אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקלאסיקה של קובריק וההומור של מרינה אברמוביץ'

רגע לפני שישתתפו בפסטיבל "גוונים במחול" 2011, 9 מתוך 16 הכוריאוגרפים בוחרים את סרטוני היוטיוב שהכי השפיעו עליהם

תגובות

כשמכניסים 16 כוריאוגרפים צעירים לפסטיבל אחד ושואלים אותם על ההשפעות שלהם, ברור שתקבל בתשובה קולקציה שלמה ומפוזרת. כך בקומוניקטים הרשמיים של גוונים במחול 2011 הוזכרו פדרו אלמודובר, קרקס ועלו וצפו אפילו כמה רמיזות למיתולוגיה יוונית. אבל יוצרי "גוונים במחול" הם כוריאוגרפים צעירים, אז זה הרגיש בסדר גמור לשלוח אותם ליוטיוב ולבקש מהם לחזור עם הסרטונים שהכי השפיעו עליהם.

הצטברות שאינה ניתנת להכלה, שמקיימת את העולם של כולנו בעידן הזה, מביאה את ג'וני (בסצנה הספציפית הזו) למצבו היחיד בסרט של אמת, עירום. "עירום" הוא סרט של מייק לי משנת 1993. מתקיימות בו מערכות יחסים סבוכות ועקומות שמציגות תמונה עצובה אך מרגשת של החברה שלנו. מה שמושך אותי בסרט הוא תערובת הטיפוסים החצי קריקטוריים-חצי אנושיים, שמתחילים כציניים ומלאי עכבות ומסיימים כפקעת כאב אנושי. הסרט הפך לקול שמלווה אותי, ואיתו התפתחה לי פנטזיה לגבי החברה הישראלית. אני רוצה הזדמנות לתקשורת עם מי שנקרה בדרכי. שברחובות יסתובבו אנשים עירומים רגשית. כמו ג'ונגל עירוני.האודיסאה של ג'וני. "עירום":

בעבודה שלי התבוננתי בתקשורת בין טיפוסים שונים, נשים, גם הן נעות בין ייצוג של דבר, לאמת עצמה. התקשורת ביניהן משתנה, כמו גם הסיטואציה והלוקיישן. עולמן הופך ממשהו תבניתי ומסוגנן למשהו פרוץ ויצרי יותר. הן מביסות ומעצימות האחת את השניה לסירוגין, כולאות ומשחררות את עצמן ממוסכמות הלוך ושוב. הן מייצרות משהו חדש. או אולי משהו ישן שנשכח.(סמדר גושן תציג בפסטיבל את "אורבניה", יצירה על ארבע נשים הנפגשות במונית שירות ונסחפות לתוך מסע בג'ונגל העירוני. יום רביעי, 7.9 ב-20:00, יום שישי, 9.9 ב-20:00).

רוצה לראות דם: יוני סוטחי בוחר את "דם אמיתי"

בחרתי את הסצנה הראשונה מפרק הבכורה של העונה הרביעית בסדרת הטלוויזיה  האמריקאית דם אמיתי של אלן בול. סוקי סטקהאוס (אנה פקווין) נמצאת בעולם השייך לפיות: שמיימי ויפה, נראה כמו חלום. הכל בו נעים ורגוע, כולם יפים ושלווים. פיות עוברות בין כולם ומציעות פירות זהובים. כל הפיות החדשות שמגיעות לעולם הזה מתכבדות בפרי ומתענגות. כולן חוץ מסוקי שמסרבת לאכול מהפרי, היא חושדת שמשהו אינו כשורה. מכיוון שאינה אוכלת מהפרי היא מתחילה לאט לראות איך המקום נראה באמת. כשהפייה הראשית מגלה זאת היא מתעמתת איתה ומנסה לשכנע אותה לאכול מהפרי, נוצר מאבק ביניהן שבסופו גן העדן חושף את פרצופו האמיתי.פנים אחרות. "דם אמיתי":

הפיות הן למעשה שדים מפחידים והעולם המואר והמושלם מתגלה כמקום עכור ואפור, מדבר צחיח, והפירות הזהובים נראים רקובים. יש כוח שמושך ומסקרן אותי במשהו שנראה טהור ויפה והופך להיות מלוכלך ומכוער. משהו בהשחתה של היופי שמעלה בי עצב מהול בהתרגשות ויופי. הערב בו אני מציג את עבודתי נקרא "הפרי האסור". החיבור שלי לסדרה ולסצנה הספציפית הזאת עם נושא הערב בו אני מופיע, נראה כצירוף מקרים טוב.(יוני סוטחי יציג בפסטיבל את "בן", יצירה העוסקת ב"התמכרות לתשוקות, ליצרים, לחטאים קטנים, כמו פרפר לאש". יום רביעי, 7.9 ב-22:30, יום חמישי, 8.9 ב-17:30, יום שישי, 9.9 ב-14:30).

האמ-אמא של הקלאסיקה: מירב כהן בוחרת את "הדיקטטור הגדול"

צ'רלי צ'פלין מעורר את השראתי ביכולת הבימתית שלו כשחקן וכבמאי, בתכנים בהם הוא מתעסק ובדרך בהם בוחר להציגם. למשל: החלל המפואר והאסתטי, הלבוש המהודר והצבאי, הסמלים , המוסיקה  הקלאסית ברקע , השימוש "בבלון ככדור הארץ" והדיקטטור אותו הוא משחק. העובדה שאותה הדמות מכילה גם אפיוני דיקטטור וגם  איפיונים של ילד מחייה את האבסורד המתקיים בקטע.משחקי שליטה. "הדיקטטור הגדול":

אותה הסיטואציה העטופה במתיקות עדינה, לאור המציאות עליה היא מדברת, יוצרת תמונה הומוריסטית, סאטירית ומעוררת צחוק וביקורת באמצעים קומיים. מדהים לראות, כיצד סרט, שנוצר בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת, אקטואלי גם לימינו.(מירב כהן תציג בפסטיבל את "וכשהבהמה חזרה", המתעד מסע של אישה לתוך התודעה של עצמה ומפגש עם דימויים של חיות על מזבח.  יום רביעי, 7.9 ב-22:30, יום חמישי, 8.9 ב-17:30, יום שישי, 9.9 ב-14:30).

אפקט העדר: מיטל בלנרו בוחרת גורי באפלו

סיפורו הלא יאומן של גור באפלו, אי שם במעמקי אפריקה. הזכיר לי את כל מה שמתרחש בארצנו בימים אלו. הסולידריות של עדר הבאפלו אל מול הטורפים פשוט מעוררת השראה. בוא נקווה שהסיפור שלנו כאן בקיץ 2011 למאבק על צדק חברתי ייגמר אותו הדבר.ומה הבאפלו דורשים?

(מיטל בלרנו תציג בפסטיבל את "אורורה", המתואר בלקוניות כ"הצצה לתוך עולמה הדמיוני של אורורה, אישה-ילדה פרועה". יום רביעי, 7.9 ב-17:30, יום חמישי, 8.9 ב-22:30, יום שישי, 9.9 ב-12:30).המלכה האם: לירון עוזרי בוחר את ביונסה

כמה דברים טובים שאני יכול להגיד על הבחורה הזאת! המצוינות שלה בשירה אשר יכולה לרגש ולהפתיע כל פעם מחדש, יכולת תנועתית וירטואוזיות ושליטה מדהימה בגוף שלה. רקדנית מצוינת. פרפורמרית פרפקציוניסטית שיודעת להביא על הבמה כוח, כריזמטיות, תיאטרליות, רגישות, שליטה והרבה עוצמה שמשאירה אותי בפה פעור. וכל זה משולב ביכולת פנומנלית לדעת להוציא את כל זה על הבמה ולהראות מגוון רחב של צדדים, לא מוגזם מדי וברמת המתח הנכונה. אני יכול רק לקוות להשאיר את הצופים שלי במתח כמו הבחורה הזאת.הבעיה ה-100? "Run the World":

(לירון עוזרי יציג בפסטיבל את "Caravan", המציג תמונות מחיי אנשי קרקס, החיים על קו התפר בין הבמה לבדידות המוחלטת שמאחורי הקלעים. יום שישי, 9.9 ב-22:30, יום שבת, 10.9 ב-17:30 וב-20:00).הצדעה למכר: גיל הרוש בחר את אנדי סמארט

אנדי סמארט חי ברוטרדם, שתמיד הרגישה לי כמו עיר-אי עם שמים נמוכים. שם הכרנו ומעולם לא היינו קרובים. יעלי (שהיא כמו בעלי רק באישה), חזרה ארצה ובנמרצות הושיבה אותי לראות קליפ בכיכובו. גם כי אנחנו מכירים אותו, גם כי הוא קשור למישהו שנורא פגע בי פעם והרי דקירות קטנות תמיד מפתות, אבל בעיקר כי היא יודעת מה אני אוהב ומה מרים אצלי הילוך. אז לא ידעתי להעריך את הקסם שלו, נלחצתי מהמוחצנות, עישנתי איתו סיגריות מתוך סקרנות ולא מתוך עניין. כמו רוב העולם, לא יכולתי להתחבר לאנשים החופשיים שנותנים לעצמם לחיות את האמת שלהם עד הסוף.אל תנסו את זה בבית. אנדי סמארט:היום, אני מסתכל עליו בקליפ ומבין שהוא מקיים את שאיפה נאמבר 1. בסיגריה במרפסת הוא פשוט הוא. באומנות, הוא האקסטרים של עצמו. הוא חי ויוצר אמת, מביא איתו אוויר שאני אוהב. ומבחוץ? אני מת על זה. הארט והסטייל, העובדה שאחת מהן היא גבר, הקסם היחיד במינו שבהפקה הביתית. השנינות! בין מה שהוא מדבר, ומה אסור שיאמר.(גיל הרוש יציג את "Takana", יצירה צבעונית שהשפה שלה שאובה מטלנובלות ומהסרטים של פדרו אלמודובר, שזה לא כל כך שונה אחד מהשני, אם חושבים על כך. יום רביעי, 7.9 ב-20:00, יום שישי, 9.9 ב-20:00).

סלון, קיר ירוק , קרש גיהוץ, ספה חומה ישנה, מנורה ,טלפון ,שטיח מקיר לקיר ושלושה ארנבים/אנשים. אחד בחליפה, הוא חזר עכשיו מהעבודה, אחת בשמלה יושבת לצידו על הספה ואחת בחלוק ורוד. טקסט נשמע ברקע והארנבים/אנשים מגיבים אליו. גשם יורד בחוץ וצחוק מוקלט של סיטקום מתגלגל ברקע. האיש בחליפה מבקש שיהיה שקט, צעדים נשמעים מבחוץ, הוא מסובב את ראשו באיטיות, קם וניגש לדלת. זאת עם השמלה וזאת עם החלוק עוקבות אחריו במבטיהן. הוא יוצא מהחדר. הן לא זזות. הוא יחזור ושוב הצחוק המוקלט יתגלגל ברקע. איש לא זז (כבר שכחנו שהם ארנבים).גבעת ווטרשיפ 2. "אינלנד אמפייר":המחשבות שלי מתרוצצות. הוא חוזר, מתיישב. הטקסט ממשיך להתנגן ברקע, זאת עם החלוק זזה ומתיישבת ברווח שנותר בין זה עם החליפה לזאת עם השמלה. הם מצטופפים, מחובקים. משפחה. תומכים אחד בשני. שלושה אנשים/ארנבים מחובקים והלב שלי מחייך. הוא לא מפחד, דיוויד לינץ', לבחור. מעורר השראה.(עמית זמיר יציג את "בובה", יצירה על "גבר ואישה המנסים להרגיש... זזים מבלי לרקוד ומשילים את דימויי האהבה עד להסרת המסיכות.  יום רביעי, 7.9 ב-22:30, יום חמישי, 8.9 ב-17:30, יום שישי, 9.9 ב-14:30).

רטטוי: לי מאיר בוחרת את מרינה אברמוביץ'

בחרתי את הוידיאו הקצר והמוזר הזה, של האמנית מרינה אברמוביץ', גם מפני שהיא אחת האמניות שהכי משפיעות על עבודתי וגם מפני שמצאתי את הקליפ הזה מרתק. אחד הדברים המעניינים ביותר עבורי בעבודתה של אברמוביץ היא היכולת שלה להפוך את עצמה להיות גם האובייקט האמנותי, גם הצופה מבחוץ וגם היוצרת. הכוח של הוידיאו הזה בעיני, הוא בכך שבמשך זמן מאד קצר של פחות משתי דקות ובאמצעי צילום דלים ומיושנים, האמנית מצליחה להעלות שאלות רבות ונושאים רבים - פוליטיים, חברתיים, שאלות על אמנות וסגנון, על אסתטיקה ודפוסי חשיבה. היא עושה זאת ברצינות גמורה אך יחד עם זאת עם המון הומור, היא מצליחה לבטא איזשהו סך של חוויות  בתוך יצירה מאד מינימליסטית.המדריך להריגת עכברוש. מרינה אברמוביץ':

(לי מאיר תציג את "תרגום בגוף הטקסט", ה"נעה במרחב שבין עצמה לבין הייצוג של עצמה". מובטח שהמובן מאליו יהפוך לזר, הבדוי יהפוך לאמיתי והיצירה תתעקש להישאר במרחב הביניים. יום חמישי, 8.9 ב-20:00, יום שבת, 10.9 ב-22:30).גיבורת-על: שרון וייסווסר בוחרת את לורי אנדרסון

בחרתי בקליפ "O Superman" של המוזיקאית האמריקאית לורי אנדרסון, שמצליחה בעשורים האחרונים, בסגנון האקספרימנטלי שלה, לגעת בקהל מאזיניה ברחבי העולם עם אמירה אמיתית, מערערת, פוקחת עיניים. גם בגיל 64 היא בונה בעצמה את כלי הנגינה שלה, מופיעה בכל העולם, עדיין שואלת שאלות שונות ונוגעת בנושאים חדשים בכל פעם, ממשיכה לחקור את גבולות השפה הבימתית שלה.אשת הפלדה. לורי אנדרסון ו-"O Superman":

אני אדם סקרן. השאיפה שלי  כיוצרת היא להמשיך לחקור ולייצר שפה תנועתית שדרכה אתחבר לעולם. להישאר נאמנה לעצמי במסע שלי בתחום הכוריאוגרפיה, להצליח להעביר את הסיפור שלי, את הפרשנות שלי למציאות. דרך הבמה לתקשר עם הקהל ולחולל בהם אפילו שינוי תודעתי קטן.

(שרון וייסווסר תציג את "42 אינץ'", יצירה השואבת השראה מ"השחף", ספרו של ריצ'ארד באך. היצירה משלבת בין מחול משוכלל לקטעי אנימציה. יום רביעי, 7.9 ב-20:00, יום שישי, 9.9 ב-20:00).

*#