שהבנתי שזה יותר מאשר שעשוע של סרט מזרחי, זה הלך ומילא את כל החיים שלי - אני פרפורמרית, אני חוקרת, אני מטפלת. כל מה שאני עושה קשור למחול המזרחי"."מבחינת המערב, מה שבא מהבטן הוא נחות" ועכשיו סוף סוף עולים ריקודי הבטן על הבמה הקלאסית של סוזן דלל? "זו לא פעם ראשונה. אני גאה בכך שהצלחתי להביא את הריקוד הזה אל הבמה ואל המיינסטרים, ולמצב אותו במקום הראוי לו. אני כל הזמן נלחמת את המלחמות של הרקדניות. זה ריקוד פולקלור ששייך למועדונים, אבל לי היה חשוב לשים אותו על הבמה. בתחילת הדרך היה המון זלזול, היום לשמחתי זה כבר אחרת".הסטריאוטיפ של ריקודי בטן הוא הופעה פרובוקטיבית, הבגדים החשופים למשל."הבגד שאנחנו מכירים היום הוא המצאה הוליוודית שהתפתחה בתקופת סיפורי 'אלף לילה ולילה'. גיבוש המחול המזרחי מיוחס לצוענים, שבנדודיהם ליקטו אותו מהודו דרך פרס, מצרים, ספרד ומזרח אירופה. במקור זהו ריקוד פולחני של נשים בהרמונות ובמשפחות. החושניות כקונספט נתפסת באופן שונה במזרח ובמערב. המערב תמיד ראה בזה משהו חוטא, וזה גם חלק מההסתכלות המערבית על התרבות המזרחית, סוג של התנשאות. הציביליזציה המערבית מקדשת את מה שבא מהראש, ובעיניה מה שבא מהבטן הוא נחות"."בסוף כולם רוקדים עם הנגנים בחאפלה". אלינא פיצ'רסקי (צילום: איל לנדסמן)ספרי לנו על "טורקיז" ועל "ארגמן"."זה פרוייקט שלי, אבל העבודות הן של יוצרים שונים. יש המון יוצרים שעובדים בתחום ועושים דברים מצוינים, ורציתי ליצור פרויקט שיאפשר ליוצרים בתחום לעשות מופע שמיועד לבמה, שזו חשיבה אחרת מאשר להכין ריקוד לאירוע משפחתי. חילקתי את המופע לשני חלקים שמאפיינים את המזרח. 'טורקיז' הוא החלק המסורתי יותר, ו'ארגמן' הוא החלק הנתון לאינטרפרטציה אישית, פיוז'ן של סגנונות מתוך ומחוץ למחול המזרחי. אנשים יוצאים מההופעה עם קוצים. כולם רוקדים בחוץ עם הנגנים בחאפלה"."הסירוב לא חדש לי" זה אומר שעם ישראל התבגר מבחינה תרבותית ויכול כבר לעכל עוד דברים?"נכון. אני מופיעה על במות משנת 1995 עם קבוצות רקדנים. המופע 'מורנה אמורה' של נטע שיזף ושלי רץ מעל עשר שנים. אנחנו מופיעות בבמות הכי מכובדות, בהיכלי התרבות ובפסטיבלים. במשך שנים נלחמתי בכל האמצעים שעמדו לרשותי והתייחסו אלי בזלזול עד שהצלחתי לפלס את דרכי. אז הדבר כבר דיבר בשם עצמו, ועל כך אני מרגישה לא רק שמחה אלא גם גאווה גדולה".אתם מקבלים תמיכה מהממסד?"יש לי חלום ש'טורקיז' ו'ארגמן' יהפכו לפרויקט שכולם יודעים עליו ושנקבל תקציב. כבר שנתיים אני מקבלת סירוב מהמחלקה למחול בטענה שזה לא עומד בסטנדרט האמנותי. יושבים שם אנשים שמכירים מחול מודרני והעיניים שלהם לא יכולות לראות דבר אחר. הסירוב הזה לא חדש לי. אני לא נתמכת ואני עושה הכל לבד, ולא מוותרת בכלום. בערבית אומרים 'מזלום', שזה סוג של מקופחת. קשה לעבוד ככה, אבל רוב האמנים ואנשי המחול בארץ עובדים ככה. הממסד לא מחבק". את צעירה, מאיפה הכוחות?"יש כל מיני מילים בערבית שאי אפשר לתרגם, ולשאלתך התשובה היא 'לאזם', כלומר – חייבת. חייבת במובן שזה יותר חזק ממני, זה מעבר לכוחות שלי. משהו שכנראה הייתי מחוברת אליו בגלגולים קודמים. אני חושבת שלא סתם אני מרגישה לפעמים תחושת שליחות. אני עושה את זה בשביל עצמי אבל בסופו של דבר גם בשביל המחול המזרחי כולו. זה מחול מדהים, הוא לא רק אסתטי ונעים, הוא גם מרפא".מה זאת אומרת מרפא?"אני מטפלת בתנועה באמצעות מחול מזרחי. זה טיפול נפשי שהוא מעבר לוורבלי. טיפול בתנועה הוא תחום חזק כי אנחנו יודעים שהגוף לא משקר, ובטיפול כזה אפשר לעבוד על הפער בין מה שהאדם אומר ובין מה שהגוף שלו עושה".טורקיז וארגמן - מועדי הצגה

*#